בנובמבר 1982 הוקמה ועדה בראשות השופט העליון יצחק כהן כדי לחקור את הטבח בסברה ושתילה. בתום חמישה חודשי עבודה, קבעה הוועדה כי אין לצה"ל מעורבות ישירה בטבח האזרחים, אך קצינים בכירים ידעו ושתקו. הוועדה המליצה לפטר את ראש אמ"ן, האלוף יהושע שגיא, עליו נכתב כי העריך נכון את האירועים, הזהיר מפני טבח, אך נקבע שהתרשל בתפקידו מכיוון שלא פעל בנחרצות להעביר את המידע לקברניטים. האלוף שגיא הבין את המסר והתפטר. כך הוא הצטרף לרשימה שחורה של ארבעה ראשי אמ"ן קודמים שהודחו מתפקידם. בשל כך, מבין היטב כל ראש אמ"ן כי האחריות של המעריך הלאומי היא יוקרתית וחשובה, אך כבדה מאין נשוא ובאותה מידה עלולה לשמש נגדו כחרב פיפיות.
אז מה גרם לקצין בכיר כמו שגיא להיכשל בתפקידו? התשובה נעוצה בדמויות החזקות שעמדו מולו. שגיא התקשה לתמרן מול שר הביטחון, אריק שרון, והרמטכ"ל, רפאל (רפול) איתן, שנחשבו באותם ימים לדמויות דמוניות בעלות עוצמה רבה בישראל, ובטח בצה"ל. ועדת כהן קבעה כי שגיא נכנע לתהליך אליו הובילו השניים והתבונן מהצד במקום להתעקש על דעתו. בניתוח ההיסטוריה, מצופה היה ממנו לעקוף את שרון ואת רפול ולפנות ישירות לראש הממשלה דאז, מנחם בגין.
ראש אמ"ן לשעבר, האלוף במיל' עמוס ידלין, הזכיר את ראשי אמ"ן המודחים יותר מפעם אחת בשיחות סגורות, ותיאר אותם כעננה המרחפת מעל ראש אמ"ן, יהיה אשר יהיה. הרי אף אחד לא רוצה להצטרף לרשימה השחורה שמאפיינת את התפקיד המורכב של המעריך הלאומי. ידלין כמעט הצטרף לרשימה המקוללת במלחמת לבנון השנייה, כשעמד מנגד בזמן שהרמטכ"ל, דן חלוץ, הוביל את הקונספציה האווירית כמענה לשיגורי הרקטות של חיזבאללה, במקום לשלב תמרון יבשתי. לזכותו של ידלין יאמר כי התעשת בזמן והוביל דעה מנוגדת לזו של הרמטכ"ל למרות הקרבה הידועה ביניהם.
התחושה הזו של "האם אני פועל נכון ובמידה הראויה כדי להעביר את דעתי, גם אם היא מנוגדת לדעת הבכירים מעליי", כנראה מלווה כעת גם את ראש אמ"ן הנוכחי, האלוף אביב כוכבי, שנדרש כיום לתמרן במציאות מורכבת בכל מה שקשור לסוגיה האירנית.
בהתבטאות הפומבית האחרונה של האלוף כוכבי בעניין אירן בתחילת חודש יולי, הוא אמר לחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי "אף אחד לא מעלה על דעתו שפעילות התקפית באירן לא תתלקח לידי עימות אזורי. השאלה באיזה היקף, ולכך יש משתנים שיכולים להשפיע". באותה גישה הגיע בחודש יולי רא"ל בני גנץ לוועדת החוץ והביטחון, והתריע כי תקיפה בסוריה לסיכול הברחת נשק עשויה להביא לפרוץ מלחמה שכולם יודעים איך היא מתחילה ואף אחד לא יודע איך היא נגמרת.
יאמרו מומחים לניתוח תהליך קבלת החלטות, כי אם אתה נתקל בחומה בצורה, עליך להביא לשבר שממנו יצמח השינוי, אך לא רא"ל גנץ ולא האלוף כוכבי הם אנשים של ריב ומדון. שניהם צנחנים מבטן ומלידה שיעבירו את המסר התוקפני והחד בדרכי נועם. אולי זו הדרך להסביר את ההסכמה של רא"ל גנץ להתייחס לשאלתי השבוע אודות הפרסומים על כך שהוא מתנגד לתקיפה באירן במהלך ביקורו בבסיס הקליטה והמיון בתל השומר.
"אף אחד מהפרסומים לא נאמר ממני ולא נאמר מטעמי, אני אינני עוסק בפרסומים לגבי מה שאומרים עליי. אני יכול לומר שאירן בעת הזו ממשיכה לעשות מאמצים להגיע ליכולת גרעינית צבאית. אני חושב שזו בעיה חמורה בראייה עולמית", אמר הרמטכ"ל. "אירן היא המדינה היחידה בעולם שמנסה לפתח נשק גרעיני וקוראת להשמדת מדינה אחרת. במקרה הזה, זה אנחנו, ולא נכון שאנחנו נתעלם מהעניין הזה. צה"ל ערוך ונכון לפעול, ומבחינתנו המושג כל האופציות על השולחן זו לא סיסמא אלא תוכנית עבודה ואנחנו עושים אותה. את הדיונים האמיתיים נעשה עם הדרג המדיני, נגיד את מה שאנחנו חושבים ונעשה את מה שיסוכם".
הכתבת הצבאית כרמלה מנשה הקשתה על רא"ל גנץ, ושאלה שוב, אם יש מחלוקת בינו לבין שר הביטחון. "אני לא בעד שנעסוק במחלוקות אם יש כאלה", אמר רא"ל גנץ, ומהר מאוד ניתן היה להסיק כי אכן יש מחלוקת בין הצדדים על רקע פעולה אפשרית באירן. "אני, כמפקד צבא הגנה לישראל וכרמטכ"ל, מצופה על ידי הדרג המדיני עצמו שאני אגיד להם את כל מה שאני חושב. אני עושה את זה. הם מקשיבים". אולי הייתה זו דרכו של הרמטכ"ל לאותת לציבור שיש מחלוקת בינו לדרג המדיני, שהוא לא מצליח להשפיע כדי לאזן את התמונה מבחינתו, אך בניגוד לאחרים הוא לא שובר את כלים. הרמטכ"ל הנוכחי כבר ידע בעבר לנשוך שפתיים בצל הקרב, לקבל החלטות קשות בניגוד למצפונו ולבצע אותם ללא היסוס גם בידיעה שהם עלולות לסכן את עתידו.
עם זאת, עדיין מרחפת שאלת האחריות על כתפיו של הרמטכ"ל. אם הפעולה הצבאית באירן תיכשל, מה תהיה מידת האחריות של ראש הממשלה ושל שר הביטחון, שקובעים את היעדים והצבא אמור לבצע? ראש הממשלה יצחק רבין התייחס לשאלת חלוקת האחריות אחרי פרסום ממצאי דו"ח ועדת אגרנט והתפטרות ממשלת גולדה מאיר. "ראיתי בדו"ח ניסיון חמור ופסול לקבוע נורמות חדשות, בלתי מקובלות, במערכת היחסים בין הדרג המדיני והצבאי. הטלת האשמה בלעדית על הדרג הצבאי, וזיכוי הדרג המדיני מכל אשמה, מערערת באופן חמור את סמכותה של הממשלה כלפי הדרג הצבאי. כאשר המלחמה מסתיימת בהצלחה, גם הממשלה וגם הצבא מתחלקים באחריות להישג. כאשר מדובר בכישלון או במחדל, נשאר הצבא יתום. לעתיד יגיד לעצמו כל רמטכ"ל: אני מניח את כל החומר המצוי ברשותי על שולחן הממשלה בצירוף המלצתי. עד כה היה ברור מעבר לכל ספק, כי מרגע שהדרג המדיני סמך ידיו על המלצתי, והורה לי לפעול על פיה, הדרג המדיני נושא יחד עמי באחריות. כראש ממשלה לא עלה כלל בדעתי לאמץ את תפיסה, המונחת ביסוד מסקנותיה של ועדת אגרנט, בדבר החלוקה המעוותת של אחריות בין הממשלה האזרחית והמטה הכללי של צה"ל".
ראש הממשלה ושר הביטחון חייבים להבין כי האחריות היא שלהם, לטוב ולרע, אך עם זאת חייב הדרג הצבאי להבין כי אף אחד לא יכול לערער על סמכות הדרג המדיני, ומרגע שהתקבלה החלטה, עליהם להצדיע ולבצע. לכן, פנסי ההיסטוריה מאירים כעת על שתי דמויות בתוך הצבא: הרמטכ"ל גנץ כמפקד עליון וראש אמ"ן האלוף כוכבי, שבהגדרה נחשב ל"מעריך הלאומי" ואין שני לו בכל קהילת המודיעין בישראל. דרך אגב, ראש השב"כ, יובל דיסקין, ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, והרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, שמתחו ביקורת על נתניהו וברק בהקשר האירני, מעולם לא היו ראשי אמ"ן ולא הוכתרו כמעריכים לאומיים.
לפנייה לכתב: amirbohbot@walla.co.il
קצין איסוף - טורים אחרונים
הכירו את דור המפקדים החדש של צה"ל
מדוע הרמטכ"ל לא ישן טוב בלילה
האם ישראל בפני מלחמה עם חיזבאללה?