וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עידן עמדי באלבום הבכורה: לא ממצה את הפוטנציאל

עינב שיף

8.9.2011 / 7:23

עידן עמדי משלב היטב בין דמות של גבר-גבר ליוצר רגיש, אבל הפקה מוזיקלית עצלנית מותירה אותו בדיוק באותו המקום בו עזב את "כוכב נולד"

הצביעו למצעד העברי השנתי של וואלה! ורשת ג'

עידן עמדי מעמיד בפני הקהל הישראלי של 2011 דיסוננס מיוחד ודי לא שכיח: מצד אחד, הוא מחצין חזות אלפא מייל אולטימטיבית של מי שהיה חייל קרבי ופונה בעיקר לקהל החיילים. מצד שני, שיריו מעידים על נפש רגישה, שמסוגלת לדבר בפתיחות על אותו "כאב של לוחמים", מהלהיטים הגדולים של השנה שידבר חזק במצעדי הסיכום למיניהם. עד היום, מעטים הכותבים שבאו מתוך המציאות הלוחמנית של צה"ל והצליחו לדבר עליה בפתיחות, גם אם קלישאתית לעיתים, וכן להעניק תחושה של פגיעות ורכות.

הדיסוננס הזה הוא מה שמחזיק את אלבום הבכורה של עמדי, "עידן עמדי", עם ראש מעל המים. עמדי הלך צעד אחד קדימה מ"רמאללה עד בית ג'אלה" המפורסם של הראל מויאל, קרבי אחר שיצא מ"כוכב נולד" וכתב ממש על חווית הלם קרב ("את לא יודעת כמה ממך ניסיתי להסתיר את כל הסיוטים בלילה/ צרחות ודם על המדים", "כאב של לוחמים") באופן מעורר כבוד והערכה.

עמדי, תמיד עם הפרצוף שאומר לך לעבור להקשב או שאתה נשאר שבת, מתגלה באלבומו בעצם כאדם די רגיש ואינטליגנטי, עם סקרנות לבדוק לעומק מי הוא ומה הוא אחרי כמה חוויות טראומטיות שרוב חבריו הזמרים לא מכירים וגם לא מתעדים ביצירה. חוץ מזה, הפראזה "תשליך אחי תשליך" מהשיר "תשליך" היא רעיון מבריק לסטיקר וקשה להוציא אותה מהראש, לטוב ולרע.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
פוטנציאל מפוספס לשינוי המיינסטרים הישראלי. עטיפת האלבום/מערכת וואלה!, צילום מסך

עם זאת, אלבומו של עמדי בעייתי מאוד ובעיקר בולם את הפוטנציאל הגלום בתבנית החדשה שעמדי מציע למיינסטרים הישראלי. ראשית, עמדי הוא לא זמר מסלסל בשום צורה והניסיון לקחת אותו לכיוון הזה מיותר, מאולץ ומסורס. עמדי שייך לדור הזמרים שגדל בגבולות הגדרה-חדרה של המוזיקה הישראלית, כלומר הגבול שבין מאיר ואהוד בנאי - אותו אפילו עמדי מזכיר באחד משירי האלבום. בתוך הסקאלה הזו, ניסיונות הסלסול של עמדי הם יותר ניסיון לדבר לבני נוער שממילא לא יכולים להבין את התחושות המורכבות שעמדי מנסה להעביר.

שנית, ההפקה המוזיקלית שנתפרה לעמדי על ידי איתמר מאירי ואיתן רז (בייעוצו האמנותי של לואי להב), היא יותר אינסטנט מהזמן שלקח לעמדי להפוך לכוכב, ומבוססת בעיקר על העובדה שקולו מוכר מ"כוכב נולד", ללא כל ניסיון לייחד אותו על פני יוצרים אחרים שפרצו לו במקביל. רוני דלומי לדוגמה, היתה חלק מתהליך חשיבה נכון שלקח אותה לכיוון המוזיקה הלטינית ובכך טיעון האנמיות שהופנה כלפיה מיום שעלתה על במת "כוכב נולד" פשוט עף ברוח. עמדי, לעומת זאת, מתבזבז בתוך נישה של "זמר המדורות" עליה הוא מקונן בשיר באותו השם.

עידן עמדי, דיאנה גולבי בגמר כוכב נולד ספטמבר 2010. עומר מירון
הזמן עובד לרעתם של פליטי "כוכב נולד". עידן עמדי ודיאנה גולבי בגמר "כוכב נולד"/עומר מירון

עמדי פעל נכון כשלא חיכה, ניצל את המומנטום של הצלחת הסינגלים שלו והוציא את כרטיס הביקור שלו לעולם. כשאתה פליט "כוכב נולד", תוכנית שכבר מזמן לא מייצרת מאסה במצעדים ובמכירות (עומר אדם לא נחשב), הזמן תמיד עובד לרעתך ולכן טוב שעמדי הקיא את היצירה קרוב מאוד לזמן האמת שלה.

עכשיו עמדי צריך לעשות את הדבר הקשה ביותר לאמן מתחיל והוא להחליט היכן נמצאים גבולות ההבנה שלו כלפי הכיוון שימצה את מלוא הפוטנציאל שלו; כזה שייקח את רצונו להיחשף, את הכריזמה המסוימת שלו לקהל הישראלי וכמובן את יכולתו לשיר – ויהפוך אותו לאמן איכותי. העובדה כי השיר המוצלח באלבום הוא "כאב של לוחמים", וגם זה יותר בגלל הטקסט ופחות בגלל הלחן והעיבוד, מעידה כי עמדי לא התקדם הרבה מאז נחשף ב"כוכב נולד", וזה אולי לא שורף כמו כאב של לוחמים, אבל זה בטח לא נעים.

עידן עמדי תומך בלוחמים - ראיון

"כוכב נולד" 8 - העונה הגרועה ביותר

הצביעו במצעד השנתי העברי של וואלה! תרבות ורשת ג'

  • עוד באותו נושא:
  • עידן עמדי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully