וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ארה"ב: כעס אינו תחליף למדיניות חוץ

אברהם בן צבי

10.8.2014 / 15:34

אחד מקווי האפיון הבולטים במדיניות החוץ האמריקנית לדורותיה הוא ההתייחסות לתהליכים פוליטיים ואסטרטגיים גורליים באמצעות פריזמה בין?אישית. כך, למשל, עמדו ביסוד חשיבתו ומדיניותו של הנשיא ג'ון קנדי, במהלך משבר הטילים הקובני (אוקטובר 1962), הכעס והתסכול על כך שמנהיג בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב הוליך אותו שולל. גם הנשיא ג'ימי קרטר נפגע עד עמקי נשמתו מהעובדה שליאוניד ברז'נייב הפתיע אותו במתקפה שיזם על אפגניסטן בדצמבר 1979, ומהלכיו התקיפים נגד "אימפריית הרשע" הסובייטית נגזרו במידה רבה מתחושת עלבון זו.

במקרה של משבר הטילים הצמיח זעם נשיאותי זה מדיניות ראשונית קיצונית, שהיתה עלולה - אלמלא שקל קנדי את הדברים שיקול נוסף - לגרום להסלמה בלתי מבוקרת ואולי אף לקטסטרופה במימדים אפוקליפטיים. גם בפרשת הפלישה לאפגניסטן היתה תגובתו של קרטר מוגזמת ולא מידתית, מה גם שהקרמלין עידכן את וושינגטון מלכתחילה בכוונתו לפלוש והבהיר באופן מפורש את שורשיה ואת מניעיה.

גם היום נמצאים אנו בעיצומו של משבר בין וושינגטון לירושלים, המעוגן במידה רבה בכעסו ובתסכולו של מזכיר המדינה ג'ון קרי על הדרך שבה התייחסה ישראל ליוזמותיו במהלך מבצע צוק איתן (וכמובן גם לנוכח כישלון מאמציו להביא לפריצת דרך במו"מ). אך עם כל ההבנה, תהא זו טעות אם התחושה הרווחת של עלבון ושל כפיות טובה לכאורה שחשים קרי ו"כל אנשי הנשיא" תביא אותם להתבצר בעמדותיהם, במקום לשקול אותן שיקול נוסף לנוכח חוסר יכולתן להתניע תהליכי הסדרה כלשהם. שכן, לפחות בכל הנוגע לניסיון התיווך האמריקני הכושל בצוק איתן, אין ספק שהוא הצביע על התנתקות מוחלטת ממסכת היעדים האסטרטגיים האזוריים, שהממשל עצמו חרת על דגלו כאשר נכנס לבית הלבן בינואר 2009.

דווקא כשנפתח היום חלון של הזדמנות להתקדם למימושם של יעדים אלה, שבמרכזם גיבושו של מחנה סוני מתון שבטבורו מצרים של א?סיסי, מתברר שהגורם העיקרי מחמיץ פניו לארץ הנילוס, ובמקום זאת מעדיף להשליך את יהבו על שושביניה המפוקפקים של תנועת חמאס, ובראשם קטאר. זו היתה התשתית לקרע החריף שהתחולל בין קברניטיה של הדיפלומטיה האמריקנית לישראל, ועל כך נוסף גם הכעס הצדקני והמתחסד מצידו של חתן פרס נובל לשלום אובאמה, שאף על פי שהתנהלותו שלו עצמו בזירות עיראק לא הצטיינה בצמחונות או ברגישות יתר לזכויות ולחיי אדם, ביקר כמה מן האירועים שליוו את אקורד הסיום של צוק איתן.

תהיה עוצמת הכעס אשר תהיה, בהיעדר תשתית הולמת של תמיכה ציבורית במהלכי לחץ כוחניים על ישראל מצידו של הממשל, ועל רקע רמת התמיכה הפנימית המוצקה במבצע צוק איתן, קשה לצפות שיחסים עכורים אלה יתורגמו למהלכי אכיפה וענישה בפועל. עד כה, לפחות, גילה אובאמה רגישות מופלגת לעמדתו התומכת של הקונגרס בישראל, והחלטתו להעביר תקציב חירום נוסף למערכת כיפת ברזל מצביעה, אפוא, על הפער שבין המישור הרטורי?לעומתי למישור המעשי. מרחב התמרון של הממשל מוגבל ומצומצם עקב אשכול רחב של חישוקים ואילוצים מבית, בעיקר כאשר באופק מצטיירת ראשיתו של סופו הפוליטי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully