זוגות נשואים ששיעורם באוכלוסיה האמריקאית רק הולך ופוחת בעשורים האחרונים, הפכו באופן רשמי למיעוט בין בתי האב בארצות הברית. כך עולה מסקר של הניו יורק טיימס.
סקר של מרשם האוכלוסין האמריקאי שפורסם החודש בארה"ב מראה כי שיעור הזוגות הנשואים באוכלוסיה האמריקנית עמד בשנת 2005 על פחות מחצי, וליתר דיוק 49.7%. לשם השוואה, לפני חמש שנים עמד שיעור הזוגות הנשואים על 52%.
ואולם, אין להסיק מהנתון הזה שאבד הכלח על מוסד הנישואין וכי זוגות נשואים הם בגדר זן בסכנת הכחדה. הסקר מראה שמספר הזוגות הנשואים הוא גבוה מאי פעם ושרוב האמריקנים נישאים בשלב כלשהו בחייהם. מה שכן ניתן להסיק מהסקר, זה שלחיי הנישואים יש יותר תחרות מצד אלטרנטיבות. מספר גדל והולך של אמריקאים בוחרים להישאר רווקים או לחיות את חייהם בזוגיות ללא נישואים. וההשלכות החברתיות והכלכליות של עובדה זו הן משמעותיות מאוד.
"זה פשוט משנה את המשקל שיש לנישואים בתוך הכלכלה שלנו, מבחינת כוח העבודה, בהיבט של מכירת והשכרת נכסים, וגם בהיבט של קהל היעד שמפרסמים פונים אליו" מסבירה פרופ' סטפני קונץ, הממונה על חינוך ציבורי במועצה למשפחות מודרניות, המועצה היא ארגון לא למטרות רווח שעוסק במחקר. "זה לחלוטין משפיע על הצורה שבה אנחנו מתכננים את מדיניות העבודה שלנו", הדגישה קונץ.
בעוד שיעורי הרווקים הצעירים והאלמנות הקשישות עולים, מציינת פרופ' קונץ כי "יש לנו השקפה אנכרוניסטית לגבי האופן שבו ניתן להשתמש במוסד הנישואים על מנת להקצות מחדש הטבות".
ישנן סיבות רבות שבגללן מחליטים זוגות להינשא, אך נדל"ן לפעמים מכריע את הכף באותה מידה כמו הרומנטיקה.
"כשיש לך שלוש מברשות שיניים ואתה תמיד מגלה שהן בבית הלא נכון רגע לפני שאת רוצה ללכת לישון זה נוטה לעייף אותך" סיפרה אמנדה הון בת ה-28, שלא מזמן עברה לגור יחד עם החבר שלה, נייט לארסן, בסן פרנסיסקו, לאחר תקופה ארוכה של נדודים בין הדירה שלו לדירה שהיא שכרה יחד עם חברה. הון הסבירה בפשטות כי "מעבר למגורים משותפים מפשט את החיים".
הסקר מעריך כי 5.2 מיליון זוגות, קצת יותר מ-5% מבתי האב בארה"ב, הם זוגות הטרוסקסואלים לא נשואים. בנוסף על כך 413 אלף בתי אב הם זוגות הומוסקסואלים, ו-363 אלף בתים הם זוגות לסביים. בסך הכל, 1 מכל 10 זוגות אינו נשוי.
ביוטה הכי הרבה, במנהטן הכי מעט
מספרם של הזוגות הלא נשואים עולה בהתמדה. מאז שנת 2000 עלה ב-14% מספרם של הזוגות המגדירים עצמם כזוגות הטרוסקסואלים לא נשואים. מספרם של הזוגות ההומוסקסואלים הלא נשואים עלה ב-24%, ומספר הזוגות הלסביים עלה ב-12%.
מאט פורמן, מנהל כוח המשימה של ההומוסקסואלים והלסביות בארה"ב, אמר כי הוא סבור שהמספרים של הזוגות בני אותו המין המוצגים בסקר הם נמוכים מאשר במציאות. לטענתו, זוגות בני אותו מין לעיתים קרובות לא רוצים לחשוף את נטיותיהם המיניות, אך הוא ציין כי בשנים האחרונות נטיה זו הולכת ופוחתת.
פורמן אמר כי "הייתי אומר שהעליה במספר הזוגות הלא נשואים יכולה להיות מיוחסת גם לתחושה של אנשים שהם לא חייבים יותר להסתיר את זהותם המינית ואת אורח חייהם".
המשתתפים בסקר לא נשאלו על זהותם המינית, אולם, השאלון נבנה כך שהוא מבדיל בין שותף לחיים ושותף לדירה. שותף לחיים הוגדר כ"מבוגר, שאינו קרוב משפחה של הנשאל, אך חולק עמו את המגורים ומנהל עמו מערכת יחסים אישית וקרובה".
הסקר העלה הבדלים ניכרים בין בתי אב במקומות שונים בארה"ב. ביוטה למשל שיעור הנשואים הוא הגבוה ביותר ועומד על 69% בעוד שבמנהטן ניתן למצוא את השיעור הנמוך ביותר שעומד על 26% בלבד. שיעור הזוגות ההומוסקסואלים הגובה ביותר נרשם בסן פרנסיסקו, שם הם מהווים כמעט 2% מכלל בתי האב. ניו המפשייר שבמסצ'וסטס מחזיקה בשיא של זוגות לסביים ביחס לאוכלוסיה ושיעורם עומד על 1.7% מכלל בתי האב.
דיוויד בלקנהורן, נשיא ארגון אמריקאי המעודד נישואים, טוען, כי הירידה בשיעור הזוגות הנשואים נובעת בראש ובראשונה בשל המספר הגדל והולך של זוגות שחיים יחד ומתכננים להינשא בעתיד או זוגות שהיו נשואים בעבר וממשיכים להתגורר יחד. בארגונים נוצריים ברחבי ארה"ב תולים את הירידה בשיעור הנשואים בכך שזוגות רבים פשוט דוחים את הנישואים לגיל מאוחר יותר, ולאו דווקא מוותרים עליהם כליל.