וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

את הטעם המר הציבור לא ישכח

יוסי ביילין

30.3.2014 / 8:17

ההליך הציבורי הסתיים - יהיו התוצאות המשפטיות אשר יהיו. אהוד אולמרט לא ישוב לזירה הפוליטית, גם אם בליבו הוא מטפח עדיין תקוות, וגם אם יש מי שמבטיחים לו כי הרחוב מחכה לו. הוא נמצא אשם במה שנמצא אשם, וגם אם יזוכה מן השאר, מותירה התנהגותו טעם שאינו טעמו של מנהיג.

מעטים מתמצאים בסבך הגדול של ההאשמות, במשפטים השונים ובטענות שהועלו נגדו. מה שנותר בתודעה הוא פוליטיקאי המקבל מעטפות של מזומנים, המטופל באח שנקלע לחובות ונמלט מנושיו, ואשר האדם המזוהה איתו יותר מכל, חוץ ממשפחתו, מפנה לו עורף ומוכן לגלות את צפונות התנהגותו כדי להפלילו. אין זה משנה אם נכונות זו מגיעה ברגע האחרון ממש, או רגע אחד לאחר הרגע האחרון, ואם עורכי הדין המבריקים יחלצו אותו מן הצרה הזו או לא.

לא הייתי מאלה שאיתרגו את אולמרט, ובוודאי לא הייתי מהשמחים לאידו. היכרנו, לראשונה, לפני 40 שנה, וברוב השנים הללו היינו משני צידי המתרס האידיאולוגי. הוא היה מניצי הניצים. הצבעתו נגד הסכמי קמפ דיוויד ב?1978 לא היתה הפתעה. מצד שני, הוא היה מחובר מאוד לקרקע - אחד מהחבר'ה. ציניקן גדול, מעשי מאוד, התופס את בן שיחו בדש חולצתו או בקשר עניבתו ומעניק תחושה של מי שמסתכל ישר בעיניים. הוא היה ח"כ יעיל?פעיל ושר טוב מאוד.

רקורד של איש ביצוע ואדם פרגמטי

מצד אחר - לא היה לו כל קושי להמציא, ב?1996, סיסמה כמו "פרס יחלק את ירושלים", כאשר הוא עצמו כבר הבין שאין שום טעם להשאיר את השכונות המזרחיות של העיר בשלטון ישראל, או לדחוק בנתניהו לפתוח את המנהרה בירושלים, מה שהביא לעשרות הרוגים משני הצדדים. לפני ואחרי המהפך האידיאולוגי שעבר (כמו רוב נסיכי הליכוד האחרים, ידידו דן מרידור, ציפי לבני, רוני מילוא ובכירים כגון מאיר שטרית, מיכאל איתן) היה פרובוקטיבי, בוטה ומשוכנע לחלוטין בצדקת דרכו. בהתנהגותו האישית הוא נחשב, בעיני רבים, כאיש ההולך על הקצה, ומכיוון שאינו נופל - ממשיך ללכת עליו.

הנסיבות שהביאו אותו לראשות הממשלה לקוחות, כמעט, מסרט בדיוני, אך הוא הגיע לתפקיד עם רקורד מרשים של איש ביצוע טוב וכאדם פרגמטי המכיר את המערכות הפנימיות והיודע היטב את העולם, בעיקר את ארה"ב. הוא מצא עצמו במלחמה בלבנון שאחר היה נמנע ממנה, ואשר פגעה פגיעה קטלנית בתדמיתו, ובמבצע בעזה שהיה יכול להתנהל במשך זמן קצר יותר וללא פרק קרקעי. בתהליך השלום החל מאוחר מדי, ולמרות שהצעותיו היו בהחלט ראויות להערכה, לא היה בהן כדי להתקרב למינימום הפלשתיני. בסופו של דבר הוא תרם לטענת הימין כי גם הצעות מתונות של ישראל אינן זוכות להיענות פלשתינית.

גורלו הציבורי של אולמרט נגזר. האיש שהלך על הקצה עשה צעד אחד יותר מדי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully