נמל אשדוד: מסורת של כוחנות ושביתות

שיכרון הכוח של הוועדים החזקים במדינה הוא כבר בבחינת "עובדה מוגמרת". פעמים רבות מדי ראינו אותם מסובבים את המדינה על האצבע הקטנה שלהם. שוב פעם ועד עובדי נמל אשדוד סוגר את השאלטר. שער היציאה העיקרי של סחורה ישראלית נתקע. פעמיים בתוך יומיים. גם אחרי שבאמצע ביה"ד לענייני עבודה התערב ומנע את ההשבתה.

הסחורה תהיה תקועה בנמל? לא נורא. העיקר שהוועד ייצא גדול. התפתח פה שלטון פראי של כל דאלים גבר. סוציאליזם כוחני שלא יודע שובע. מישהו בוועד עובדי נמל אשדוד התבלבל והתחיל ללחוץ על השאלטר כל שני וחמישי. ובמקרה שלנו: כל שישי וראשון. שוב אנחנו חוזרים אל מחוזות ספרו האלמותי של ג'ורג' אורוול, "חוות החיות": יש שווים, ויש שווים יותר. זו מהות הסוציאליזם. תמיד היתה, תמיד תהיה.

לעבוד בנמל זה לא בדיוק מדע טילים. עובדים זרים יכלו לעשות זאת ולחסוך מאיתנו את הברוך. אבל איזו הנהלה בישראל 2014 תוכל להביא עובדים אלטרנטיביים? ובכך הן כבולות לגחמות ולקפריזות של העובדים. לשלטון חמולות שלא יודע שובע.

היה ראוי שבתי הדין לעבודה, ששולחים שוב ושוב את העובדים ואת ההנהלה להידברות, ישלחו מסר יותר תקיף. צריך לתת להנהלות לנהל את הארגונים שלהן. אפילו אם הם ארגונים ממשלתיים.

איש הרי לא רוצה לקפח את זכויותיהם של העובדים. אם זה היה המצב, חוש הצדק הטבעי היה יוצא אליהם, אבל אנחנו מדברים על מסורת של כוחנות ושביתות פראיות שהובילה לאינפלציה תלולה בתנאים מופקרים לעובדים. על חשבון רווחת הציבור, ושלא יספרו לנו סיפורים.

טוב עושה הממשלה ושר התחבורה ישראל כץ בפרט, בכך שהיא מקדמת ללא חשש את הרציפים הפרטיים החדשים. ישראל צריכה שני רציפים פרטיים גדולים ומתפקדים בחיפה ובאשדוד. רק הם יובילו לעידן של תחרות אמיתית, שתחזיר את העובדים לפרופורציות.