זה מתקן לסילוק שפכים, ייחודי ומושקע. על פי התוכניות עומקו כ-75 מטר מתחת לפני הקרקע. ממנו ייצאו שלושה צינורות: שני צינורות אוורור, שאורכם כ-50 מטר, ייפתחו בקצה המצוק הפונה לים. צינור נוסף, "קו גלישת חירום" של הביוב, שאורכו כ-60 מטר יתנקז אל נקיק בוואדי הסמוך, הגולש לים. ראש המועצה האזורית חוף השרון, אהרן בז'רנו, מבטיח גדולות ונצורות ומרעיף שבחים על המתקן: "השקענו 4 מיליון שקל בתחנה", הוא מנדב פרטים. "יש לי 17 תחנות באזור חוף השרון, בכל אחת מהן הושקעו כ-1.5 מיליון שקל. פה השקענו הרבה יותר, והכל בשביל קובי ריכטר: ששערה לא תיפול משערות ראשו. את כל סופחי הריח האפשריים שמתי שם. עשיתי כל מה שניתן כדי שאף אחד לא יידע, לא יריח או יחשוד שיש שם משהו. אבל ריכטר הוא איש עקשן - הוא לא מרוצה".
ריכטר, אכן, לא מרוצה. זה שנתיים שהוא ושכנו, עו"ד יורם אלחנני, מנהלים מאבק מר במועצה המקומית על עתיד הביוב של ארסוף. השניים, המתנגדים להקמת תחנת השאיבה מול ביתם, כבר פנו לערכאות משפטיות. ביוני הקרוב אמור בית המשפט העליון לתת את הכרעתו בעניין. מתחת לניסוחים היבשים של המאבק המשפטי, העוסק בתוכניות מתאר ובחוקי רשויות מקומיות, מסתתרים יצרים, אינטרסים וכסף. בעיקר כסף.
על תוכנית המתאר המקומית של ארסוף נכתב כי בחלוף עשר שנים מאישורה, על הישוב להתחבר למערכת סליקת שפכים, ולא - לא יינתנו היתרי בנייה נוספים. עשר שנים חלפו מאז ותושבי ארסוף, בעלי מגרשים ויזמים, מנסים לקדם את ענייני הביוב כדי לזכות באישורי בנייה בשטחי החול המניב זהב. אלא שריכטר ואלחנני שמול ביתם מוקם המתקן מעכבים את האישורים המיוחלים.
הכל צף
בטי רוקאווי, בעלת סוכנות הדוגמניות אימג' ותושבת ארסוף, לא תשכח כיצד במסיבה ללידת נכדתה לפני כשנה, לאחר ששירותי הקייטריג שפכו את שאריות השמן לתוך בור הספיגה בחצר, הוא עלה על גדותיו והכל, אבל הכל - צף החוצה. כך, בארסוף יש בתים יפים שעוצבו על ידי מיטב האדריכלים, גינות מטופחות ואיכות חיים המלווה בהמון שמש ובריזה מהים, אבל גם אינסטלטורים שבאים אחת לחודש-חודשיים כדי לנקז את מי הביוב מבורות הספיגה. "כשאני עושה אירוע גדול אצלי בבית", מספרת רוקאווי המתקשה להתאושש מההצפה אחרונה, "אני אף פעם לא מזמינה שירותים כימיים. יש לי שלושה חדרי שירותים בבית ואני מזמינה את האורחים להשתמש בהם. אבל אז, בשתיים-שלוש לפנות בוקר, אני צריכה להזמין מישהו שיפנה את בור הספיגה. זה קבוע. כמו שאני מזמינה די-ג'יי לאירוע, אני גם מזמינה את המפנה לבור הספיגה, הוא לא פחות חשוב".
ב-90' אושרה תוכנית המתאר של הישוב השנוי במחלוקת, הפולש לשטחי חופה של מדינת ישראל, ארסוף. תוך שנה היה על הוועדה המקומית להגיש תוכנית שתאשר מקום מתאים לאגני חמצון ולקליטת שפכי הישוב. בדצמבר 2006 אישרה המועצה המקומית חוף השרון את בניית תחנת השאיבה וסלילת דרכי גישה אליה. המיקום של התחנה נקבע על המצוק, בשטח ציבורי פתוח, אלא שהוא מוקם כ-30 מטר מהשטח שבבעלות ריכטר ואלחנני. השניים שהזדעזעו מהרעיון שתחנה שכזו תיבנה מולם פנו שוב ושוב אל הוועדות השונות שדנו בעניין וביקשו פתרון אחר.
בעתירתו לבית המשפט לעניינים מנהליים, סיפר עו"ד אלחנני כי כאשר הגיע אל ועדת הביוב כדי להציג את טענתו שהתחנה תגרום למטרד של ריח ורעש, תשובתו הנחרצת של אחד מחברי הוועדה היתה: "אז אל תשתמשו הרבה בשירותים".
בנפש חפצה
אלחנני הוא אחד מעורכי הדין המובילים בתחום האזרחי-מסחרי, הוא שותף בכיר במשרד קנטור, אלחנני, טל ושות' העוסק במיזוגים, רכישות ובנקאות. קובי ריכטר הוא בעליה של חברת מדינול שפיתחה את הסטנטים הרפואיים המיועדים לתמיכה בדופנות עורקי הלב לאחר צנתור. הוא גדל בקיבוץ רמת יוחנן, היה טייס קרב ומפקד טייסת ונחשב לאלוף הפלות המטוסים בחיל האוויר. לאחר השירות עשה דוקטורט ברפואה ופנה ליזמות היי-טק.
ריכטר ואלחנני הגישו עתירה מינהלית נגד החלטת המועצה המקומית המאשרת את בניית התחנה לשאיבת הביוב וסלילת דרך הגישה על המצוק. לטענתם בניית התחנה מחייבת קבלת היתר בנייה כדין, ואין להסתפק בהליכי האישור שניתנו מכוח חוק הרשויות המקומיות (חוק הביוב). בנוגע לדרך הסלולה, טענו כי גם היא נוגדת את חוק התכנון והבנייה ועומדת בניגוד לשמירת הסביבה החופית. עוד טענו ריכטר ואלחנני כי ההחלטה על הקמת התחנה התקבלה בלי שניתנה להם זכות טיעון אמיתית. שכן חברי הוועדה, לטענתם, לא התעניינו בדבריהם, ולא הקשיבו להם "בלב פתוח ובנפש חפצה". ולסיום טענו כי הם בחרו במגרשים בקו ראשון מול הים וכעת מבקשים להקים מול בתיהם תחנת שאיבה שתגרום לפגיעה באיכות חייהם וירידה בערך נכסיהם.
שופטת בית המשפט המחוזי שרה דותן קיבלה את העתירה בעניין סלילת הדרך אך דחתה את העתירה נגד הקמת מתקן השאיבה. "אין חולק כי תשתית הביוב חיונית", כתבה בפסק הדין, "לפיכך קיימת דחיפות מיוחדת להסדרת תשתיות אלו. המנגנון שבחוק הביוב קובע הליך תכנוני, מקצועי ומקוצר ומאזן בצורה ראויה בין שמירת ענייני הפרט לבין הטבת מצבו של הציבור... באיזון האינטרסים לעולם תהיה פגיעה, שכן עסקינן באינטרסים מתנגשים".
מאז שהפועלים עלו על המצוק מול ביתו, מספרים מקורביו של ריכטר, אין לו מנוח. הוא למד את הנושא עם מומחים שונים ומנסה למצוא פתרונות אחרים הנהוגים בעולם ובארץ לבעיית הביוב. הפועלים במקום לא התרגשו השבוע כאשר נוכחו לדעת כי צלם "הארץ" מתעד את עבודתם בשטח. "בעל הבית פה", הם מספרים בחיוך, "כל היום מצלם אותנו".
"מדובר במבנה של 80 מטר", אומר אדם המקורב לריכטר ואלחנני, "אמנם תת-קרקעי אבל חתיכת מבנה. כל מי שסוגר מרפסת במדינה מציקים לו, אז רשות מקומית יכולה לבנות מבנה כזה בלי אישור? ועוד על מצוק שכל גשם מכרסם בו יותר ויותר?"
לטענתם של ריכטר ופרקליטיו זה שטח שעל פי תמ"א 13 - תוכנית מתאר ארצית לחופים - כלל אסור לבנייה. במועצה המקומית לא מתרגשים מהטענה הזאת, בבית המשפט טענו באי כוחה כי תמ"א 13 אינה חלה על הישוב ארסוף שכן הוא חורג ממנה בעצם הקמתו, ומנוגד למגמה השומרת על סביבה חופית ללא בנייה.
ריכטר לא ויתר. בפברואר השנה הגיש לבית המשפט העליון בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור את ביצוע עבודות הבנייה להקמת תחנת השאיבה והתוויית דרך הגישה. השופט אשר גרוניס קבע כי בעניין התוויית הדרך כבר ניתן פסק דין וההליך הגיע לסיומו ולכן אין זה מקומו לדון בעניין. גם בעניין בניית תחנת השאיבה לא נתן גרוניס את צו המניעה שריכטר כה ייחל לו - בטענה של שיהוי בבקשה למתן הצו. אך באותו מקום גם רמז גרוניס כי בנוגע לשאלה אם מותר להקים את התחנה בכלל, הוא עשוי להפוך את החלטת המחוזי בערעור שלפניו. "כלום ניתן להחליט על הקמתו של מתקן השאיבה לביוב מחוק הרשויות המקומיות (הביוב) בלא שתתקבלנה החלטות מתאימות לעניין זה על פי חוק התכנון והבנייה?" כתב.
"גרוניס בעצם אומר למועצה המקומית", מסביר מקורב לריכטר, "שימו לב, יש כאן טענות נכבדות ומכיוון שעוד שלושה חודשים אני דן בערעור - תשקלו צעדיכם! מרגע שהדבר הזה התקבל אמרנו רגע, אולי פעמון האזעקה צילצל והם יתעוררו. יומיים אחר כך הם המשיכו לקדוח".
"עצירת זיהום מי התהום ומי הים אינם יכולים לחכות לקובי ריכטר", מסרה דוברת המועצה, "בורות הספיגה בארסוף מזהמים את מי הביוב ואת מי הים והנזק עלול להיות בלתי הפיך. משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה והנהלת המחוז דורשים מהמועצה באופן נחרץ לחבר את הישוב אל תחנת קולחי השרון".
גורם בישוב אמר השבוע, "עם כל הכבוד לריכטר הוא עוד לא קנה את המדינה. לא יכול להיות שילדים כאן ישתו מים מזוהמים כי הוא לא רוצה את התחנה מול ביתו".
בז'רנו הסביר השבוע שהוא ממשיך לבנות את התחנה מאחר ש"בג"ץ דחה מכל וכל את צו המניעה שביקש ריכטר. כמו כן בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו. אי לכך מחויבת המועצה להתחיל מיידית בעבודת בניית התחנה לעצירת הזיהום ושמירת בריאות התושבים - השכנים של ריכטר".
הוא אדם צנוע
הנכנסים לארסוף, נתקלים במחסום ולצדו שומרים הדורשים לדעת אל מי מועדים פני האורחים הנכבדים. הכניסה לישוב מטופחת בצמחייה שגננים שוקדים על עיצובה, ולצד הבתים הגדולים חונות מכוניות פאר. בארסוף מתגוררות כ-40 משפחות, מעשירי ישראל. המקום הפך למעוזם של המיליונרים בזכות עידן עופר, רות ורטהיימר (בתו של סטף ורטהיימר) וקובי ויהודית ריכטר, שבנו שם את ביתם. רחוב מול הים הוא הרחוב היוקרתי ביותר בארסוף ובין היקרים במדינה, והרעש היחיד המפר את השלווה הוא של עבודות הבנייה. לא רק מול ביתו של ריכטר קודחים, אלא גם מצדו. שם, על המצוק הצמוד לריכטר בונה במלוא המרץ המליארדר ואיש העסקים בני שטיינמץ את בית חלומותיו. המקום מגודר בגדר גבוהה המסתירה מנופים, דחפורים ופועלים עסוקים. החלום המתוק של שטיינמץ על בית מול הים, הוא חלום הבלהות של הארגונים הירוקים.
ביתו של שטיימנץ אמור להשתרע על 399 מטר בשטח של 1.4 דונם. מאחר שהמגרש נמצא על קצה מצוק שקרס קיבל שטיינמץ היתרים מיוחדים מהוועדה המקומית לייצוב המצוק בעזרת קירות תומכים, שאישורם בעיני הארגונים הירוקים שנוי במחלוקת.
אלא שלטענת בני שטיינמץ הוא בכלל לא הורס את המצוק אלא דווקא משקם אותו. עוזרו האישי של שטיינמץ, גולן עינת, הסביר השבוע כי חלק מהמגרש שאותו רכש שטיינמץ קרס לוואדי הסמוך לו. עינת מספר כי שטיינמץ משקיע יותר מ-1.5 מיליון דולר בשיקום וייצוב הוואדי, לצורך שחזור המגרש ובניית ביתו מעליו. למקום מוכנסים טונות של תומכים מברזל ובטון. שטיינמץ ועוזרו הרחיקו עד למצרי גיברלטר, לראות ואדי ששוקם באופן דומה. "אנחנו מתכוונים להביא ארגזים של שברי כורכר שאמורים להיות מודבקים על קיר הוואדי בשיטה מיוחדת", מספר עוזרו, "זה עולה לשטיינמץ 1,000 דולר למטר. לקיר הוואדי יוחזרו החבצלות שנלקחו משם בתחילת העבודה בכוכים מיוחדים. מדובר בעבודה מטורפת. הוא לא היה חייב לשקם את הוואדי כך, הוא היה יכול להשאיר את כיסוי הקיר כמו שהוא. הארגונים הירוקים צריכים להגיד לו תודה על מה שהוא עושה".
בתחילת 2006 קיבל שטיינמץ היתרי בנייה לקיר התומך בוואדי ובינואר 2007 קיבל היתר לבניית בית המגורים. לפני כחודש החלו העבודות. היתר הבנייה של שטיינמץ מותנה בתחילת בניית מתקן הסניקה. אגב, אחד מצינורות הביוב הראשיים של התחנה עובר תחת ביתו של שטיינמץ.
היום מתגורר שטיינמץ בבית הנמצא בנקודה הגבוהה ביותר בארסוף, ושטחו משתרע על 2.5 דונם. ב-92' רכש את המגרש הצמוד לריכטר היושב על המצוק ונבנה עכשיו.
למה הוא בכלל צריך שם עוד בית?
"הוא אדם צנוע", משבח עוזרו האישי, "הוא לא צריך בית על 2.5 דונם, הוא יסתפק בבית קטן יותר על מגרש חדש".
מקורבים לשטיינמץ מציגים גם אותו כאחד מהתושבים שנפגעו ממהלכיו המשפטיים של ריכטר. "שטיינמץ המתין 16 חודשים מיום נתינת ההיתר ועד תחילת בניית תחנת הסניקה", אומר מקורב, "זה הפסד כלכלי עצום. אמנם לו ההפסד פחות קריטי מאשר לאחרים, אבל יש אנשים בסיפור הזה שאיבדו חלק גדול מרכושם כאשר השקיעו את כספם בבנייה".
גועל נפש גדול
עצם העובדה ששטיינמץ ממשיך לבנות מרגיזה לא מעט אחרים. אל התגובה המשפטית מטעם המועצה המקומית חוף השרון לעתירתו של ריכטר ואלחנני הצטרפו יזמים ואנשים פרטיים, כולם בעלי קרקעות בארסוף, שאישורי הבנייה שלהם תקועים ומותנים בגמר חיבור הישוב לביוב.
בין המצטרפים למשיבים בעתירה גם דורון ושרית פרנקו. הזוג פרנקו, תושבים חוזרים מארצות הברית, רכשו לפני כשלוש שנים מגרש בארסוף לצורך בניית ביתם. לאחר שהגישו את תוכניות הבנייה למועצה נדהמו לשמוע לאיזה תסבוכת נקלעו: "שם המשפחה שלי הוא לא שטיינמץ ולא ורטהיימר", אומר פרנקו, "הם כבר בונים, ואותי זרקו הצדה".
מהמועצה נמסר בתגובה כי "מכיוון שקו ההולכה הציבורי (של הביוב) עובר במגרשו של שטיינמץ נדרשה המועצה להיתר בנייה לשיקום המגרש. כל זאת כדי לקדם את בניית תחנת הסניקה. גם שטיינמץ אינו רשאי לאכלס את ביתו טרם סיום המתקן והפעלתו".
בינתיים הזוג פרנקו, שלהם שני ילדים קטנים, שכרו דירה במגדלי נאמן והמתינו. "הנזק הכלכלי היה עצום. השקענו בתוכניות בנייה, אדריכלים, בעלי מקצוע, שכרנו דירה שמחירה הכפיל את עצמו משנה לשנה".
לבסוף, זנחו דורון ושרית פרנקו את חלומם לבית מול הים ומצאו בית לקנייה בזכרון יעקב, שם הם גרים בימים אלה. פרנקו מרגיש ששילם מחיר כבד, לא רק כלכלי, על מסכת הטרטורים שעבר. "כל ההתנהלות כאן היתה גועל נפש אחד גדול", הוא אומר. "בארצות הברית קניתי ומכרתי בית באותו יום. כאן לכל אחד יש דיל שונה עם המועצה. יש כאלה שקיבלו אישורי בנייה מיד עם תחילת בניית הביוב ויש כאלה שהתנו להם את אישורי הבנייה בגמר בניית הביוב. בתוכניות שלי אפילו לא היו מוכנים להסתכל. אמרתי 'לפחות תעברו על התוכניות, תעירו הערות, הרי זה לוקח חודשים'. הם לא רצו".
עם קובי ריכטר יצא לך לדבר?
"עם כל הכעס שיש לי על ריכטר ואלחנני זכותם המלאה לטעון את מה שהם טענו. לכולם ברור שהם עשו את זה רק כדי להתעמת עם המועצה ולדחות את הקץ. אלה אנשים עם כוח. הם יודעים שהם פוגעים באנשים אחרים שרוצים לבנות. ניסיתי לדבר על לבו של ריכטר באחד מהדיונים בבית המשפט. סיפרתי לו על הנזק שנגרם לי באופן אישי. הוא ניסה לגלות סימפתיה, אבל אני חושב שזה בעצם לא עניין אותו".
אתה מבין אותו?
"אני מבין אותו. הוא לא רוצה תחנת ביוב מול הבית הכי יקר במדינה. הרי פה זה הכל מדיניות חפיף, הבטיחו שזו תהיה תחנה הכי מושקעת שיש, אבל אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק. במוקדם או במאוחר כל הצנרת תתפוצץ ויהיה ריח".
חבר'ה, בואו נשב
אדם אחר שהצטרף למשיבים בעתירה הוא האדריכל אהוד רפפורט המתגורר היום ברמת השרון. "אהוד מכר את הבית בארסוף במטרה לבנות עוד בית על המגרש", מספר שכן, "ואז התברר לו שלא נותנים לו לבנות את הבית. אין אישורים. הוא נאלץ לשכור בית במקום אחר, להעביר את הילדה בית ספר. צרה צרורה. לארסוף יש תווית של מקום אקסקלוסיווי, יש שם כמה מיליארדרים. אבל יש גם אנשים רגילים. להם נוצרה מצוקה והפסד כספי גדול".
קבוצה אחרת שהצטרפה למשיבים היא של יזמים בעלי קרקע בארסוף שהותר להם לבנות בית משותף של עשר יחידות דיור. לטענתם הם השקיעו מאמצים להכנת תוכניות בינוי ופיתוח שאושרו על ידי הוועדה המקומית. אך בהיתר נקבע כי "לא תותר תחילת הבנייה בטרם תחילת בניית מכון הסניקה וכי לא יותר אכלוס טרם השלמת מכון הסניקה וחיבורו למערכת הביוב והפעלותו התקינה". בתגובתה כותבת עורכת הדין נורית מצגר "העותרים (ריכטר ואלחנני) מלינים כי מיקום התחנה בסמוך לבתיהם יגרום לירידת ערך נכסיהם. אך מהמשיבים ומחלק ניכר מבעלי הזכויות בארסוף, נמנעת כליל האפשרות לממש זכויותיהם בקניינם והם מוצאים את עצמם כבני ערובה וכלי משחק בידי העותרים". אחד מהיזמים סיכם את העניין בתמציתיות: "לאף אחד לא אכפת איפה הביוב הזה יהיה, העיקר שזה יהיה כבר".
אחרי ההצטרפות של המתנגדים לעתירתם של ריכטר ואלחנני ניסו השניים לדבר על לבם כדי שימשכו אותה. "במסדרונות בית המשפט בא ריכטר ואמר 'חבר'ה בואו נשב, בואו נסכים יחד שיש פתרון אחר'", סיפר השבוע מקורב לריכטר.
ריכטר אף יזם פגישה עם ועד הישוב ובה הציגו אנשי מקצוע תחזית קודרת למקרה שיתחברו לביוב הנוכחי. "כולם אנשים נהדרים", אומר אדם שנכח בפגישה, "רק שהעניין לא מעניין אותם. אנשים דוחים את הבעיות. חצי מהשיכון הזה יוצף. יהיה להם ריח כל השנה מהצינורות. וכשאנשים יבינו את זה, זה יהיה מאוחר מדי, אחרי שיהרסו את הצוק, אחרי שישקיעו מיליונים, למה?"
בינתיים, ריכטר כבר מכיר כל בור ביוב סביב ביתו. ולכל מי שחפץ הוא ישמח לערוך סיור לאורך צינורות הביוב שנחפרו במצוק לפני שנים רבות וממתינים לחיבור למתקן השאיבה. לאוזני כל מי שמוכן לשמוע הוא קובל על מערכת ישנה, פגומה, חלקה חשופה באוויר לאחר שהגשמים והרוחות כירסמו באדמת הכורכר שבה הוטמנו.
בשלב מסוים ניסה ריכטר לגייס אפילו את רשות הטבע והגנים לצדו בטענה כי השטח המדובר הוא לא רק שטח ציבורי פתוח אלא גם גן לאומי. אך ברשות העדיפו שלא לנקוט עמדה. לפני כשנה על אותו שטח, שהיום קודחים בו את תחנת השאיבה, ערך ריכטר אירוע גדול. על הצוק הוקמה במה ומערכות הגברה ועשרות שולחנות וכיסאות הוצבו במקום. מקורב לריכטר מספר כי אז מיהרו ברשות הטבע לשלוח פקח. "היום בונים במקום מפלצת", אומר אותו מקורב. "ולאף אחד ברשויות הטבע זה לא מזיז".
על הנזק שייגרם למקום העיד יוני שוהמי, אחראי על פרויקט הביוב בעמק חפר. במכתב שכתב לאתי בורלא, מהנדסת מחוז מרכז של משרד הבריאות שאישרה את המבנה, הוא מזהיר כי אדמת הכורכר במקום לא תחזיק מעמד. "המשך הבנייה ייצור מצב שבו במקרה הטוב התחנה תינטש לאחר שהושקע בה ממון רב מכספי הציבור וייגרם נזק בלתי הפיך לטבע ולגן הלאומי. במקרה הרע תופעל מערכת הביוב ואז תתווסף גם הזרמת ביוב גולמי לים". בורלא השיבה לו: "טרם ההחלטה בדקנו את הנושא לפרטיו עם אנשי המקצוע הרלוונטיים".
חור שחור
בתחילת החודש שלח ריכטר באמצעות פרקליטו, עו"ד ישראל פפר, מכתב חריף לבז'רנו ולחברי המועצה שבו הוא מבקש להפסיק לאלתר את הבנייה מול ביתו עד להכרעת בית המשפט העליון. "מדובר בהפרה בוטה של פסק הדין", נכתב שם. "מרשי לא יהסס למצות את הדין עם כל מי שהתעלם ורמס את זכויותיו ברגל גסה". בז'רנו לא התרגש, ושבוע מאוחר יותר, בישיבת מועצה מיוחדת, אישר לתחנה תקציב בסכום של 2.5 מיליון שקל. "אנחנו ממשיכים לעבוד", הוא אמר השבוע בסיפוק. "כולם קבעו - ממשרד הבריאות ועד בית המשפט - שצריכה להיות שם תחנה. נקודה. אני מבין שלתחנה אסור להפריע לריכטר וכך אני פועל. כמו חייל".
בינתיים למה לשטיינמץ מותר לבנות שם ולאחרים לא?
"אל תדאגי. שטיינמץ לא יכול להיכנס לבית שהוא בונה אם לא תהיה תחנה. שטיינמץ הוא יהודי טוב שלא דיבר איתי בכלל. יש לו תנאי בהיתר שאם התחנה הזאת לא תקום, והישוב לא יחובר למכון הטיהור, הוא לא יכול לאכלס את הבית שלו. ואז כל המיליונים שהוא שם יירדו לטימיון".
"את יודעת", מסכם דורון פרנקו ממקום מושבו בזכרון יעקב, "אם הסיפור הזה היה באיזו שכונת מצוקה כולם היו נזעקים. כשמדובר בארסוף יש שמחה לאיד, שהעשירים יסבלו קצת".
מלחמות הנדל"ן והביוב של האלפיון העליון בארסוף
אסתי אהרונוביץ
10.4.2008 / 13:33