גילוי נאות: אני אוהבת את החופש הגדול. אהבתי אותו כילדה, אהבתי אותו כאמא ואני הכי הכי אוהבת אותו עכשיו, כסבתא לשמונה נכדים, שהבכורה שבהם כבר חופשת זה עשרה ימים. הצגתו כנטל בעיקר מעציבה אותי. החופש הגדול הוא הזדמנות לכולנו: ההורים, הדודים והדודות, הסבים והסבתות וגם החברים הקרובים.
הזדמנות להשקיע בלהיות יחד. במשפחה. הזדמנות להקדיש את המשאב הכי יקר שלנו, הזמן, והזדמנות לקבל זמן מהאחרים. הזדמנות להיות יצירתיים. לחשוב על חוויות פשוטות. הזדמנות להזכיר לעצמנו שמוכרחים להיות שמח, פשוט כי ילדים זה באמת שמחה. ומכיוון שטרם נולדה הטכנולוגיה שתעשה את זה במקומנו - הזדמנות לנער את האבק מכמה רעיונות נושנים שלא נס לחם, וליישם אותם.
ימי החופש הגדול של שנות ה?50 היו מאוד משפחתיים.
מרבית האימהות עבדו ב"עקרת בית". זו היתה עבודה פיזית קשה וסיזיפית, שתמורתה מעולם לא הוערכה בממון. תפקידן המובהק היה לגדל אותנו, הילדים, תוך כדי עבודות דוגמת כביסה ביד (ללא מכונות כביסה), גיהוץ, ניקיונות, הכנת אוכל בלא קיצורי דרך וניהול כלכלת הבית באופן שיאפשר "לגמור את החודש" ממשכורת אחת, שבחלק ניכר מן הבתים היתה די מצומצמת.
בהיותנו דרי מישור החוף, וכדי שנגדל בריאים וחזקים, היה מובן וידוע שבקיץ חיוני להעניק לגופות הרזים שלנו לספוג שניים מכוחות הטבע: את רוח ההרים מחד גיסא ואת קרינת השמש המבורכת מאידך גיסא. וככה, מדי שנה עם הגיע הקיץ, ארזנו מזוודות ושמנו פנינו ל"הרים" כדי לנשום אוויר צח וקריר. במשך שלושה או ארבעה שבועות התגוררנו בצפיפות חמימה ומאתגרת, אמא, דודה אסתר וכל ששת ילדיהן, בדירת שני חדרים ברחוב ז' בצפת, שאותה שכרנו ממשפחת בלויגרונד.
האבות הצטרפו באוטובוס האחרון שלפני כניסת השבת ועזבו באוטובוס היחיד שחזר לתל אביב במוצ"ש. אנחנו היינו מבורכים. בשונה מרוב בני גילנו, היו לנו שתי סבתות. זה לא ממש עזר לעניין החופש הגדול מכיוון שהן דיברו ביידיש, ועלינו, הצברים, היידיש היתה ממש שפה אסורה. לעומת זאת, היה סידור מצוין בין הדודים: אנחנו נשלחנו לכמה ימים להירדם עם קולות התנים ולהתעורר עם התרנגולות אצל דודה אניטה ודוד מוישה באבן יהודה (שהיתה מושבה קטנה בסוף העולם שמאלה), ובשבוע שאחרי בני הדודים הגיעו אלינו לנשום את האוויר הלח של העיר.
ניתן, כדאי וחשוב לתרגם לימינו, שבהם מרבית האימהות עובדות וכך גם חלק ניכר מהסבים ומהסבתות, את השיתוף, את העזרה ההדדית ואת איגום המשאבים. לשלוח את הילדים להתארח, ובתמורה לארח את האחיינים ואת ילדי החברים. להתארגן ל"מבצעים מיוחדים": לארגן אוהל גדול בסלון הבית ולהלין את הילדים על הרצפה. לקחת קבוצת ילדים לסרט. לערוך קורס בישול. וציור וסריגה. לבצע החלפת דירות עם חברים שגרים במקום אחר לכמה ימים.
האחריות של הממסד: לאפשר גמישות להורים בימי חופש, להפחית עלויות במתקנים, לייצר אטרקציות שוות לכל נפש. האחריות שלנו: להקדיש את הזמן, ובעיקר לנצל את ההזדמנות המשפחתית.