סערת אוחנה: כדי להיות ראש ממשלה בנט יצטרך מפלגה אחרת

נפתלי בנט לא מסתיר את שאיפתו להיות ראש ממשלה, וסביר להניח שהשבוע האחרון גרם לו לתהות אם מפלגת הבית היהודי היא הפלטפורמה הטובה ביותר להגיע לתפקיד. הניסיון שלו להקים "ליכוד ב'" בתוך המפלגה כשל בפעם השנייה בתוך שבועיים, וחשף כי בסופו של דבר הממסד המפדל"י חזק לא פחות מהיו"ר הכריזמטי של הבית היהודי. במהלך כל קמפיין הפריימריז השתדל בנט לקדם מועמדים חילוניים חדשים ברשימה, כמו רונן שובל ודני דיין, מתוך מחשבה שרשימה כזו תפנה גם למגזר החילוני ותוכל להפוך למפלגת שלטון על חשבון הליכוד. אלא שאיש מהם לא התברג בצמרת. תחילה, עוד ניסה יו"ר המפלגה לטעון כי "נבחרה רשימה מצוינת". לאחר כמה ימים ויתר על העמדת הפנים, ועבר לחיפוש גלוי אחר כוכבים, בניסיון לדחוק כמה מהשמות הבעייתיים מבחינתו מחוץ למקומות הריאליים.

בנט, מסוחרר מסקרים מחמיאים שניבאו לו בשבועות האחרונים בין 15 ל-18 מנדטים, התנהג השבוע כמו מלהק בתכנית ריאליטי. הפניה לעדן הראל ולאלי אוחנה גרמה ללא מעט מתפקדים במפלגה לחוש שמזלזלים בהם, שההשקעה בפריימריז חסרת חשיבות ושיו"ר המפלגה שלהם עסוק בגימיקים, בסרטוני היפסטרים ובייבוא כוכבים במקום בתוכן, במהות ובדרך.

הסערה והמבוכה סביב שריונו של אוחנה והחזרה מהמהלך, העלו מעל פני השטח את שאלת הזהות של המפלגה, וכן שמו סוף לתזה שלפיה בנט הוא שליט כל יכול במפלגתו. ישיבת החירום שכינס בנט ביום שלישי בלילה, ובה נמתחה לעברו ביקורת ישירה מצד חברי וחברות כנסת שנחשבים מקורביו, הייתה חסרת תקדים. בנוסף לכך, בכירים במפלגה הודו שלא לייחוס כי האמירה של איילת שקד, שלפיה "בנט חיפש מזרחי (...) נאמר לי שהוא אינטלגנטי", הסבה גם היא נזק למפלגה והציגה את דחייתו של אוחנה כדבר שנובע מסיבות עדתיות. פרישתו של דני דיין ודאי לא הוסיפה למפלגה. אם יש דבר אחד שבנט יכול להיות מרוצה ממנו, זה שסיוט הרכבת הרשימה מאחוריו. מיום ראשון מתחילה בפועל מערכת הבחירות. להבדיל מהרכבת רשימות, בקמפיין הוא כן מצטיין.

יאיר לפיד פתח השבוע את קמפיין הבחירות שלו באירוע מתוקתק ומרשים בנוכחות אלף איש בראשון לציון. כל אחד מהמועמדים הציג את זה שבא אחריו, לקול מחיאות הכפיים של הקהל. האווירה הייתה חגיגית, אלא שמתחת לאותן מחיאות כפיים הסתתרה גם לא מעט מרירות. פעילי שטח בכירים פנו בשבועות האחרונים ללפיד וביקשו ממנו לשבץ ברשימת המועמדים הבאה מועמדים שצמחו ביש עתיד. לפיד הקשיב, אך לא שיבץ אף אחד מהם במקום ריאלי. שתי הדמויות החדשות במפלגה, חיים ילין ואלעזר שטרן, באו מבחוץ. לפיד הציע, בין היתר, לטל אל על, סגן ראש עיריית באר שבע, אשר נחשב לדמות פופולרית במפלגה, את המקום ה-19 והלא ריאלי. הוא דחה את ההצעה על הסף.

כמו כן, במפלגה לא הצליחו להבין על בסיס מה שיבץ לפיד את האנשים ברשימה. טענה ספיציפית שנשמעה השבוע שוב ושוב נגעה לחברת הכנסת יפעת קריב, אחת מחברות הכנסת הפופולריות בסיעה, שנשארה במקום ה-16 והלא ריאלי, בזמן שחברי כנסת אחרים ולא בולטים במיוחד, כמו בועז טופורובסקי, זינקו ארבעה מקומות ברשימה.

"נאמר לנו שהקדנציה הזו נקטעה באמצע, ולכן גם לא יהיו שינויים משמעותיים ברשימה. אפשר לאהוב את זה או לא, אבל זה לגיטימי", אומר בכיר בדרג השטח של המפלגה. לדבריו, "ככל שהזמן התקדם, בשיטת טפטופים, גילינו דרך התקשורת דברים נוספים, כמו למשל הצטרפות של אנשים מבחוץ, פרישות והדחות של אנשים מתוך הרשימה. עם הצגת הרשימה היה הלם גדול מאוד. יש חברי כנסת שהוקפצו ארבעה מקומות וכאלה שירדו שניים. אף אחד לא מבין על פי איזו אמת מידה אנשים קודמו או לא. למה אין הצמחה של אנשים פוליטיים שעבדו שלוש שנים עם המפלגה? יש הרבה כעס". לפיד סירב להגיב לדברים.

זה לא מקרי שמנואל טרכטנברג התקבל בשריקות בוז בוועידת מפלגת העבודה. קחו אדם עם השקפה ניאו ליברלית ושימו אותו במפלגה שהתהדרה בסוציאל-דמוקרטיה, כאשר לצדו שני יושבי ראש קודמים של המפלגה - עמיר פרץ ושלי יחימוביץ' - המניפים בראש ובראשונה את הדגל הכלכלי. תוסיפו לזה את האמירות "אין לי בעיה לשמש שר אוצר תחת נתניהו", ו-"יחימוביץ' לא תהיה שותפה לכתיבת המצע הכלכלי", ותקבלו מתכון לאסון.

ממש לא ברור למה מכל הדמויות שהרצוג היה יכול לחזק בהן את המפלגה הוא בחר לתת את המקום ה-11 דווקא לטרכטנברג. מדובר, כמובן, באדם ראוי לכל הדעות, אך נראה כי מתפקדי העבודה, שהציבו בחזית הרשימה שלהם את יחימוביץ', את סתיו שפיר ואיציק שמולי מהמחאה החברתית, כבר בחרו קו כלכלי מובהק למדי למפלגה.

כמו כן, גם השריונים שבחרה ציפי לבני מעוררים לא מעט סימני שאלה. מה, למשל, הופך את עמרם מצנע, בשר מבשרה של מפלגת העבודה, אלוף במילואים, ראש מועצת ירוחם וראש עיריית חיפה, ללא ראוי לשריון, ואילו את מקורבה האולטימטיבי יואל חסון שריסס את מליאת הכנסת במטהר אוויר, וכינה את חברי הכנסת הערבים "שטן", לראוי למקום ה-16? יתרה מזאת, לבני קיבלה שריון עבור ששה אנשים, גודל הסיעה שלה בכנסת היוצאת, אבל למעט עמיר פרץ, היא דחקה החוצה את כולם, והכניסה במקומם אנשים חדשים: קסניה סבטלובה, יעל פארן כהן והאלוף במילואים אייל בן ראובן. אם התנועה היא למעשה גוף וירטואלי ולחברי הסיעה אין שום משמעות, אז למה לשריין להם שישה מקומות?

אריה דרעי רושם כמה שבועות יפים. הוא הצליח להתאושש מפרישת ישי ומפרשת הקלטת, לייצב את ש"ס בסקרים ואפילו לפתוח בקמפיין "האנשים השקופים", שנועד לפנות למצביעים מכל המגזרים המוחלשים: עולים חדשים, עובדי קבלן, וכל אלה שאינם משתייכים ל"מעמד הביניים" של יאיר לפיד.

לפני שבועיים, בכנס בחירות של ש"ס, אתגר את דרעי הפעיל החברתי אופיר טובול ואמר לו כי יש לו את כל התכונות להפוך לאובמה הישראלי, אך הוא חייב לפתוח את המפלגה לקהלים נוספים ולשלב ברשימה גם נשים וחילונים. דרעי שמע את דבריו בקשב, והגיש אתמול לוועדת הבחירות המרכזית רשימה שמורכבת, איך לא, אך ורק מגברים חרדים. די מביך שמפלגה שאין בה אפילו אישה אחת מריצה קמפיין שכותרתו "האנשים השקופים".

עם פרישתו ממפלגת קדימה של אכרם חסון, שעבר אתמול למפלגת כולנו של משה כחלון, עולה השאלה המתבקשת: מי עוד נותר במפלגה, מלבד יובל צלנר?

לפניות לכתב: omri_n@walla.net.il