היכן ניצב האנך השקול במטוטלת הנעה בין האינטרסים המנוגדים של ישראל באירועי אוקראינה? אין לה חלק ונחלה בעתיד חצי האי קרים, שסופח בפועל לרוסיה במהלך חד?צדדי. גם לא בפעילות הבדלנים, העושים בשירותה לקרוע את מזרח המדינה מהבירה קייב. כיבוש? לא כיבוש אלא ביטוי להתקוממות פנימית? כפי שנהגו לומר בעבר הרחוק בלשון עגה - זבש"ם - ראשי תיבות שלפיהם "זו בעיה שלהם".
לא בדיוק, אין לישראל עדיפות באשר לסיום המשבר באוקראינה, אבל איש אינו יכול להתעלם מהעובדה כי לארה"ב יש ציפייה מישראל לתמוך בה, וכאשר היא נכזבת יש לכך מחיר מדיני מסוים. למשל, שוושינגטון לא תיחלץ לעזרת ירושלים בדיונים באו"ם אם בעניין אוקראינה תעמוד ישראל מן הצד. אך בשם האינטרס הישראלי אפשר לומר גם את ההפך. ולדימיר פוטין מתגלה כמנהיג דינמי, מעשי, מי שמסוגל לקבוע עובדות חדשות בשטח. כך זה נראה זמנית, אלא אם כן גלגל המערכה יתהפך. עימות ישיר עם מוסקבה בזירה, שבה היא רושמת (שוב, לפי שעה) הישגים, נראה ככאב ראש מיותר.
בדיונים רגישים יותר הזכירו דיפלומטים מנוסים את החלטת מועצת הביטחון 242 מנובמבר 1967, שמאז מלחמת ששת הימים ועד לרגע זה היא הבסיס לכל משא ומתן ישראלי?ערבי, מוצלח ככושל. נקודת המוצא של מנסחיה, שתמיד השתמשו בה לסנוט בישראל, כללה משפט מפתח שבעבר שינן כל צוער במשרד החוץ מתוך שינה: "Inadmissibility of the acquisition of territory by war".
איסור לסיפוח שטחים כתוצאה ממלחמה? המצבים אינם דומים. ישראל כבשה את יהודה ושומרון במלחמת מגן מובהקת.
גם מבקרה החריף ישעיהו לייבוביץ' קיבל זאת. מנגד, לא היתה התגרות אוקראינית כלפי רוסיה, שהצדיקה את הוצאת אנשי תג המחיר של מוסקבה לרחובות הערים כדי לקעקע את השלטון המרכזי בקייב.
הם פעלו כאשר באוקראינה התנהל דיון מתוח אם להשתלב באורח דמוקרטי במערב, אם לאו, ופוטין חתר בעורמתו לבלום את המהלך בטיעון כי הוא יוצא למלחמת מגן למען דוברי הרוסית במדינה השכנה. על כך קמה ונפלה ממשלה בקייב. בכל זאת ישראל אינה נוטה להתערב בסוגיה הנושאת בחובה זיכרון צורב לדיפלומטיה שלה.
בנסיבות אלה ראוי שתצניע לכת. ראוי שלא תתבלט ושתסביר בוושינגטון ובמוסקבה שאינה בעניין. יש לה אינטרס ישיר אחד אמיתי, נחרץ, שכבר שנים רבות הרימה ידיים ואינה נאבקת עליו כראוי: הגידול המבורך - פי שניים וחצי או שלושה מהנורמה - של העלייה מאוקראינה לארץ.
לרוע המזל, ארץ ישראל תמיד נכשלה במשיכת היהודים. הם הגיעו לכאן בעיקר מפני שהגולה דחתה ודחקה אותם החוצה. כמו החוליגנים שכבר תלו מודעה באחת מעריה של אוקראינה כי הגיעה עת גירוש היהודים. אין אלה נסיבות מלבבות, ובכל זאת הזרועות פתוחות. שיבואו בהמוניהם ושהרבנים לא יערימו קשיים. יציאת אוקראינה 2014, זה מה שצריך לעניין את ישראל באמת, מי ייתן.