העולם חוגג 60 שנה להכרזה על זכויות האדם

(צילום: רויטרס. עריכת וידאו: ענת ברק)

ב-10 בדצמבר 1948, העצרת הכללית של האו"ם אישרה הכרזה המכירה ב"זכויות השוות שאי אפשר להתכחש אליהן של כל בני משפחת האנושות". היום (רביעי) מציין העולם 60 שנים לאימוץ ההכרזה. ההכרזה האוניברסלית של זכויות האדם צמחה מתוך שאט נפש בינלאומית כלפי מיליוני ההרוגים במלחמת העולם השנייה, ובמיוחד בשואה. היא היתה תוצר של הוועדה לזכויות האדם שהוקמה ב-1946 כגוף עצמאי בתוך האו"ם.

לאחר שלושה דיונים ארוכים שנערכו בין השנים 1946-1948 עם אלינור רוזוולט בתפקיד יושבת הראש, הוועדה גיבשה את ההכרזה והציגה אותה בפני העצרת הכללית בפריז. רוזלוולט ראתה עצמה ככוח המניע מאחורי הוועדה. למינוי שלה כראש הוועדה היה אחראי הנשיא טרומן. לפי ה"ניו יורק טיימס", לאחר ההצבעה של העצרת הכללית בפריז, קמו הנציגים ממושבם והריעו לה. רוזוולט היתה קשורה לוועדה דרך עבודתה עם בעלה המנוח הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, שסייע בהקמת האו"ם ב-1945.

לוועדה לזכויות האדם היתה תדמית מעורבת, בדומה לאו"ם עצמו. היא זכתה לשבחים על עבודתה באזורים כגון המזרח התיכון ואפריקה. עם זאת היא גררה אי שביעות רצון על כך שמינתה נציגים ממדינות שהפרו זכויות אדם.

ב-2001, סולקה ארצות הברית מוועדת האו"ם לזכויות האדם בפעם הראשונה מאז נוצר הפאנל ב-1947. מדיניות הנשיא ג'ורג' בוש, לרבות התנגדותו לאמנת קיוטו המתייחסת לשינוי האקלים ולאמנה לביטול השימוש במוקשים וקריאתו להצבת מערכת הגנה מפני טילים, היו הסיבות שמנו כמה מנציגים בוועדה.

ב"ניו יורק טיימס" נכתב על ההצבעה: "ההצבעה נגד ארה"ב היתה צעד ששיקף זעם הולך וגובר אחרי שנים של התנגדות אמריקאית להסכמים בינלאומיים".

ההכרזה האוניברסלית על זכויות האדם הצליחה בעיקר כסמל. היא מחזיקה בשיא גינס למסמך שתורגם הכי הרבה פעמים. יש למסמך מעל ל-300 גרסאות בשפות שונות. בחודש שעבר, עותק שלה נשלח לחלל יחד עם המעבורת "אנדוור" כדי שיוצג באופן קבוע בתחנת החלל הבינלאומית.

בהכרזה על זכויות האדם נכתב: "העצרת הכללית מאמצת את ההכרזה הזו על זכויות האדם כהישג המשותף אליו שואפים כל העמים וכל האומות". למרבה הצער, מדינות רבות לא מתנהלות לפי רוח ההכרזה, בהן סין, זימבבואה, אירן, צפון קוריאה וגם ישראל.