(דובר הקרמלין, בשבוע שעבר: "התפטרות היועץ לביטחון לאומי לא קשורה אלינו")
"הנאמנות, שבועת האמונים היא למדינה לא לראש המדינה" כך הבהירו היום (ראשון) בשיחה עם וואלה! NEWS שניים מבכירי המוסד לשעבר, באמצעות ציטוטו הידוע של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן. אהרל'ה שרף, ראש אגף "תבל" במוסד לשעבר, ואבי דגן, ראש "צומת", הסבירו כי הדבר נכון במיוחד כשמדובר בארגון ביון או בגוף ביטחוני.
האמירה הערכית ברורה, אך כיצד מתרגמים אותה לשפת המעשה? מה עושה ארגון מודיעין, נניח היפותזה פרועה לחלוטין סוכנות הביון המרכזית CIA, כשיש לו מידע לפיו ראש המדינה, נאמר שוב, משהו פרוע לחלוטין נשיא ארצות הברית, משרת אינטרסים זרים, אפילו עוינים. הנשיא נסחט כי למדינת יריב, שלא לומר מדינת אויב לדוגמה, רוסיה יש מידע מפליל עליו.
עוד בוואלה! NEWS:
פרשת ההתעללות: השוטרים התחזו לרופאים להתקנת מצלמות נסתרות
נתניהו: "סיכמתי עם טראמפ על הקמת צוותים לבחינת ההתנחלויות"
תוך שבוע: שוטר סיור שלישי חשוד בעבירות מין בחיילות בעת פעילות
צריך מידע מוצק, קונקרטי. עם המידע הזה, הבהירו שרף ודגן, אפשר לגשת אל הגורמים המוסמכים במשטר דמוקרטי, הכוונה היא לגורמים נבחרים; בישראל, תהיה זו ועדת המשנה לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ואילו בארצות הברית תהיה זו ועדת המודיעין של הסנאט ולהניח את הפצצה הפוליטית הנוראה הזו לפתחן של הוועדות, העוסקות בשני המקרים בשירותים החשאיים.
אבל בואו נלך צעד אחד אחורה איך מגיעים אל המידע המוצק, הקונקרטי? נניח שיש חשד, אפילו מידע ראשוני, מה אז? תשובתו של דגן, הניתנת בלב כבד, היא כי צריך לאמת את המידע, מחוץ ללולאת המידע הרגילה. יש להקים צוות מצומצם שיבדוק את הנושא ויגיע לחקר האמת. אכן, דגן מודה, אם ידלוף המידע לפיו ה-CIA אוסף מידע מפליל על הנשיא הנבחר, זה בהחלט ייראה כמו ניסיון הפיכה ואולי זה אף יהיה כזה. הרי רק בדיעבד יתברר אם מדובר בנשיא שסרח, או סוכנות ביון המנסה להפיל נשיא נבחר, רק כי המדיניות שלו לא מצאה חן בעיניה.
שני אנשי הביון הוותיקים זוכרים את ג'יימס ג'יזוס אנגלטון (אגב, ידיד קרוב לישראל הצעירה), ששיתק במשך דורות את ה-CIA כשראה חפרפרות סובייטיות בכל פינה, אחרי שהוא עצמו הובל בכחש על ידי סמל הבגידה, קים פילבי. מזימות בתוך מזימות, זה אופן החשיבה, כך ב-FSB הרוסי, כך ב-CIA, כך בכל מקום.
עד לפני כמה חודשים כל הנושא הזה היה, נניח, תרגיל חביב בכתיבת ספר ריגול מופרך במיוחד. כבר ראינו בספרות, וגם במציאות, מרגלים ובוגדים בדרג בכיר קצינים בכירים, כולל בקהילת המודיעין בבריטניה וצרפת או מדעני אטום, למשל. רבים מחזיקים בדעה שסגן נשיא ארצות הברית בממשל רוזוולט, הנרי וואלאס, לא סתם היה קרוב בדעותיו למוסקבה, אלא היה ממש סוכן. אולי.
אולם בימים אלה השאלה עולה במלוא החריפות האם ייתכן שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אם מתוך מחשבה שזה טוב לארצות הברית, אם מתוך שיקולים נסתרים ולא ברורים, מקורב מדי לקרמלין? נאלץ, או רוצה, לתמוך בקו של מוסקבה? ואם כן מה עושים? איך מתדרכים נשיא שאתה לא באמת סומך עליו?
"אתה מסנן", הבהיר שרף. לא להסגיר מקורות. נניח שהנשיא, כמו כמה ראשי ממשלה בישראל, רוצה לראות חומר גולמי או לדעת מאין המידע על הלך הרוחות בקרמלין. האם תאמר לו שאתה יודע זאת בוודאות כי הצלחת, למשל, להשתיל מכשיר האזנה ברגל שולחנו של הנשיא, או שיש לך מרגל במעגל הפנימי של הסילוביקי? ואם הנשיא ירצה לדעת את שמו מה אז? התשובה היא לא לומר. לא לחשוף, עונה שרף בתוקף, כי אם תחשוף מקור בפני הנשיא וחשדותיך יתאמתו, איבדת מקור יקר ערך ואת כל המקורות הבאים. מי יסכן את חייו בעבודה עבור סוכנות ביון השורפת כך, משיקולים זרים, את סוכניה שלה?
שרף ודגן זוכרים היטב פרשיות בישראל, שבהן נאלצה קהילת המודיעין וההנהגה הפוליטית להתמודד עם בעיות חסרות תקדים פרשת קו 300 או מעקב אחר שר בכיר מאוד, כדי לברר אם הוא מקיים קשרים עם אש"ף בניגוד לחוק. בכל אחד מהמקרים האלה הלכו המעורבים אל הקודקוד, שלעתים הגן על המושחתים, ולא על הנקיים. אבל מה עושים כשהקודקוד עצמו חשוד? לאיש אין תשובה ברורה. אין לכך תקדים.
"לך בעקבות הכסף"
ואם טראמפ אכן סחיט על ידי רוסיה, מה יכולה להיות הסיבה לכך? ההערכה של בכיר מאוד לשעבר בגוף מודיעין ישראלי היא כסף. הוא אמר לי: "זוכר את העצה שנותן המקור, 'גרון עמוק', לשני העיתונאים בספר ובסרט, שכזכור מתארים פרשה אמיתית פרשת ווטרגייט והחיפוי עליה? לך בעקבות הכסף".
"ההערכה הערכה בלבד, אני ממהר להדגיש, בלא מידע שיתמוך בה היא שמדובר בכסף", הבהיר. "יש סיבה מדוע טראמפ מסרב בכל תוקף לחשוף את הצהרות ההון שלו וייתכן שהסיבה היא רוסיה". לדבריו, "ייתכן שהסתבך כמו רבים וטובים בהשקעות ברוסיה, וחולץ על ידי מקורבים לקרמלין. ייתכן שיש עסקאות נוספות, אחרות. עד שלא תיחשף הצהרת ההון לא נדע".
דגן ושרף מסכימים לחלוטין המדינה מעל השליט, האינטרס הציבורי מעל האינטרס של הנשיא. יש לברר עד תום את מהות הקשרים, את החשש לפיו המנהיג מקבל החלטות לא ממניעים נקיים וממלכתיים, אלא פסולים. מי יעשה זאת? איך מבטיחים לציבור המולעט ב"פייק ניוז" שיש חשש לביטחון המדינה ועל כן, שירות מודיעין טהור חוקר בלא משוא פנים או לחילופין שיש נשיא המבקש לטהר שירות מודיעין מושחת, המתגונן בכל אמצעי ותופר תיק לנשיא? בזמן אמת, לעולם לא נוכל לדעת בוודאות מי, אם בכלל, נקי.
לפני כמעט 2,000 שנים שאל יובנליס הרומאי "מי ישמור על השומרים?". השאלה מהדהדת עדיין. והשומרים יכולים להיות שירותי המודיעין, הצבא, המשפט. והם יכולים-עלולים גם להיות מנהיג מושחת, אופורטוניסט, אולי אף נסחט.