וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

היסודות לבניית אומה

5.9.2014 / 6:00

השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "כי תצא". מצוות רבות הקשורות לערכים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו שזורות לאורכה ולרוחבה של הפרשה. בדרך כלל אין התורה נוהגת לפרט את הנימוק לדיניה השונים, וכשהיא עושה כן הדבר מושך תשומת לב רבה, ובצדק.

בפרשתנו מופיעה הלכה מיוחדת האוסרת על אישה להינשא למי שהוא ממוצא עמוני או מואבי - לא מדובר בנישואי תערובת, אלא בגברים שהתגיירו כהלכה ובכל זאת התורה שוללת נישואים עימם.

בדרך כלל מצווה אותנו התורה לקרב אלינו את הגר ככל שביכולתנו. ההנמקה של התורה לאיסור במקרה הזה היא מרתקת, "על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור לקללך". רוצה לומר - אל תתחתן איתם כי כשהלכנו במדבר והיינו צמאים למים ורעבים ללחם, הם לא היו שם כדי לעזור לנו.
קריאה מהירה של הפסוקים מעוררת כמה שאלות: ראשית, מבחינה עובדתית התורה עצמה מספרת שהם סיפקו מים ואוכל תמורת תשלום, כלומר הם לא נתנו לנו למות ברעב. וכך מתאר משה את פנייתו אל סיחון מלך חשבון, "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תיתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער".

שנית, המצרים שהטביעו את אבותינו ביאור והעבידום קשות בפירמידות, יוצאים בזול ולא רובץ עליהם איסור חמור שכזה, ולעומתם המואבים נתבעים על כך שלא קידמונו במים. האם זה לא אבסורד?

זאת ועוד, אחרי שהתורה עצמה מספרת שמואב שכר את בלעם להשמיד את עם ישראל, אנחנו כבר מבינים שלא מדובר בחסידי אומות העולם.

אם כך הטענה שלנו כלפיהם היא רק על הלחם והמים? הדבר דומה לכך שנבוא כלפי חמאס בטענות על כך שלא סיפק לחם לתושבי עוטף עזה אחרי שהפציצו אותם ללא הרף.
יתר על כן, הלוא המקרא סיפר בפרשות קודמות כיצד מואב החטיא את ישראל עם בנותיו וגרם בכך למגיפות נוראות בקרב העם. עכשיו כשבאה התורה לסגור איתם חשבון, מה שיש לה להגיד הוא שלא קידמונו בלחם ובמים.

דומה שאי אפשר להתחמק מההבנה כי לתורה יש צורת חשיבה והתבוננות שונה מהותית מזו שלנו, בני האדם. אנחנו רגילים לבחון את חומרתם של מעשים בעיקר לפי מבחן התוצאה והשפעתם המעשית הישירה על עולמנו. כך נעשה הבחנה ברורה בין ניסיון לרצח לרצח עצמו, אף שהאדם שביקש לרצוח היה מבחינה תודעתית באותו מצב של הרוצח בפועל.

אבל התורה בוחנת את שורשי הדברים ואת מקורם ומכוח זה היא קובעת את ההתייחסות אליהם. למצרים היה מאבק איתנו, הם חששו כי נשתלט על ארצם ועל כן נלחמו בנו בכל כוחם. נלחמנו בהם, אבל התורה מצווה אותנו לא לתעב אותם. שורש התנהגותם אינו בהכרח פגום.

לעומת זאת למואבים לא היה כל סכסוך איתנו, והם אכן לא לחמו בנו, לפחות בתחילת הדרך, אבל התגלה בהם רוע: היעדר הרגישות לעובר בדרך הזקוק למים וללחם.
אם אומה לא מגלה את התכונה הבסיסית הזו הנחוצה לקיומה, לא טוב לנו לבנות איתה קשר, ודאי שלא קשר של נישואים שכל מהותו בנוי על נתינה הדדית.

אחת ההלכות המיוחדות בבניית משפחה המופיעה בדברי הרמב"ם וב"שולחן ערוך" אומרת: "וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד, חוששים לו ביותר שמא גבעוני הוא". במילים אחרות, אדם המבקש לבנות בית ומשפחה, ובוודאי חברה המבקשת לבנות את יסודותיה, צריכים להתבונן בתכונות היסוד החיוניות לקיומם. אם אדם או חברה בונים את עולמם על יסודות הפוכים, מוטב להתרחק מהם. השבוע חזרו התלמידים לספסל הלימודים וזאת הזדמנות לאחל להם הצלחה ולקוות שנזכה לחנך דור שאינו נוהה רק אחר הישגים. עיקר מטרת החינוך הוא להקים חברה של נתינה וחסד, רגישות ומעורבות, הנחוצים כל כך לקיומנו כעם ומתאימים לאופיו של עמנו.

  • עוד באותו נושא:
  • כי תצא

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully