החורף האיסלאמי השוטף את המזרח התיכון יותר משנתיים והטבח ההדדי בין הקנאות השיעית והקנאות הסונית מעמידים באור בעייתי את חזון המזרח התיכון החדש של שמעון פרס. גם התזכורת שקיבלנו אתמול, עם ירי הרקטות על אילת, אינה בדיוק התגשמות חלומו.
במתקפת הראיונות שלו בתקשורת לכבוד יום העצמאות, הגדיר פרס את האביב הערבי כמרד של הדור הצעיר נגד הדור הקודם. את כישלון חזון המזרח התיכון החדש הסביר בכך שיצחק שמיר לא קיבל את הסכם לונדון, אבל הבעיה בחזון המזה"ת החדש לא היתה רק בחוסר הריאליות שלו; הכשל העיקרי היה טמון בל?בת החזון עצמו. החזון דיבר על שלום, ובכך אין כל רע, להפך - השלום הוא משאת נפש וראוי לחתור אליו ולרודפו, אף שהמציאות אינה נותנת לנו סיבות להיות אופטימיים.
לובשים אותו ג'ינס ואוכלים אותו מקדונלד'ס
ואולם חזונו של פרס הרחיק הרבה מעבר לשלום - הוא דיבר על טשטוש גבולות, על טשטוש תרבויות, על טשטוש זהויות. לא בבת אחת, אבל כבר בשלב ראשון הסביר ש"אנו זקוקים לגבולות 'רכים', לא לגבולות נוקשים וחסומים... אין לנו צורך בהסתגרות מאחורי חומות, שכביכול נועדו לחזק את הריבונות הלאומית של כל צד... לא לשריין את הריבונות אנו צריכים על סף המאה ה?21, אלא לחזק את הממד האנושי".
הנשיא פרס הציע להחליף את מבנה המדינות במזרח התיכון לקונפדרציה. בפרקו "עולם המחר" הוא בז לקולקטיב הלאומי: "לא קולקטיב לאומי או מעמדי יהיה תכלית ההתארגנות החברתית, אלא הפרט... הדור הבא יתבסס יותר ויותר על הדגם האסיאני של פוליטיקה לאומית, שמקורותיה בעולם הערכים הכלכלי".
העולם הערבי דחה את החזון וראה בו קונספירציה ציונית להשתלטות על המזרח התיכון. כל מה שקרה במזרח התיכון מאז ועד היום הפריך את כל תחזיותיו. ואולם היום, כאשר אנו כבר "המחר" שעליו כתב, אנו כבר "הדור הבא", פרס הולך הלאה. הוא שיווק את חזונו החדש, על אודות דעיכת המדינה, שאינה יודעת לטפל בצרכים ובאתגרים של התקופה, ועל הנהגת העולם החדש בידי התאגידים העסקיים הבינלאומיים, שיחליפו את המדינות המיושנות.
ב?200 השנים האחרונות חזינו בלא מעט חזונות קוסמופוליטיים, מהרומנטיקה הליברלית של אירופה במאה ה?19, דרך מהפכת האינטרנציונל הסוציאליסטי והחזון המרקסיסטי של "פועלי כל העולם התאחדו" ועד "קץ ההיסטוריה" עם נפילת בריה"מ והגוש הסובייטי. אף אחד מהחזונות הללו לא עמד במבחן ההיסטורי. אך בעוד אותם רעיונות נבעו מאידיאליזם ומחלום על חברה יפה יותר, הגלובליזציה של התאגידים מבוססת על עגל הזהב - על רדיפת הבצע, על הערצת העושר והעשירים.
כבר לפני שנים נהג פרס לחזור שוב ושוב על המנטרה שבכל העולם הצעירים לובשים אותו ג'ינס ואוכלים אותו מקדונלד'ס, כאיזה חזון שיש להתברך בו. ואולם הפיכת המכנה המשותף השטחי של החיצוניות לחזון המחר של האנושות עלול להביא למחיקת תרבויות, להשטחת האנושות ולהשלטת הפלוטוקרטיה, שלטון העשירים, על כל העולם וניצול התושבים למען תאוות הבצע של הטייקונים השולטים בתאגידים. יש לקוות שאזרחי ישראל לא יתפתו אחרי הקסם הזוהר של עגל הזהב הגלובלי.