וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הבוחר הישראלי צריך ללמוד מהמשבר הרוסי

21.12.2014 / 10:46

מדיניות של רהב, שחצנות וביטחון עצמי מוגזם הביאו את רוסיה לפי תהום כלכלי עמוק. דווקא "המנהיגות החזקה" של פוטין היא שגרמה למשבר ההרסני, ומה יש לציבור הישראלי ללמוד מכך

אם מערכת הבחירות שמתנהלת בימים אלה הייתה מתרכזת סביב הסוגיות המהותיות לעתידה של מדינת ישראל, ולא סביב סיסמאות קליטות שהפוליטיקאים אוהבים להשמיע, הרי שהקריסה הכלכלית המפחידה שהתרחשה בשבוע החולף ברוסיה הייתה צריכה להיות הנושא העיקרי בכותרות. האירועים שהתרחשו ברוסיה רלוונטיים לרוב הבוחרים בישראל הרבה יותר משאלות כמו מה יעשו אלי ישי, אורי אריאל ואורית סטרוק עם חמשת המנדטים שלהם.

האירועים ברוסיה משמעותיים עבור הציבור הישראלי לא רק בגלל ההשלכות שיהיו להם על הכלכלה שלנו (ואין ספק שיהיו), אלא בעיקר בגלל הלקחים שחשוב להפיק מהם. ישנם לקחים חשובים בתחום הכלכלי ולקחים חשובים עוד יותר בתחום מדיניות החוץ, אבל כולם קשורים ללקח האחד המרכזי, שאותו חשוב במיוחד להפנים דווקא בימים אלה: כאשר משלבים יחדיו שחצנות, כוחנות וביטחון עצמי מוגזם, יוצרים מתכון בדוק לאסון. זה נכון לגבי אימפריה שוקעת כמו רוסיה של פוטין, ונכון שבעתיים לגבי מדינה בסדר הגודל של ישראל.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נוטש את ועידת G20 – אוסטרליה, נובמבר 2014. רויטרס
"שחצנות, כוחנות וביטחון עצמי מוגזם, יוצרים מתכון בדוק לאסון". פוטין נוטש את ועידת ה-G-20 באוסטרליה בבושת פנים, ולפני סיומה/רויטרס

לא נעים להודות בכך, אבל בתחילת השנה, כאשר צבא רוסיה פלש למזרח אוקראינה ודרס את כל מה שעמד בדרכו, לא מעט ישראלים הביעו שמחה לאיד. הימים היו ימי המשא ומתן הישראלי-פלסטיני בהובלת ארה"ב, ובקרב מתנגדי המשא ומתן היו מי שמיהרו "לחגוג" את חולשתה הבינלאומית של ארה"ב ואת רפיון ידיה אל מול רוסיה. כותב שורות אלה שמע באופן אישי שני פוליטיקאים ישראלים בכירים מאוד, מדברים על כך בהנאה גלויה. המסר הזה הגיע מהחלונות הגבוהים ביותר: כאשר ארה"ב יזמה דיון חירום באו"ם במטרה לגנות את רוסיה על פלישתה לאוקראינה, קיבל השגריר הישראלי, רון פרושאור, הוראה לא להגיע לדיון, צעד שהרתיח את בכירי הבית הלבן.

הנרטיב של "אובמה ואירופה חסרי אונים מול פוטין החזק" קיבל ביטוי גם בתקשורת הישראלית. בדיווחים רבים, כמו גם באיורים ובמדורי הסאטירה, הצטייר פוטין כמנהיג נחוש, קשוח ובטוח בעצמו, בשעה שאובמה, מרקל, הולנד ושאר מנהיגי המערב הצטיירו כחדלי אישים. הנרטיב הזה התחבר לאופן בו רבים בציבור הישראלי תפסו את ההתרחשויות בסוריה: בשעה שפוטין החזק וה"גבר" עמד לימינו של נשיא סוריה אסד, הרי שהאמריקנים התלבטו, שינו עמדות ובזבזו זמן. ההסכם להוצאת הנשק הכימי מסוריה, שגם ראש הממשלה נתניהו מודה כיום כי שיפר משמעותית את ביטחונה של ישראל, הוצג בתקשורת הישראלית פעמים רבות כהישג של רוסיה, למרות שבפועל, הוא לעולם לא היה נולד אלמלא איומי התקיפה של ארה"ב. כאשר ההסכם הושג, בכירים ישראלים תידרכו נגד אובמה ה"הפכפך" וה"הססן".

עשרה חודשים אחרי הפלישה לאוקראינה ו-15 חודשים לאחר הסכם הוצאת הנשק הכימי מסוריה, הציבור הישראלי יכול לשפוט בעצמו איזו מדיניות הצליחה יותר – זו של ארה"ב והמערב או זו של רוסיה. הכוחנות והשחצנות של פוטין בזירה הבינלאומית הובילו את ארצו לאסון. הפלישה לאוקראינה גרמה לארה"ב ואירופה להטיל שורה של סנקציות כלכליות מכאיבות על רוסיה, שהיו רק יריית הפתיחה. כאשר הסנקציות הוטלו לראשונה, ההנהגה הרוסית התייחסה לצעד הזה בלגלוג והציגה אותו כניסיון נואש של המערב "לצאת ידי חובה", כדי להסוות את הפחדנות של מנהיגיו מפני עימות צבאי. כיום, אף אחד במוסקבה כבר לא צוחק.

משחק הכיסאות של פוטין ואסד

במקביל, החלה צניחה במחירי הנפט, שהרוסים תולים אותה בגלוי בשיתוף פעולה ותיאום מחירים בין ארה"ב וסעודיה, שתי אויבותיה הגדולות ביותר של רוסיה בהקשר הסורי. חשוב לציין כי גם האמריקנים וגם הסעודים מכחישים שאכן ישנו תיאום ביניהם, אבל השורה התחתונה ברורה: הצניחה במחירי הנפט גרמה נזק אדיר לרוסיה (וגם לאיראן), לצד נזק שולי בלבד לארה"ב וסעודיה. לארי אליוט, הפרשן הכלכלי הבכיר של ה"גרדיאן" הבריטי, כתב כי "רוסיה ניהלה בשנה האחרונה מלחמה כלכלית נגד המערב. השבוע התברר שהיא הפסידה", והוסיף כי התיאום האמריקני-סעודי בתחום הנפט היה הסיבה העיקרית להפסד. במבט לאחור, לא בטוח אם לרוסיה היה משתלם להיכנס ל"מלחמה קרה" מול הסעודים - מתנגדיו הנחרצים ביותר של אסד. הם הצליחו להציל את כיסאו של הנשיא הסורי, אבל כעת דווקא הכיסא של פוטין בסכנה.

אי אפשר לכתוב על פוטין בלי לכתוב גם כמה מילים על אובמה, הנשיא שכל כך הרבה ישראלים אוהבים לשנוא. גם כותב שורות אלה הביע בעבר ביקורת חריפה על מדיניות החוץ של אובמה (במיוחד במהלך מבצע "צוק איתן"), אבל כל אותם ישראלים שמצאו את עצמם בשנתיים האחרונות נמשכים למנהיגות החזקה של פוטין ונגעלים מזו של אובמה, צריכים לחשוב כיום לא רק על ההתרסקות הכלכלית ברוסיה, אלא גם על הישגיו של ממשל אובמה בשבועיים האחרונים: דו"ח תעסוקה שהראה כי מצב המשק האמריקני הוא הטוב ביותר מזה שנים, הסכם היסטורי לחידוש היחסים עם קובה ואפקטיביות הולכת וגוברת של ההפצצות נגד ארגון דאעש. יש מקום לטענות קשות כלפי אובמה בנושא איראן, מצרים וגם על גישתו לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל אי אפשר להתעלם מהישגיו, במיוחד כאשר משווים אותו ליריב ממוסקבה.

השגיאות המדיניות החמורות של פוטין צריכות לשמש כתמרור אזהרה לציבור הישראלי, שיראה בחודשים הקרובים שורה של פוליטיקאים מנסים להתחרות ביניהם מי חזק יותר, נחוש יותר ומצפצף יותר על דעתו של העולם. הרטוריקה הזו נשמעת מלהיבה ומבטיחה בדרך אל הקלפי, אבל חשוב גם לזכור לאן היא יכולה להוביל. הנזק שגרמה מדיניות החוץ וה"ביטחון" של פוטין לרוסיה, הוא כאין וכאפס לעומת הנזק שמדיניות מתגרה ושחצנית יכולה לגרום לישראל.

והערה אחרונה, המיועדת לאותו טוקבקיסט שרץ לרשום - "שיקפצו כולם, גילינו גז ואנחנו לא צריכים את הטפות המוסר שלהם יותר!": האירועים ברוסיה מוכיחים שמנהיגות חזקה, נחושה ובטוחה בעצמה יכולה להוביל לאסון גם את המדינה עם מאגרי האנרגיה הגדולים בעולם. אותו הדבר נכון לגבי איראן, על עתודות הנפט שלה. הגז הישראלי יכול לשפר משמעותית את מצבה הכלכלי ומעמדה המדיני של ישראל, אבל הוא אינו תחליף למדיניות נבונה ואחראית.

עוד באותו נושא

התרסקות הכלכלה הרוסית תורגש גם בסוללות הטילים בדמשק

לכתבה המלאה

לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully