חמאס בלחץ: מצה"ל ומהאוכלוסייה בעזה

אחרי 23 ימי לחימה בעזה היה אפשר לשמוע אתמול בישראל קולות ברורים שדיברו על הכרעה. לא הכרעת חמאס במובן העממי, הפשוט, של השתלטות על השטח והפלת שלטונו, אלא הכרעה של המערכה הנוכחית.

צריך להזהיר מייד: הערכות הן עניין חמקמק מאוד. ישראל טעתה לא פעם בשלושת השבועות האחרונים בהערכתה ובהבנתה את הרציונל של חמאס, והיא עלולה לשגות שוב. אירוע אחד חריג, תקלה משמעותית או חלילה חטיפה עלולים לשנות את התמונה ואת המאזן בין הצדדים, בוודאי את זה שיצטייר כלפי חוץ, ועלולים גם לשנות את פני המערכה - בהחרפתה או בסיומה בשל טעות טרגית.

ועדיין, בצה"ל ובשב"כ מדברים על השלמה קרובה של המשימה - נטרול המנהרות - במחיר כבד אמנם, 56 חיילים הרוגים נכון לאמש, אבל תוך כדי פגיעה קשה בכל המערכים של חמאס.

הפגיעה הצבאית בארגון מוכרת, אבל הלחץ העיקרי מגיע בעיקר מכיוונם של האזרחים; 200 אלף פליטים ברצועה, תושבים מבית חאנון שנוקשים על דלתות הבתים של שועי עזה בשכונת רימאל היוקרתית בבקשה לאוכל ולמחסה, דיווחים על גניבת תלושי המזון שמחלק אונר"א לטובת אנשי חמאס, וכעס גובר על החורבן שהותירה הלחימה בישראל בלי שהניבה עד כה תוצאות - נדמה שכל אלה מחלחלים גם לבונקרים המבוטנים שבהם מסתתרת הנהגתו של הארגון.

ראיה לכך היה אפשר למצוא שלשום בנאומו של מוחמד דף. שבוע אחרי שחאלד משעל הציב בקטאר רשימת דרישות ובה עשרה סעיפים, צימצם אותה דף לשניים: הפסקת התוקפנות (כלומר, הפסקת אש) והפסקת המצור (פתיחת המעברים). כל השאר, כולל שחרור אסירי שליט, ירד מהפרק.

בהנחה שההנהגה של חמאס מתואמת בנאומיה, אפשר לראות בכך סימן מצידה לחיפוש אחר מוצא פרגמטי מהמערכה.
כאמור, מדובר בנקודת המבט מירושלים. חמאס לא בהכרח מתואם איתה, ואפשר שהוא יפעל בניגוד להיגיון שלה. כמי שנכנס ללחימה מתוך מצוקה, ספק אם הוא ייצא ממנה ללא משהו מוחשי ביד.

את ה"משהו" הזה מנסים לתפור עתה המצרים, בתמיכת ישראל ובגיבוי אמריקני. בינתיים הם מתקשים להיחלץ מהפלונטר שמלווה את המגעים כבר שבוע: מצרים התנתה את השיחות בהפסקת אש תחילה, ישראל דרשה להישאר בשטח כדי לטפל במנהרות, חמאס הבהיר שהפסקת האש לא תכלול פעילות נגד הכוחות שמטפלים במנהרות.

המשלחת הפלשתינית המאוחדת שתגיע לקהיר (ובה נציגים של אבו מאזן, חמאס והג'יהאד האיסלאמי) תנסה לגבש מוצא מהסבך, בשיחות בתוכה ועם המצרים.

בינתיים, ינסה צה"ל להשלים במהירות את הטיפול במנהרות, ואם לא יושג הסכם - ייצא מהשטח חד?צדדית, לא רק מחשש להסתבכות צבאית אלא בעיקר מסיבה דיפלומטית, על רקע המצוקה ההומניטרית הגוברת בעזה.