אמצע המאה ה?20 החלו נודדים מאמני כדורגל יהודים, דוגמת דורי קירשנר ובלה גוטמן, מאירופה לדרום אמריקה. הם ביקשו להנחיל למקומיים את טקטיקת המשחק האירופית. מי שמוגדר כממשיכם, חוסה נסטור פקרמן (65), יגיע הערב לרגע שיא בקריירת האימון שלו, מאחורי הקווים של נבחרת קולומביה, ברבע גמר המונדיאל, וינסה להמשיך את המסע הקסום על חשבון המארחת - ברזיל.
פקרמן, כמו קודמיו, הוא היהודי שהצליח להכניס סדר אל תוך ים הכישרון הלא מכוון של נבחרת דרום?אמריקנית. משחק מאורגן על פני מבצעים אישיים, המועדפים על ידי הכדורגלן הדרום?אמריקני. בינתיים, הנוסחה שלו עובדת מצוין.
פקרמן הוא נכד למהגרים מאוקראינה, שהגיעו לארגנטינה והתיישבו על אדמות שנקנו על ידי קרן רוטשילד, במטרה להושיב שם יהודים. לדבריו, יהדותו תמיד היתה מרכזית בחייו, אך לא הישראליות שלו. בעבר קיבל הצעה לבוא לאמן בבית"ר ירושלים של ארקדי גאידמק, אך סירב בנימוס. כמו יהודים אחרים שפנו לאימון, הקריירה של פקרמן ככדורגלן לא היתה מרשימה, והוא פרש בגיל 28 בגלל פציעה. לאחר שהחל לאמן במועדונים קטנים, חלה תפנית מעניינת, ובשנות ה?90 של המאה שעברה הוא הפך לאחראי לנבחרות הצעירות של ארגנטינה.
השנים תחתיו היו שייכות בלעדית לדור הכוכבים הצעיר. פקרמן זכה עם הנבחרת שלו בשלוש אליפויות עולם (1995, 1997 ו?2001) ופעמיים באליפות דרום אמריקה (1997 ו?1999). הכל היה מוכן עבורו לקראת קריירה בנבחרת החשובה באמת, הבוגרת. ואכן, ב?2004 הוא קיבל את התפקיד החשוב, שנתיים לפני משחקי הגביע העולמי שעמדו להתרחש בגרמניה. פקרמן קיבל בטורניר זה שתי החלטות אמיצות: הוא שיחרר הביתה כוכבים ותיקים של הנבחרת והעלה נבחרת צעירה ורעבה, אלא שהכוכב הצעיר ליונל מסי לא קיבל ממנו הזדמנות.
ארגנטינה פתחה את הטורניר היטב. היא התקדמה עד שלב רבע הגמר, אך אז הגיע משחק דרמטי מול נבחרת גרמניה, והנבחרת של פקרמן הודחה לאחר דו?קרב בעיטות עונשין מ?11 מטרים. מסי לא היה פקטור, הביקורות גברו, ופקרמן התפטר לאחר שהרגיש שלא עמד בציפיות.
הפדנט המנצח
כשהגיע לקולומביה לפני שנתיים וחצי, אף אחד לא האמין שדווקא המאמן הארגנטינאי יצליח לחולל את השינוי המיוחל, אבל פקרמן הפך את הנבחרת שלו ליעד מבוצר. העיתונאים הורחקו, השחקנים הפסיקו להדליף והיו עסוקים בהפנמה של עבודת צוות ובלימוד טקטיקה. הדבר היקנה מייד לפקרמן את הכינוי "גרמני". לאחר התוצאות המעולות וההעפלה למונדיאל בברזיל הוחלף כינויו ל"סופרמן".
בדצמבר 2013 פורסמה על פקרמן כתבת פרופיל מרתקת בעיתון הקולומביאני "אל?אספקטאדור". הוא תואר בה כפדנט באופן שהעם הקולומביאני לא מכיר, והשאלה המרכזית בכתבה היתה: איך הצליח מאמן שהגיע מארגנטינה, האומה השנואה ביותר על הקולומביאנים (בשל היותה עשירה, אירופית ופדנטית במושגים דרום?אמריקניים), לשנות אופי של נבחרת שלמה.
מכאן, הדרך להתעסקות ביהדותו כהסבר מנצח היתה קצרה, וכך נכתב ב"אל?אספקטאדור": "זה כנראה העבר של העם שלו, של היהדות שלו, שיכול אולי להסביר חלק מההצלחה. התרבות שממנה הוא בא מאפשרת לזר להשתלב היטב בחברה ולעבוד עם תרבויות אחרות ביתר קלות".
למרות שדתו הפכה לשולית והקולומביאנים התמקדו בכדורגל המבריק שמציגה הנבחרת תחתיו, פקרמן עצמו צוטט כמי שמשרת את התזה, שלפיה היהודים היו הראשונים (והחשובים) בהכנסת הפילוסופיה למשחק הכדורגל. עד לבואם הכדורגל היה משחקו של מעמד הפועלים, והיחס אליו לא היה רציני. אבל אז הכל השתנה.
"אם למישהו יש פילוסופיה", אמר פקרמן, "אם הוא מאמין ברעיון מסוים ואם יש לו הכוחות להמשיך לדבוק בו, אפשר להשיג כל תואר, אבל השינוי לא יכול לקרות בתוך חצי שנה. הנבחרת הזו לא שיחקה במונדיאל כל כך הרבה שנים וזה רק הגביר את הלחץ, אבל הסברתי לשחקנים שלי מה הם צריכים לעשות ועמדנו במטרה שלנו - לשמח את העם הקולומביאני". ומרגע שהדברים נאמרו, בעיקר לנוכח התוצאות, איש אינו מטיל בו עוד ספק.
נוגעים בשיא
פקרמן הצליח להעביר את ההיבט הפסיכולוגי לכל מי שעבד איתו. מרסלו רופה, נשיא איגוד הפסיכולוגים העובדים עם ספורטאים בארגנטינה, עבד עם פקרמן בתקופה שבה אימן את נבחרת הנוער. החיבור שכתב על פקרמן נקרא: "השורשים של מנהיג דגול", ובין היתר מתואר בו פקרמן כמאמן הנבחרות האידיאלי: "הוא יודע איך לייצר קבוצות שמקדשות את המושג 'אנחנו' על חשבון 'אני'. הוא מאוד אנושי ושקול, ויש לו יכולת מיוחדת לראות את הדברים באופן פרטני, אך גם בראייה כוללת יותר. הוא מצליח להחדיר את הדבר הזה לכל אחד ואחד משחקני הנבחרת, בכך שהוא מעניק משמעות אמיתית לתפקיד שהם משחקים".
כאמור, הערב, 24 שנה אחרי הפעם האחרונה שבה קולומביה העפילה לשלב הנוק?אאוט של המונדיאל (ו?16 שנה אחרי המונדיאל האחרון שבו השתתפה), נמצאת הנבחרת המלהיבה בפני עוד רגע היסטורי. היא העפילה לראשונה בתולדותיה לרבע הגמר, ושם ברזיל מחכה לה, חולמת על זכייה בגביע בביתה. לכן, ניצחון קולומביאני לא ייחשב רק לחשוב בתולדות הכדורגל במדינה, אלא גם יציב את קולומביה כמועמדת מובילה לזכייה בגביע העולם.
זה יכול להיות הישג אדיר, שאף אחד לא העז אפילו לחשוב עליו עד לפני שנתיים, אבל אז נכנס הסופרמן היהודי לתמונה, סניור חוסה נסטור פקרמן.