באו לעבוד, עברו לפשע

לפני כחודש וחצי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב נסגרה לכמה שעות. הסיבה - אדם אוסמן שיח?אלאדין, בן 25 מצפון סודן המבקש מקלט מדיני, החליט להעלות על סדר היום הציבורי את בעיית הפליטים מאפריקה. הוא עורר פרובוקציה כאשר נכנס לתחנה המרכזית החדשה עם מטען דמה. שיח?אלאדין לא השיג את מבוקשו וכמעט לא שמעו על כך, אבל הוא נכנס לסטטיסטיקת הפשיעה והפך להיות חלק מפשיעת הזרים, שרק הולכת וגדלה למימדים מפחידים. במשטרה מגדירים את התופעה "חבית חומר נפץ שמתחילה להתפוצץ לנו בפנים".

סטטיסטיקת הפשיעה היבשה של משטרת מחוז תל אביב מעידה יותר מכל על תהליך ההידרדרות שחל בנושא הנתינים הזרים, בייחוד אלה שהגיעו מסודן ומאריתריאה. המשטרה משרטטת גם תמונה קשה בנוגע לבעיית הנתינים הזרים המתגוררים באזור דרום תל אביב. בישראל, על פי הערכות, יש כ?117 אלף נתינים זרים, רובם נמצאים באזור תל אביב ומדי סוף שבוע המספר שלהם עולה. בתל אביב הוא מגיע לכ?80 אלף. המשטרה הציגה נתונים שלפיהם ב?1,141 מקרי פשיעה שאירעו בשנת 2011 באזור תל אביב היו מעורבים נתינים זרים, זאת לעומת 921 בשנת 2010 ו?673 בשנת 2009.

רוב העבירות שבוצעו היו עבירות רכוש ושוד - 362 במספר, כמעט פי ארבעה בהשוואה לשנת 2009. הנתינים הזרים גם מעורבים בעבירות אלימות - 168 בשנת 2011, כפול מאשר בשנת 2009. גם בעבירות המין חלה קפיצה מדאיגה - בשנת 2009 היו מעורבים נתינים זרים ב?14 עבירות מין ובשנה שעברה ב?43.
המספרים, כך נראה, רק עולים, ובבדיקה פשוטה מתברר שאם בוחנים את החודשיים הראשונים של 2012 הנתונים מדאיגים הרבה יותר - בחודשים ינואר ופברואר הנתינים הזרים היו מעורבים ב?153 עבירות לעומת 58 עבירות באותה תקופה בשנת 2011 - עלייה של כ?165 אחוזים.

ניצב בדימוס דוד צור, שרק לפני כחמש שנים פרש מהמשטרה, לאחר שפיקד על מחוז תל אביב, לא האמין למשמע הנתונים. "כשנסעתי למחוז תל אביב, בדרך לכנס, הייתי בהלם משוק העובדים של הסודנים והאריתריאים ברחוב קיבוץ גלויות", אומר צור ומוסיף: "כשפיקדתי על מחוז תל אביב היו שם סינים ותאילנדים, היו קטטות ומעשי שוד, אבל לא היתה שם תופעה מטורפת כזאת. זרם הפליטים החל בשלהי תקופתי, אך לא במסות גדולות. אני שמח שגם בלי סיוע רב דאגתי שתוקם נקודת משטרה, כי כבר אז הבנתי שאין ברירה ואי אפשר עם ניידות מיפו להשתלט על כל האזור". עוד מסביר צור: "הכנסתי לאזור התחנה המרכזית פלוגת מג"ב, ועל הצעד הזה, שרק היום רואים כמה הוא היה הכרחי, ספגתי ביקורות רבות".

למרות פלוגות מג"ב והשוטרים הרבים הפשיעה באזור התחנה המרכזית ובכלל בדרום תל אביב רק הולכת וגוברת מדי יום, ומשטרת ת"א מנסה בכל כוחותיה להתמודד עם זרם הפליטים ששוטפים את האזור והופכים להיות השליטים הבלתי מעורערים ברחובות. הפליטים שכרו את רוב החנויות וחלקם עברו לנהל חיי פשע. הם הפכו לשלוחה של ארגוני הפשע הערביים והבדואיים באזור תל אביב, בעיקר כשמדובר במכירות סמים. הם אפילו לוקחים דמי חסות מבעלי החנויות. גם העוסקים בזנות משלמים 200 שקל מדי יום, כדי שיוכלו לקבל לקוחות.

בדו"חות המודיעין של המשטרה החלו להופיע גם כנופיות של פליטים שניתנו להם כינויים על פי המראה החיצוני שלהם, כגון כנופיית הראסטות וכנופיית הכובעים. הבדואים והערבים ששלטו בשוק הסמים באזור ידעו כי לא יוכלו להילחם בכנופיות הללו והחליטו לנצל אותן לתועלתם. הם יצרו עימם קשר עסקי, והיום אין כמעט ערבים שמוכרים סמים באזור, הכל עובר לאותן כנופיות שמתחלקות ברווחים עם הבדואים שהפכו להיות הבוסים החדשים. שלמה מסלאווי, פעיל שכונות שיצא בפומבי נגד התופעות הללו, טוען באוזנינו כי הנתונים המשטרתיים שגויים והמספרים הרבה יותר גבוהים.

"לצערי, יש חבירה של סודנים ואריתריאים לארגוני פשע ערביים. הבדואים והם מוכרים בשבילם את הסמים וגם גובים פרוטקשן. תהיה כאן בכייה לדורות ואף אחד לא קולט את זה. יש כאן מובלעות של פשע וסמים", אומר מסלוואי ומסביר: "הנתונים של המשטרה אינם מפתיעים אותי ואפילו מטעים את הציבור. מספר המסתננים רק עולה, הפשיעה עולה ויש המון תלונות שלא מגיעות למשטרה". עוד אומר מסלוואי: "המשטרה הרימה ידיים. היא לא מסוגלת לטפל בכל התופעה המטורפת שנוצרה. אני מדבר עם קציני משטרה שאומרים לי 'אנחנו נותנים לגיטימציה לעבריינות'. תחשוב שמדובר בעשרות אלפי מסתננים, ומספיק שעשרה אחוזים מהם מתעסקים בפשע".

מסלאווי מכהן בעירייה גם כיו"ר ועדת הקליטה. מתוקף תפקידו הוא מכיר גם את האוכלוסיות האחרות, ולטענתו האתיופים סובלים מהתעללויות מצד המסתננים, כמו הסינים והתאילנדים שנמצאים פה הרבה לפני הפליטים מאפריקה. לדברי מסלאווי, "הסינים והתאילנדים הפכו להיות קורבנות של אלימות ואונס. הם לא מתלוננים כי הם שוהים בלתי חוקיים בעצמם".

הנתונים עצמם נראים מפחידים ומאיימים, אבל כל הגורמים יודעים שהם לא משקפים את המציאות - היא הרבה יותר גרועה, והפשיעה הלא מדווחת תופסת נתח ניכר ממנה. דוד צור, שאינו חובב סטטיסטיקות משטרתיות, מסביר: "פשיעה לא מדווחת היא נעלם שאי אפשר לדעת את מימדיו. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בתוך אוכלוסייה לא חוקית שרבים ממנה לא מדווחים על מקרים פליליים שבהם הם היו מעורבים, כי חלק מהם לא מודעים בכלל לרשויות. חלק אחר לא נותן אמון ברשויות ולא רוצה להיחשף. הוא מעדיף לשבת ולסבול בשקט".

בינתיים, הפליטים שנאסר עליהם לעבוד יוצאים צפונה לכיוון מרכז תל אביב, צפון תל אביב ואזור גבעתיים כדי להתקיים. הם פורצים לדירות, גונבים ושודדים אייפונים מצעירים כדי להשיג את לחמם.
רק לפני כמה שבועות עצרה משטרת לב תל אביב כנופיה של שלושה אריתריאים שיצאו באחד הלילות לבצע שורה של מעשי שוד במרכז תל אביב. השלושה החלו ברחוב רוטשילד, משם עברו להרצל וקינחו כעבור שעתיים בשוד באיומי סכין ברחוב נחלת בנימין. מהחקירה עלה כי עקבו אחר הקורבנות וכאשר לא היו אנשים באזור הם תקפו ושדדו. בזכות התושייה של הנשדד השלישי ובזכות הגעתם המהירה של השוטרים הסתיים מסעם באבו כביר.

הפשיעה של הפליטים לא מסתיימת רק בתפיסת העבריינים. כמו אפקט הדומינו, הדבר משליך גם על שירות בתי הסוהר, שאחראי לאסירים וגם לעצורים. קצין בשירות בתי הסוהר סיפר ל"ישראל היום" כי הלחץ מתחיל להיות מורגש, גם אצלם, מאחר שכ?20 אחוזים מהעצורים שמובאים מדי יום לבתי המשפט באזור המרכז לדיוני מעצרים ולמשפטים הם פליטים מאריתריאה ומסודן.

אותו קצין מסביר: "לאותם פליטים יש תעוזה גדולה יותר, ביטחון עצמי מופרז וקיימת אלימות מילולית ופיזית מצידם. רבים מהם כלואים בגלל עבירות אלימות קשה. הבעיה היא שמאחר שמדובר בפליטים, שבמקרים רבים אפילו לא יודעים מה שמם האמיתי, בית המשפט לא יכול לשחרר אותם בערבות כי אין מי שיחתום עליהם, והם יוצרים עומס על המערכת כולה. גם במקרה של תיקים קלים הם נשארים במשך כל תקופת המשפט במעצר".

אחד המקרים מהשבועות האחרונים שמדגיש את אותה הבעיה הוא, כאמור, המקרה של שיח?אלאדין ומטען הדמה שהרכיב משני בקבוקי זכוכית שהיו מחוברים זה לזה, מחוט מוליך ומשעון. שני שוטרים של משטרת מרחב יפתח עצרו אותו לחקירה וזה בתגובה החל להשתולל. בחקירתו התברר כי הוא הרכיב במשך ארבעה ימים מטען דמה חבלני ותיכנן להיכנס עימו לתוך התחנה המרכזית במטרה אחת - לעורר פחד גדול בקרב הציבור ולהפר את הסדר כדי שיגרשו אותו לסודן, ארץ מוצאו. בדיון הראשון שלו בבית המשפט, כאשר הבין החשוד שהוא עומד להישאר במעצר ולא להיות מגורש, הוא החל להתפרץ ולצעוק: "אם לא יגרשו אותי חזרה לסודן, אני מבטיח שזאת רק ההתחלה".

בהמשך תוקן כתב אישום נגדו והתברר כי חודש לפני הפרובוקציה שגרמה לסגירת התחנה המרכזית הוא השתולל במסעדה וחנק את המלצרית בעת שהיה שיכור. פרקליטו עתר כדי שישחררו אותו, אבל השופט שמאי בקר כתב בהחלטתו: "יש צורך בחלופת מעצר שתכלול פיקוח ממשי, גם אם לא מדובר במעצר בית של ממש". בשבוע שעבר התייאש פרקליטו מחיפושים אחר חלופה שכזאת והודיע לבית המשפט: "אף שזה לא מוצדק, בנסיבות שנוצרו אסכים למעצר עד תום ההליכים מכיוון שאין לי חלופות ראויות להציע". וכך שיח?אלאדין, במקום לחזור לצפון סודן, יישאר לפחות בחודשים הקרובים בפיקוח של שירות בתי הסוהר.

אז מה הפתרונות? תלוי את מי שואלים. מסלאווי, נציג השכונות שנפגעו ישירות מאותם פליטים, מציע בינתיים להקים כוח שיטור עירוני שיטפל רק בזה: "מה פקח יכול לעשות להם, לתת קנס לאדם בלי זהות? הפקחים, ולפעמים גם השוטרים, חוששים להיכנס לשם. צריך כוח משימה מיוחד שיטפל רק בבעיה הזו, כי בינתיים יש אוזלת יד משוועת של הממשלה ובזמן שאנו מדברים כל נושא הפליטים רק מתעצם ומגיעים עוד עשרות".

מסלאווי מוסיף: "הפתרון האמיתי הוא מערכתי כולל. צריך לקחת את כל המשרדים הרלוונטיים ולמנות שר שיהיה אחראי רק לזה כי זה כבר מתפוצץ לנו בפרצוף. בינתיים רק מדברים ולא עושים שום דבר. הממשלה חוששת מארגוני זכויות האדם, מפני מה שהם יגידו עלינו בעולם, ובאותו זמן מתעלמת מהתושבים המקומיים שכלואים בשכונה שלהם. האבסורד הגדול הוא שבאותו זמן שהממשלה מגבילה את העלאת יהודי תימן ל?210 בחודש, היא עוצמת עין ונותנת לפליטים להיכנס בחופשיות דרך מצרים".

גם ניצב בדימוס דוד צור אומר שאסור לזרוק את הבעיה רק לפתחה של המשטרה: "צריך מדיניות משולבת, ארצית ומוניציפלית. היום עוד לא מאוחר מדי, אבל צריך להיות נחושים ובזמן שיד אחת שמה את הפליטים במתקני שהייה, צריך גם מדיניות הגירה שסוגרת את הגבול ומגרשת את הזרים. צריך לזכור שהמלחמה שם כבר נגמרה".

אבל צור גם מסייג: "אסור לשכוח שיש גם סוגיה בעייתית של אותם אלה שנולדו בישראל, וזה מצריך פתרון הומני. אבל את מהגרי העבודה הבודדים אין סיבה שלא להחזיר. אם אני חושב חמש שנים קדימה, המצב רק יהיה גרוע יותר כי הדור הראשון מוריד את הראש ומנסה להסתדר, אבל הדור השני שיהיה מתוסכל מחוסר עבודה וכסף ינסה להתפתח, וזה יתפוצץ לנו בפנים".

מנכ"לית א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל), מיכל פינצ'וק, אומרת: "כל אדם שעיניו בראשו רואה כי מדינת ישראל יצרה סיר לחץ שתוצאותיו ידועות מראש. בהיעדר מדיניות אשר תסדיר את מעמדם של מבקשי מקלט בישראל, הם נותרים ללא אישורי עבודה, ללא זכויות בסיסיות וחיים בקרבנו כאנשים שקופים".

עוד אומרת פינצ'וק: "במצב שבו לאדם לא ניתנת הזכות הבסיסית לעבוד ולכלכל את עצמו, ובהיעדר כל תמיכה חלופית מן הרשויות, אין זה פלא כי במצבי ייאוש יש הידרדרות לאלכוהול ולפשיעה. לצערנו, המציאות מלמדת כי לא רק מבקשי המקלט נופלים קורבן למדיניות הממשלה, אלא החברה הישראלית כולה, ובעיקר תושבי האזורים המוחלשים שבהם מתגוררים מבקשי המקלט".

בניגוד לדברי מסלאווי וניצב בדימוס צור, פינצ'וק טוענת כי הפתרון הוא בהסדרת מעמדם של הפליטים בישראל ובהקניית אישורי עבודה, כך שאלו יוכלו לקיים עצמם בכבוד ולא יידרדרו למצבים קשים.