תגובתה של ההסברה הישראלית על המהומה הבינלאומית שקמה בעקבות פרשת ה"מרמרה" חשפה כמה עובדות מעניינות שהציבור בישראל לא היה חשוף אליהן עד כה. ההסברה הישראלית הביאה לידיעת העולם כי במהלך 2009 עברו מישראל לרצועה כמיליון טונות מצרכים.
עוד התברר מפרסומי ההסברה הישראלית כי רק ברבעון הראשון של 2010 הוכנסו מישראל לרצועה קרוב ל?100 אלף טונות אספקה שכללה כ?550 טונות אבקת חלב ומזון לתינוקות, 185 טונות אגרגטים, 2,700 טונות אורז, 2,000 טונות ביגוד והנעלה, 20 טונות ברזל, 25 טונות מלט, 40 אלף טונות חיטה, 48 אלף טונות מוצרי מזון, יותר מ?1,000 טונות תרופות וציוד רפואי. כמו כן מספקת ישראל לתושבי הרצועה דלק וחשמל, ומאות פלשתינים מגיעים לטיפול רפואי בישראל.
נראה כי מלבד נשק ותחמושת ישראל מספקת לרצועה כמעט כל דבר. נכון שעל פי נתונים של ארגונים הומניטריים, בשנים שקדמו למצור ישראל סיפקה לעזה סחורות בכמות העולה על פי ארבעה מהכמות המסופקת מאז המצור, אבל את החסר הזה ממלאות 900 המנהרות שמקשרות את הרצועה לצידו השני של הגבול עם מצרים. 900 מנהרות משתוות ברוחבן לפחות לעשר אוטוסטרדות. אף על פי שהתנועה במנהרות אינה מתנהלת באותה מהירות כמו בכביש 6, נראה שכמות הסחורות המועברת ב?900 העורקים התת?קרקעיים האלה לא נופלת בהרבה מכמות הסחורות שעוברת ביום באחת האוטוסטרדות שלנו. אפשר לשאוב את המידע הזה מתצלומים המופצים על ידי ההסברה הישראלית, ומראים את שוקי עזה מתפוצצים משפע של פירות, ירקות, ושאר מצרכי מזון והלבשה.
בדרך להפוך למדינה מצורעת
דרך רשת האוטוסטרדות התת?קרקעיות האלה זורמים לרצועה גם אמצעי לחימה באין מפריע, הרחק מיכולת הבקרה של ישראל. מה שנותר הוא רק הים של עזה, עליו ממשיכה ישראל להטיל מצור בעוד האספקה זורמת מכל שאר הכיוונים, כולל מעברי הגבול עם ישראל.
בסיכומן של ארבע שנות מצור על עזה ישראל יכולה לזקוף לזכותה שתי הצלחות: מצד אחד המצור?לא?מצור הזה העניק לעזתים די תמריצים לפיתוח הרכבת התחתית שמזרימה לעזה סחורות כולל אמצעי לחימה. מצד שני הצליחה ישראל להוציא לעצמה שם רע של מרעיבת אוכלוסייה אזרחית חפה מפשע, והיא בדרך להשגת המעמד הנכסף של מדינה מצורעת ומוקעת.
המצור על עזה הועיל בעיקר לחמאס, שאותו הפכה ישראל בעזרת המצור השלומיאלי הזה מארגון טרור רצחני לקורבן תמים בעיני העולם כולו. בה בעת הצליחה המדיניות החלמאית הזאת לדחוף את אוכלוסיית עזה לזרועותיו של חמאס. כלל בדוק הוא שענישה קולקטיבית פועלת כבומרנג: היא משניאה את המעניש, ומלכדת את העם סביב מושא הענישה. כששלטונות המנדט הבריטי הענישו את האוכלוסייה היהודית בהטלת עוצר, בחיפושים ובהגליית מנהיגי היישוב, היישוב היהודי התלכד סביב ההגנה וסביב הנהגת היישוב, ולא הפך לאוהד שלטון המנדט.
מדינאי ישראלי אמיץ וגדול היה מכריז כי הניסיון שנצבר בארבע השנים האחרונות מוכיח שהמצור השיג את ההפך ממה שרצתה ישראל להשיג, וכי המשך המצור הכושל הזה פוגע בישראל ובביטחונה ומועיל רק לחמאס.
קשה להודות בטעות הזאת, אבל יהיה הרבה יותר קשה ומכאיב לשאת בתוצאות של המשך המדיניות השגויה שהולידה את עסק הביש הזה.