וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

להבין את המטרות - ואז לסכם

יעקב עמידרור

2.9.2014 / 10:13

בקרב רבים קיימת תחושת חמיצות מתוצאות צוק איתן, שהסתיים אחרי 50 יום מבלי שחמאס חוסל. יש לתחושה זו שני מרכיבים: האחד הוא המסורת היהודית לראות את רבע הכוס הריקה - מה שהפך לסגולה ישראלית הדוחפת אותנו קדימה כי לעולם אין אנו מרוצים ממה שיש לנו. פעמים רבות סגולה זו דוחפת אותנו להצלחות, וגם במקרה של המבצע האחרון ברצועת עזה צריכים להיות מודעים לכך שיש בידינו את שלושת רבעי הכוס המלאה.

המרכיב השני הוא פער הציפיות. נדמה היה לרבים כי בשלב מסוים התכוונה ממשלת ישראל למוטט את חמאס, או שלפחות היה עליה להחליט כך. טעות זאת מקורה באמירות של אנשים חשובים שלא הסבירו רק דבר אחד: איך עושים זאת? מעל דפי עיתון זה הסברתי שיש לממשלה רק שתי אפשרויות לאחר חיסול המנהרות ועליה לבחור בין כיבוש רוב רצועת עזה - כדרך היחידה למיטוט חמאס - לבין המשך האש תוך הגברתה, עד הגעה להסדרה. כל הסיסמאות האחרות כגון "לרוצץ את ראשו של הנחש", "להכות בחמאס בצורה יצירתית ומפתיעה" או "לחזק את אבו מאזן" וכדומה, הן סיסמאות נבובות ללא פשר תכליתי, אם לא מסבירים איך עושים זאת. כדי להרוג בכירים ולבצע פעולות קומנדו הצבא לא היה זקוק לעצות מאזרחים.

פעילי הזרוע הצבאית של חמאס חוגגים ברצועת עזה. רויטרס
שלושת רבעי הכוס המלאה בידינו. חגיגות בעזה אחרי תחילתה של הפסקת האש/רויטרס

היו מי שניסו להיות ברורים יותר ולהציע "ביתור הרצועה" או "להשתלט על מרכזי השליטה, הפיקוד וייצור הנשק", אלא שאלה הצעות שאינן מתחשבות באופייה של הרצועה. "ביתור" אינו סוף פסוק; הוא מבוא למבצע רחב יותר, אחרת אין בו טעם. הרי צפון הרצועה אינו תלוי בדרומה וביתור יחשוף את צה"ל לתקיפות מכל עבר ללא תכלית ברורה עבור הכוח המבתר. ולעומת זאת, "השתלטות על מרכזי הפיקוד והשליטה ומרכזי ייצור הנשק" אינה אפשרית ללא כיבוש רובו של האזור הבנוי ברצועה, שם פזורים מרכזים אלה בכל השטח.

אין תחושת חמיצות

מרגע שהוכרע שלא לכבוש את עזה, צריך היה לדבוק בכך בעקשנות. לכן אסור היה להיענות לדרישות לביצוע מהלך יבשתי שהיה מביא כותרות וגיבורים ואולי כמה הרוגי חמאס, אבל לא היה תורם מאומה לקיצור הלחימה או לתנאים טובים יותר בסיומה (אולי ההפך). ודאי שנזקו היה רב מתועלתו אם לאחר אבידות לא מעטות היינו נסוגים כחלק מהסדר מהשטח שנכבש. כולם היו שואלים אז - לשם מה נכנסנו? ובעזה היו מכריזים על ניצחון בעקבות הנסיגה.

ישראל הרשמית הקפידה לומר את האמת: חוץ מחיסול המנהרות מטרת הלחימה היא הסדר שבליבו "שקט תמורת שקט". משהסתבר שלחמאס דרישות רחבות יותר, כגון נמל ושדה תעופה, אמרה מדינת ישראל את הדבר הנכון: תמורת יותר משקט גם לנו יש דרישה והיא פירוז הרצועה. אם דנים בהרחבת המטרות מצד חמאס - נכון לדון על הרחבת המטרות של ישראל.

היה זה כמובן לגיטימי לו היה הקבינט מחליט לכבוש את עזה, צה"ל היה מבצע את ההוראה בנחישות וללא היסוס, אבל אין ספק שההחלטה שהתקבלה לגיטימית אף היא, ויש שיאמרו שהיא יותר שקולה וחכמה.

איני רוצה להידרש כאן לדיון אם יש מהלך נכון יותר במצבים מעין אלה או שהברירה היא בין שני פתרונות קשים. החשוב הוא שמרגע שהתקבלה ההחלטה טוב עשו המחליטים שדבקו בה ולא זיגזגו בין שתי האפשרויות. לו היו מתפתים לאילו מעשים רק לשם הוכחת יכולתנו, היו עושים טעות גדולה.

לי אין שום תחושת חמיצות, כי הבנתי את המטרות שאליהן רצתה להגיע מדינת ישראל: פגיעה חזקה בחמאס, חיסול מנהרות התקיפה שלו, ואי?הסכמה לכל שינוי בסטטוס קוו הנוגע ליחסינו עם עזה ולמגבלות המוטלות עליה מטעמנו. כשכל אלה הושגו אני מרגיש נוח עם התוצאה, אם כי ללא אשליה לגבי הצורך להתחיל להתכונן למבצע הבא.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully