סבבה, אחלה או סבודי?
מאת: גדעון סאמט, הארץ
יום שישי, 3 באוקטובר 2003, 6:57
גדעון סאמט מגיש: המילון המקוצר לעברית החדשה של אין עתיד בישראל
אם לא שמתם לב, העתיד נעלם. לא שבהכרח הוא יהיה גרוע. הוא נמחק. לא מדברים עליו. גם העברית, מבשרת חשובה של תופעות ישראליות, מתנהלת היום בעיקר עם לשון הווה כשם שנתנה איתותים ראשונים על דור צעיר נבוך, ז'תומרת כזה כאילו עילג. גל"צ, למשל, לא מסוגל כבר להטות פעלים. הוא יספר תמיד בצהריים שהרמטכ"ל "אומר הבוקר" ושהממשלה "מחליטה אמש". אבל משמעות השתלטותו של ההווה יורדת, כמובן, עמוק הרבה יותר אל המצב הישראלי. הנה הסברים אחדים מדוע לעבר ולעתיד נשקף אצלנו רק הווה מזהיר.
הלם העתיד: עונת יום כיפור מתאימה במיוחד להזכיר עד כמה העתיד - לפעמים אפילו מחר בצהריים - היה סמוי ברגעי שבר של ההיסטוריה הישראלית. הפתעות מרות יצרו חרדה מפני עצם המחשבה על העתיד. רבין אמר פעם שהמודיעין הישראלי טעה בכל פעם שהגיע לצומת אסטרטגי. חוקר מכון יפה ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב הד"ר (ואל"מ מיל' במודיעין) אפרים קם מנה השבוע ביום עיון על מלחמת 73' שפע סיבות מדוע עוד הפתעות הן כמעט בלתי נמנעות למרות כל הניסיון העשיר שלנו. ראש אמ"ן לשעבר שלמה גזית הילך אימים במקבץ של 12 הפתעות אסטרטגיות. עתיד? בררררר.
היה עבר? הבורות החוגגת מובילה את העבר לקבורה כל יום. בארץ גדלים דורות מחוקי עבר והיסטוריה. כל סקר יגלה שלרוב הישראלים אין מושג מה קרה כאן לפני הבר/הבת-מצווה או החתונה שלהם. ז'תומרת שלעבר, נגיד, אין כאן הרבה עתיד. אז למה שלא ידבקו בהווה?
נבואת הטיפשים: כל פוליטיקאי דל לשון המתבקש להעריך מה יקרה שואל את המראיין אם הוא יודע למי ניתנה הנבואה מאז חורבן בית המקדש. הוא צודק. יש כאן רק הווה כי העתיד נמסר בעבוט לידי מנהיגים ההורסים אותו לפני שהוא מגיע. אידיוט מי שמתחייב בתחזית עליו. תיכננתם משהו לעוד חודש, שלא לדבר על עוד שנה-שנתיים, וישיבת ממשלה לילית אחת בהווה הישראלי תהרוס לכם את נבואתכם הקטנה. כך למדו הישראלים מרומא העתיקה והמתנוונת לתפוס את היום. מחר? אינשאללה.
ניצחון יעלון: אבל תמיד יש איזה נביא נועז, בדרך כלל איש תעצומות צבאיות כמו הרמטכ"ל יעלון או שר הביטחון מופז, שיחדיר בכם לפתע איזו תחושת עתיד מרנינה. יעלון, שהכריז כבר חצי תריסר פעמים על או-טו-טו חיסול האינתיפאדה, התקדש השבוע ליום כיפור. הוא אמר שננצח את הרשות הפלשתינית "כמו שניצחנו ב-73'". הרי גם מי שמתפתים, למרות הכל, להציץ אל העתיד צריכים לרוץ למקלטים. כמו אז? עם 2,569 הרוגים, 7,500 פצועים ו-301 שבויים?
הקאמבק של ההווה: כנגד האכזבות המרות האלה שמנחילים העבר והעתיד, אפשר לעשות חיים משוגעים כרגע. משאלי ראש השנה דיווחו כזכור על רוב ישראלי מבסוט, על רוב דומה מדוכא ועל אותו רוב בערך הצופה עתיד גרוע יותר. פרשנות פשוטה תלמד כי המדוכאים מרוצים עכשיו אך סובלים מסיוטי עתיד. את הלקח הזה של חיים טובים, בייבי, מנסה תל אביב ללמד את המדינה כבר שלושה עשורים. היא חוללה קאמבק מרשים של ההווה. בעזרת המקומונים, ברים, מסעדות, פופיקים בחוץ, צריכת תרבות לסוגיה וצפצוף על כל השאר - ובהעדר אלטרנטיווה משכנעת אחרת - שלום עכשיו הפך לסבבה עכשיו.
שאלה של זמן: כמעט שום דבר הנעוץ בעתיד לא התממש כאן בשנים האחרונות. על מפת הדרכים, למשל, נגזר להיכשל משום שאפילו על פי שמה היתה אמורה להוביל אל נקודה בעתיד. כל התקווה הריקה לשינוי אצל אריאל שרון התבססה על כך ש"יבוא יום" והוא יחליט להיכנס להיסטוריה. אבל הזמן עצר מלכת ונתקע בהווה. לא נורא. למה מה קרה? חבל על הזמן, העתיד יכול לחכות.
כתבות נוספות
צלם תגובה
הוסף תגובה
פוליטי מדיני
