השחקנית לימור גולדשטיין נמצאת במקום טוב בחיים. היא מצליחה לאזן בין קריירה משגשגת לחיי משפחה מאושרים, ובשורה התחתונה שום דבר לא חסר לה, אולי פרט לעוד כמה ערבים פנויים בבית. מה שכן, היא היתה שמחה אם בקולנוע וטלוויזיה היו מאתגרים אותה עם תפקידים קצת יותר מגוונים חוץ מאשר "האמא הנחמדה". "התיאטרון הרבה יותר גמיש לגבי הצורה החיצונית שלך", מעידה גולדשטיין.
"יותר קל לו לחפש אותך, כי על הבמה אתה נמצא ב'לונג שוט'. לעומת זאת, הקולנוע מאוד מדייק במה שהוא מחפש, בדיוק לפי מה שצריכים. אתה יכול להיות שחקן פנטסטי, אבל אם אתה לא בגיל המדויק וצבע העור שלך לא מדויק, לא תקבל את התפקיד. כך יצא, שבטלוויזיה בשנים האחרונות הייתי מאוד אמא".
כדי להתגבר על הטייפקאסט שנקלעה אליו, גולדשטיין מנסה לאתגר את עצמה לאחרונה בתפקידים מוקצנים ונועזים יותר. אחרי שראינו אותה כבר השנה לוקחת חלק בסצנת אורגיה פרועה בסרט "וביום השלישי" של משה איבגי, היא מפציעה כעת בתפקיד מרכזי ב"נמס בגשם", מלודרמה של דורון ערן, שבה היא משחקת אמא לבחור טרנסג'נדר (חן יאני), שמשנה את מינו והופך לזמרת מועדונים בשם אנה. אמנם עדיין אמא, אבל אמא לא מאוד סימפטית. "אני לא יכולה לשפוט דמות שאני מגלמת", אומרת גולדשטיין. "לפי התפיסה שלי, מדובר במישהי אנושית ומורכבת, לא דמות מהאגדות. היא מנסה להתגבר על הפאקים שלה, כדי להתקדם הלאה, וזה הרבה יותר מעניין מאשר אם היינו שמים בסרט הורים נורא מקבלים וליברליים. לא היה כאן סיפור".
עובדת היותך אמא תרמה לעיצוב הדמות שלך בסרט?
"לגמרי. יש ע?ם הורים וע?ם שאינו הורים. כשהפכתי להיות אמא, מצאתי את עצמי נפתחת אישיותית, נפשית ורגשית, למקומות שלא הייתי מודעת להם קודם. כשהילדים שלי נולדו, הרגשתי שנולדו לי חדרים חדשים בלב, והחדרים האלה יותר פגיעים מכל מה שהכרתי קודם. בהמון אספקטים אישיותיים, הפכתי להיות בן אדם אחר ממה שהייתי קודם. היו מקומות במהלך של הדמות בסרט, שהיה לי קשה להתחבר אליהם מהמקום האימהי שלי. לדוגמא, לא יכולתי להבין איך אמא מאפשרת לזרוק את הילד שלה מהבית, ולא רצה לחפש אותו מתחת לבלטות. הייתי חייבת לעשות בעצמי התאמה, להגיד לעצמי שיש הבדל ביני לבין הדמות. זה חלק מעבודת השחקן".
שאלת את עצמך במהלך העבודה על הדמות איך את בתור לימור היית מתמודד עם מצב, שבו ילד שלך היה מתגלה כטרנסג'נדר?
"ברור. וברור שהתשובה הראשונית היא שאני אקבל את הבן שלי בכל מצב. אם זאת, כשאני עוצרת רגע ומנסה להעמיק בשאלה, אני מבינה שאני לא באמת יודעת. גם אם אתה נורא ליברלי בנושא מסוים, יכולה להיות לך בעיה עם נושא אחר. אנחנו בתור הורים לא יכולים להימנע מלפתח המון שאיפות ופנטזיות כלפי הילדים שלנו. הם הרי סוג של המשכיות שלנו, כלומר חלק מאיתנו. כל דבר שהילדים שלנו עושים מעיד עלינו. אז אם הילד שלך בא אלייך עם כיוון שאתה לא מאמין בו, אי אפשר לדעת עד כמה תמשיך לקבל אותו במצב כזה".
"נמס בגשם" הוא שיתוף הפעולה השלישי בין גולדשטיין למפיק ולבמאי דורון ערן. ערן העניק לגולדשטיין את אחד התפקידים הראשונים שלה בקולנוע בסרט "מנת יתר" שהפיק, שבו שיחקה נערה שמתמכרת לסמים. בהמשך השתתפה גם בסרט הכלא "אינג'יל", שהופק על-ידי ערן ובוים על-ידי ארנון צדוק. כשערן הציע לה את התפקיד ב"נמס בגשם", הוא קסם לה גם מהמקום הרגשי וגם מהמקום השכלתני יותר.
"מהמקום הרגשי, בתור אמא יחסית חדשה, ההתעמקות בשאלות לא פשוטות לגבי האימהות שלי מאוד איתגרה אותי", היא אומרת. "במובן הזה חשבתי שזה תפקיד פנטסטי. לא בכל יום יש לך הזדמנות להתמודד עם נושאים, שהם שבאמת מאוד משמעותיים לחיים שלך ושל כל הורה. מהמקום הרציונלי אני מאמינה שהנושא של הסרט הוא מאוד חשוב, ויש לו השלכות רחבות. טרנסג'נדר הוא מיעוט נרדף אחד, ואנחנו הרי מכירים עוד כמה. אפשר מאוד לראות במדינה המקוטבת והמסוכסכת שלנו, כמה כולנו מפוצצים בדעות קדומות, גם האנשים שתופסים את עצמם כליברלים".
את מרגישה שגם את חוטאת בזה לפעמים?
"כן, גם אני כזאת, למרות שאני ליברלית בתפיסתי. טרנסג'נדר הוא לא נושא שהכרתי. באתי לנושא הזה, כמו הרבה אנשים, עם בורות מאוד גדולה ובפגישות שהיו לנו עם טרנסג'נדרים לפני צילומי הסרט שאלתי שאלות של בורות. הייתי צריכה להבין דברים אלמנטריים. הבורות שלי דווקא מאוד הועילה לדמות, שנשארת בבורות שלה עד הסוף. מצד שני, אפשר גם להשליך ממה שקורה בסרט לאופן שבו אנחנו החילוניים תופסים אנשים דתיים ואיך שהם תופסים אותנו, איך שאנחנו תופסים ערבים ואיך שהערבים תופסים אותנו ועוד. זאת אחת הסיבות שמאוד שמחתי לעשות את הסרט. הרבה פעמים אנחנו עובדים סתם כדי לבדר, לא תמיד יוצא לך להעביר מסר שאתה שמח להעביר".
"נמס בגשם" - לפרטים נוספים וזמני הקרנה
"נמס בגשם" - מחכים לסרט? שתפו אותנו בפייסבוק