בימים הקרובים אמורה הכנסת לדון בהצעת חוק יסוד הכנסת (תיקון תקופת צינון לאנשי תקשורת) הצעת החוק, אם תתקבל, תקשה על מי שמוגדר בה כ"איש תקשורת" להתמודד בבחירות לכנסת ובנסיבות מסוימות אפילו תמנע ממנו להציג מועמדות. החוק מכונה "חוק יאיר לפיד" מכיוון שבחוגים הפרלמנטריים ברור לרבים שהיוזמות להצעת החוק צצו כמו פטריות לאחר הגשם, מייד לאחר שהנדון לחקיקה שיגר מסרים עבים כפיל בדבר כוונתו להתמודד בבחירות הבאות לכנסת.
הזכות לבחור והזכות להיבחר לכנסת הן זכויות שלובות, המהוות חלק בלתי נפרד מהליבה של המשטר הדמוקרטי. הגבלת הזכות להיבחר פוגעת לא רק במועמד שנפסל אלא גם בציבור הרחב שמרחב הבחירה שלו מצטמצם. כמו כל זכות דמוקרטית אחרת גם הזכות להיבחר אינה זכות מוחלטת. חוק יסוד הכנסת קובע שורה של מקרים בהם לא תותר התמודדות של אדם בבחירות לכהונת חבר כנסת. רשימת הפסולים הפוטנציאליים מלהתמודד בבחירות היא רשימה רחבה יחסית לדמוקרטיות אחרות וניתן להצדיק אותה בנסיבות הביטחוניות והחברתיות הייחודיות שבהן אנו מצויים.
דווקא משום כך עלינו להקפיד שלא לכרסם עוד ועוד בהיקף הזכות להיבחר ולהוסיף עליה מגבלות. מדי פעם כשמציעים הצעות חוק שמכבידות על השתתפותם של מועמדים תמהוניים, חסרי כל סיכוי לעבור את אחוז החסימה, נשמעת התנגדות מוצדקת של מחוקקים המעלים על נס את העיקרון הדמוקרטי של הזכות הרחבה להיבחר. אולם כאשר מגיע לשכונה בחור חדש, שנדמה שדווקא יש לו סיכוי סביר להחליף כמה מחברי המועדון המנהל, צצות מיד יוזמות לבלימתו. כך היה לפני זמן לא רב במסגרת נסיונות חקיקה לבלימת גאידמק וכך עתה במסגרת פעולותיה של התנועה הפרלמנטרית לעצירת יאיר לפיד.
על הפועלים במסגרת השידור הציבורי להתנזר ממעורבות מפלגתית
בדברי ההסבר להצעת החוק מנסים היוזמים לשכנע את הציבור כי מטרתם טהורה ובראש מעיניהם "לשמור על עצמאות ואובייקטיביות של התקשורת ולמנוע פוליטיזציה או מגמתיות שלה". אפשר להסכים למטרה הזו, ככל שמדובר בשידור הציבורי, הכולל גם את חברת החדשות של ערוץ 2, אשר מחויב מכוח החוק לשידור מאוזן ובלתי מוטה. על עובדי הגופים הללו חלים סייגים של פעילות פוליטית. אין ויכוח על כך שכל מי שפועלים במסגרת השידור הציבורי חייבים להתנזר ממעורבות מפלגתית. הסנקציה הראויה כנגד איש תקשורת העובד בשידור הציבורי והמעורב בפעילות מפלגתית היא טיפול משמעתי עד כדי סילוק מעבודתו. כך יש לשמור על האובייקטיביות ללא פגיעה בעקרון הדמוקרטי של הזכות להיבחר. הטיפול הכולל בפעילות באיסור פעילות פוליטית בשידור הציבורי, יעשה גם צדק עם עיתונאים הגונים שם, שאיש אינו יודע את עמדותיהם המפלגתיות, עד ליום שבו הם פורשים מתפקידם ומבקשים להצטרף למערכת הפוליטית.
בהקשר זה ראוי לדחות מכל וכל את הניסיונות של יוזמי הצעת החוק להתערב בתכנים של התקשורת הפרטית ולטפל במי שעוסק בתקשורת רעיונית, אידאולוגית ואף מגמתית, שקיומה הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה. דווקא המגמתיות של היוזמים בולטת בסעיפי הצעת החוק. הם בחרו להגביל עיתונאים, מנחים ומגישים, אולם התעלמו מעורכים, מו"לים ובעלי כלי תקשורת המסוגלים לנצל את המדיה לטובת עצמם או מועמדים שהם חפצים ביקרם, לא פחות מאותם אנשי תקשורת המוגבלים בה.
השליכו את תעודות העיתונאי
בהצעת החוק עוד ליקויים, שקצרה היריעה מלמנותם. כך למשל, הצעת החוק קובעת תקופת צינון של שנה לאיש תקשורת בטרם יהיה כשיר להתמודד , דרישה חמורה יותר משהמחוקק דורש ממי שמכהנים כשופטים, מבקר המדינה, נשיא המדינה ועובדי מדינה בכירים. באופן מעשי, כשהבחירות מתקיימות טרם זמנן (כפי שארע ברציפות מאז 1992) הדרישה החריגה לתקופת צינון של שנה תסכל לחלוטין את הזכות להתמודד כי היוזמים "שכחו" להוסיף הסדר של קיצור מועדים למקרה של בחירות מוקדמות כפי שהוא חל על חייבי צינון אחרים.
הרשלנות בהכנת הצעת החוק אינה פוסחת גם על האינטרסים של יוזמיה. בהגדרת איש תקשורת עליו חל החוק, הם קובעים שמדובר במי שמחזיק בתעודת עיתונאי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית. התוצאה היא שכל מי שלא ירצה שהחוק יחול עליו יחזיר את תעודת העיתונאי הממשלתית ויקבל פטור מהחוק. למזלנו, אפשר בישראל לסקר, להגיש ולהנחות גם ללא תעודת עיתונאי אני מקווה שבעקבות הגילוי הזה המחוקקים לא יוסיפו לחוק גם את החובה לקבל תעודה כזאת מהממשלה בתנאי לפעילות עיתונאית.
לסיכום, הצעת חוק שמכוונת גבוה בדברי ההסבר, להסדרת האובייקטיביות של התקשורת, פוגעת בסעיפיה נמוך מאוד, במועמדות האישית של יאיר לפיד ואולי לא פוגעת בכלל, סביר להניח שתחטיא את מטרת יוזמיה, תהפוך את לפיד לאנדרדוג פופולארי ותחזור כבומרנג לעבר משלחיה.