כשבסוף השבוע שעבר התחדש מאבק השליטה בחברת האנרגיות התחליפיות אורמת, טענו רבים בשוק ההון כי בעלי השליטה, יהודה ויהודית ברוניצקי, נלחמים את מלחמתו של הדור השני במשפחה. בני הזוג ברוניצקי הקימו את החברה החדשנית, והפכו אותה לאחת החברות המובילות בעולם בתחום האנרגיה התחליפית. העלייה המסחררת במחירי האנרגיה הציבה את אורמת במרכז תשומת הלב של המשקיעים.
אחד מהם היה חיים כצמן, בעל השליטה בקבוצת ההשקעות גזית, המתמחה בתחום הנדל"ן המסחרי. כצמן החל לרכוש את מניות אורמת בקצב שלא השאיר מקום לספקות: הוא החליט לאיים על שליטת משפחת ברוניצקי, שהחזיקה ב-28% בלבד.
השבוע כבר הגיעו אחזקותיו בחברה לכ-19%, לעומת 35% שצברו הברוניצקים. כצמן הכחיש רשמית כל כוונה להתשלט על החברה, אך המשיך לאסוף את המניות - כשהוא פונה רשמית לבני הזוג ברוניצקי בדרישה להתייעץ עמו בכל צעד העשוי לגרום לדילול אחזקותיו. המסר ברור: למרות אמירותיו, כצמן רואה עצמו כבעל זכויות מסוימות בנושאים הקשורים בניהול החברה, וככל שיעלו אחזקותיו - עשויות דרישותיו מהמנהלים לצמוח.
כצמן הוא משקיע מתוחכם, ואפשר להניח שאין לו כוונה להדיח את בני הזוג ברוניצקי מהניהול המשותף שהביא את אורמת להישגים טכנולוגיים ועסקיים עצומים. אבל יהודה ברוניצקי ציין השנה יום הולדת 73, ופרישתו בשנים הקרובות היא תסריט ריאלי.
האפשרות שיהודית, 65, ובנה יורם, 40, ימשיכו לנהל את החברה אינה מובנת מאליה. אם משפחת ברוניצקי לא תגיע לשליטה לפחות במחצית מניות אורמת, היא לא תוכל להבטיח לעצמה את המשך הניהול והשליטה בחברה. משום כך, לא היה זה מקרי שבעיצומו של מאבק השליטה הוחזר הבן יורם, שמילא תפקידי ניהול בשלוחת החברה בקנדה, ומונה בבהילות למנכ"ל אורמת.
שלא כמקובל במקרים כאלה, אנשי אורמת נענו לפניית מגזין TheMarker ואיפשרו ראיון מקיף עם המנכ"ל עוד בטרם הספיק לחמם את כיסאו החדש. כצפוי, הוא הכחיש את הקשר בין המינוי למאבק השליטה.
הבן המוכשר
באזור התעשייה של נתניה, שם שוכן מטהו הישראלי של המיליארדר יצחק תשובה, הדברים נראים פשוטים יותר. לתשובה אין אף חברה אחת הקרויה בשמו או בשם משפחתו. שמה של חברת הנכסים הבינלאומית, שרכשה בין השאר את מלון פלאזה בניו יורק, הוא אלעד. תשובה הקים את החברה בישראל זמן קצר לאחר הולדת בנו - אלעד.
בשבע השנים האחרונות עובר אלעד תשובה, 27, מסע חניכה אינטנסיווי. הוא למד בישיבה התיכונית בני עקיבא בנתניה, ומסע ההכשרה החל מיד לאחר שסיים את שירותו הצבאי. אלעד נושא בשני תארים: הוא משפטן שעשה את התמחותו במשרד גורניצקי - שבראשו עומד פרקליטו של יצחק תשובה, פיני רובין; ובאוניברסיטת תל אביב רכש גם תואר שני במינהל עסקים. לאחר מכן יצא לסדרת קורסים בחו"ל: ניהול עסקי נדל"ן בהרווארד היוקרתית וקורס מט"ח בבנק ההשקעות גולדמן-סאקס.
כבר בגיל 23 החל אלעד להשתלב בחברת הנדל"ן הפרטית הקרויה על שמו - אלעד גרופ. כיום אלעד הוא סגן יו"ר קבוצת דלק, המרכזת את מרבית פעילותו של יצחק תשובה בישראל ובאירופה. הוא מלווה את אביו בכל אירוע פומבי חשוב, וחתום לצדו על ברכות לשותפים עסקיים לרגל החגים ועל תרומות לקהילה מטעם קבוצת החברות.
הבן מלווה את אביו גם במשאים ומתנים על חברות ענק. בין היתר, הוא שותף מלא לניסיון לרכוש את כור ממשפחת ברונפמן. מקורבים אומרים שהוא נוטה לא להתערב בשיחות ואולם אביו מרבה להתייעץ בו. תשובה האב מינה את בנו גם לאחראי על פעילות הצדקה של הקבוצה, המקנה לבן חשיפה תקשורתית מסוימת. עם זאת, אלעד מפגין הסתייגות מהתקשורת, מסרב להתראיין או אפילו להצטלם לעיתונות.
במסגרת מסע ההכשרה אלעד מופקד כעת על ההשקעות הבינלאומיות של קבוצת תשובה במזרח. תשובה, כמו רבים ממתחריו, מתעניין בשנתיים האחרונות בעסקים במזרח הרחוק וקשוב לשווקים המתעוררים שם, ומינה את אלעד לאחראי לפעילות במזרח. באחרונה מונה פיני כהן, לשעבר מנכ"ל אפריקה ישראל, כיועץ מיוחד לחברת אלעד.
מלבד אלעד, יש לתשובה שלוש בנות נוספות, שאף-אחת מהן לא מעורבת בעסקיו. רוני אלרואי, גיסו של תשובה, הוא איש עסקים מיומן וידוע, הנהנה מהקרבה המשפחתית אך מתנהל בדרך עצמאית. אלרואי היה בעל השליטה בחברת השיווק ניו פארם וחברת האחזקות המרכזית שלו היא קמן.
יצחק תשובה יחגוג בקיץ הקרוב יום הולדת 60. הוא איש עסקים במלוא אונו ואינו נראה כמי שיפרוש או ירפה את הרסן בעשור הקרוב. אלעד צפוי לצמוח כמנהל בכיר בקבוצה, ואולי אף כמנהל העסקים הראשי שלה, ככל שניסיונו והאמון שיעורר בעיני משקיעים ושותפים יגדלו. יצחק תשובה ממילא מסרב ליטול על עצמו תפקיד רשמי כמנכ"ל או יו"ר דירקטוריון בחברות הציבוריות שבשליטתו, אף שאין ספק כי הוא מנהיג את הקבוצות ביד רמה ומעורב בפרטים יותר מכפי שהוא נוהג להודות בפומבי.
הבת המועדפת
"המקרים שבהם בעלי שליטה ממנים לעצמם יורשים הם נדירים ביותר, וגם אז קשה להיות בטוחים כי מי שמוכרז כיורש העסק, יירש אותו בפועל", אומר יוסי בר-אל, מרצה בכיר במסלול האקדמי של המכללה למינהל. "יזם ובעל עסק מזדהה עמו לחלוטין. הדיון בהעברת השליטה לדור הבא - משמעותו דיון במותו של המייסד ובעל השליטה הנוכחי. מעטים האנשים המסוגלים לדון בכך בשוויון נפש".
המקרים נדירים, אך קיימים אפילו בישראל. ביוני 2001 החליט מיכאל שטראוס לפנות את תפקיד יו"ר לבתו, עפרה. במבט שטחי היה זה אך טבעי. מיכאל שטראוס, היו"ר המיתולוגי, המשיך בעצמו את המפעל המשפחתי כשהפך יצרנית חלב משגשגת, שאמו הקימה בנהריה, לענק מזון בשווי מאות מליוני דולרים.
אבל הדברים היו סבוכים יותר. כמה חודשים לאחר פרישת האב וכניסת עפרה לתפקיד התייצבו שניהם בכנס עסקי. כל הקהילה העסקית של המדינה ראתה את שטראוס, איש גבוה המקרין סמכותיות ועוצמה, נכנס ללובי המלון שבו התקיים הכנס, כשיד ימינו חובקת-עוטפת את בתו ודמותה נעלמת כמעט בתוך דמותו.
לימים נראה היה שמראה היו"רית בצלו של אביה לא שיקף את מערכת היחסים האמיתית. האב הדומיננטי נעלם מהתקשורת, ועפרה מופיעה ומוצגת בציבור כבעלת השליטה המלאה בחברה. מיכאל שטראוס מופיע ברשומות כלא יותר מאחד הדירקטורים בקבוצת שטראוס. אבל אסור לטעות במעמדו האמיתי. הדירקטור מיכאל שטראוס הוא יו"ר הוועדה האקזקוטיווית של הדירקטוריון, ולמעשה ראש הגוף המנחה את פעילות קבוצת שטראוס.
"ההחלטות החשובות מתקבלות בוועדה האקזקטווית שיושבים בה בני המשפחה - ושם אנחנו מחליטים. את ההחלטות אנחנו מביאים לאישור הדירקטוריון, כשהן למעשה מוגמרות", הוא מספר.
האם הדירקטוריון קיבל אי-פעם החלטה המנוגדת לדעתך?
"מעולם לא".
כמה פעמים בשבוע אתה מדבר עם בתך עפרה?
"יותר מדי. יש לנו הרבה עניינים, גם משפחתיים. מדברים הרבה גם על הנכדים".
בטרם העביר לעפרה את תפקיד היו"ר, לא היה מיכאל בעל המניות היחיד בחברת הענק. הבעלות על החברה התחלקה באופן שווה עם אחותו, רעיה שטראוס-בן דרור. הסכם השליטה הקנה למיכאל את זכות ההכרעה בכל מקרה של ויכוח.
היחסים בין האחים שטראוס היו מורכבים, ואולם הם קיימו באדיקות את הבטחתם לא להביא את המחלוקות על ניהול החברה לידי קרע. מנהלים בשטראוס מעידים שבכל מקרה של מחלוקת ביניהם - הם נהגו לפרוש לחדר צדדי ולחזור עם החלטה משותפת. ההחלטה המשותפת התקבלה, מעידים מקורבים, בדרך כלל לאחר שרעיה קיבלה את דעתו של אחיה.
ההעברה לדור הבא היתה אחד המבחנים הקשים למערכת הזו, ומקורבים לחברה מעריכים כי מיכאל לא היה ממהר להכריע לטובת הפרישה אם מועמדותה של בתו עפרה לא היתה מובנת מאליה.
גם שניים מבניה של רעיה, רן וגיל מדין, היו מעורבים בחברה. במסגרת הליכי הכשרת הדור השני, היו השניים מעורבים בתפקידי ניהול בחברה. כשקיבלה עפרה תפקיד בכיר בקבוצה, מונה גיל לתפקיד בכיר בחברת הבת ויטמן. התחרות בין שני ענפי המשפחה היתה שקטה, אבל נוכחת. לקראת ההכרעה היה ברור כי עפרה היא המתאימה ביותר לניהול. גיל מדין פרש מהקבוצה לאחר ההכרעה לטובת עפרה. רן מדין עדיין משמש דירקטור בקבוצה.
השבוע דחה שטראוס טענות אלה. "זכויות הניהול שלי כללו גם את זכויות ההכרעה לגבי יורש הניהול", הוא מצהיר. "ההחלטה התקבלה בהתאם להמלצותיה של חברת הייעוץ ששכרנו. אני גם לא חושב שבניה של רעיה רצו לקבל עליהם את ניהול שטראוס".
האחים הרבים
"אין נוסחה איש עסקים המבקש להעביר את הניהול לדור הבא, צריך לנסות לשלב את הבן או הבת בעסק ולתת להם להתנסות. במקרים רבים הניסיון נכשלבדוקה להצלחה בהעברת ניהול הקבוצה", מסביר יוסי בר-אל. ", ומי שנבחר כבן ממשיך לא מספק את הסחורה. קרה לא פעם שבעל השליטה נוטה לבחור בבן אחד, בעוד שבנו האחר הוא המתאים יותר".
בר-אל, שליווה כמה חברות פרטיות שהתלבטו בחילופי דורות, אומר כי לעתים קרובות מתקשים יזמים ומייסדי עסקים גדולים לטפח דור חדש בגלל אישיותם הדומיננטית. בנים רבים נשברים תחת דמותו הענקית והתובענית של האב, ומעדיפים להתרחק ככל האפשר מהעסק. אחרים נאלצים לוותר על עצמאותם האישית כדי לרצות את האב ולשרוד תחת צלו המאיים.
רבות מהמשפחות ששלטו בעבר בעסקים גדולים נאלצו לוותר על שליטתן במהלך הדורות, בעיקר בשל מה שמכונה "משבר הדור השלישי". המפורסמת מכולן היא משפחת רקאנטי, ששלטה בשיא כוחה בקבוצת אי.די.בי שכללה את בנק דיסקונט, דסק"ש ושותפות בקבוצת כלל.
הקבוצה הוקמה על-ידי ליאון רקנאטי, איש עסקים שעלה בשנות ה-30 מסלוניקי. המשפחה ספגה מכה עסקית קשה באמצע שנות ה-80, כשנאלצה לוותר על השליטה בדיסקונט בעקבות משבר ויסות מניות הבנקים. מותו של ראש המשפחה, בנו של ליאון רפאל, ב-1998 סימן את שלב השקיעה הסופי.
לאחר מותו התחלקה השליטה בקבוצה בין בנו אודי, שקיבל את דסק"ש, לבן אחיו ליאון, שניהל את כלל. לאחר שנתיים של ניהול מנומנם פתחו השניים במגעים למכירת הקבוצה. ב-2003 רכשה קבוצת העסקים בראשות נוחי דנקנר את השליטה בקבוצה בכ-20% משווייה הנוכחי.
אך גם ממשפחתו של דנקנר לא נחסך משבר הדורות. במשך שנים רבות שלטו ששת ענפי המשפחה בחברת דנקנר השקעות, שנוסדה ופרחה על בסיס קרקעות נדל"ן שצברה אם המשפחה בתחילת המאה הקודמת. שמואל דנקנר, דודו של נוחי, עמד בראש החברה והוביל אותה לשורת השקעות מוצלחות בנדל"ן, תקשורת והיי-טק. ואולם מריבות אחים, משבר הבועה ושגיאות ניהוליות גרמו לשקיעת החברה - שנמכרה כחברת נדל"ן בינונית ליצחק תשובה.
הרקאנטים והדנקנרים לא לבד: גם קבוצת הביטוח הגדולה שייסדה משפחת חכמי (הפניקס) נמכרה ונשלטת כיום על-ידי יצחק תשובה. פקר פלדה, שייסדה משפחת פקר, נשלטת כיום על ידי לב לבייב. אסם עברה לשליטת נסטלה הבינלאומית. טבע נהפכה לחברה ציבורית בינלאומית.
למרות אובדן השליטה, בראש דירקטוריון אסם עומד דן פרופר, בן לאחת משמונה המשפחות המייסדות. בראש טבע עומד אלי הורביץ, הנשוי לבת לאחת המשפחות המייסדות. עם זאת, השניים ממלאים את תפקידיהם בזכות כישוריהם העסקיים - ולא מתוקף הסכמי שליטה בחברה.
להורוביץ יש דור המשך בטבע. בנו, חיים, הוא מנהל בכיר בחברה, שהתקדם במשך שנים רבות בתפקידי ניהול. כיום הוא משמש סגן נשיא בחטיבה הבינלאומית של החברה. בחמש השנים האחרונות התחלפו בחברה שני מנכ"לים, ובשני החילופים, שהאחרון בהם הושלם ב-1 במארס השנה, לא הוזכר חיים הורביץ כמועמד.
המשפחה המפוצלת
אחת המשפחות הוותיקות שעדיין נאבקות על שימור הניהול של עסקיה היא משפחת קרסו. משפחת קרסו, בעלת עסקי יבוא רכב ונדל"ן, צמחה לצדה של משפחת רקנאטי והיתה אף שותפה באי.די.בי.
בשנים האחרון נאבק חיים קרסו, בן הדור השני למייסדי המשפחה, בבני הדור השלישי שרצו להביא לפרישתו וליטול לידיהם את ניהול החברה, שנחשבה לאחת הפחות רווחיות בענף התחרותי. רק באוגוסט השנה נחתמו טיוטות ההסכמים שאיפשרו את חילופי הדורות והארגון מחדש. על פי ההסכמים, יעמדו בראש החברה ברוטציה נציגיהם של ארבעת ענפי המשפחה.
ההסכם המוזר, שמעטים סבורים כי יתקיים כלשונו, הוא אחד היצירתיים שנודעו בפרשיות חילופי דורות בעסקים משפחתיים. הוא הושג בסיוע יועצים משפטיים כמו עו"ד רם כספי ואלי זוהר, ובליווי רואה החשבון הוותיק יוסי שחק. האחרון אמור ללוות את החברה גם להנפקה, שתאפשר להסדיר מחדש את מבנה השליטה והניהול בחברה שמניותיה והשליטה בהן מתפצלים בין סעיפים רבים.
אחד המהלכים הנכונים שסייעו להשכנת השלום במשפחת קרסו היה כניסתו של מנכ"ל שכיר. בעסקים שבהם השליטה אחידה ובלתי מפוצלת, יכול מינוי בכיר של בן משפחה המתאים לתפקידו לסייע ביציבות הניהולית.
יועץ ארגוני, שסייע בהעברת שליטה בחברת משפחתית, אומר כי גם מנהלים שאפתנים בדרך כלל אינם מנסים להתחרות או לקשור נגד מנהל הנמנה על המשפחה השולטת. כשבחירתו לתפקיד מוסכמת על כל הצדדים, הוא מהווה גורם מתווך ומרסן אם נוצרים מתחים תוך-משפחתיים.
ואולם המינוי מחייב את פרישתם של בני המשפחה מתפקידים זוטרים בחברה, ובעיקר מניהול בדרגי הביניים. בעקבות ההסדר בקרסו פרשו מהחברה תשעה בני משפחה שהועסקו בה. בחברת אפריקה ישראל קודמו שתיים מבנותיו של בעל השליטה, לב לבייב, תחת מנהלים שכירים. ייתכן שעובדה זו תרמה לחילופי המנהלים התכופים בחברה. לפני שבועיים פרש המנכ"ל ארז מלצר מתפקידו באפריקה ישראל לאחר פחות משנה וחצי בתפקיד.
הנכד המתקדם
בעיית הפיצול בין בעלי המניות בחברה משפחתית היא אחת הרעות שעמן מנסות המשפחות להתמודד באמצעות הסכמים משפטיים ואחרים. כשמדובר בחברות אחזקה גדולות ומגוונות, אפשר לחלק איכשהו את העסקים.
במשפחת פישמן הופקד הבן אייל על ניהול העסקים הקמעונאים של הקבוצה, הבת ענת מניפז על עסקי התקשורת, והבת רונית מעורבת בעסקי הנדל"ן והפיננסים. במשפחת לבנת מנהל הבן הבכור זאב, 55, את עסקי התובלה המסורתיים (חברת תעבורה), הבן צבי מתמחה בעסקי ההשקעות והמימון. בעקבות השותפות עם נוחי דנקנר באי.די.בי הוא משמש מנכ"ל משותף בחברת כלל תעשיות. הבן הצעיר שי, 48, מעורב בעיקר בעסקי ההיי-טק של הקבוצה.
אבי המשפחה, אברהם ("בונדי") לבנת, כבר בן 84 אך שומר על פעילות מלאה ומעורבות בכל פרט מעסקי המשפחה. הוא אינו מראה כל כוונות לפרישה או להעברת הניהול לדור הבא.
חלוקה ברורה בין היורשים נראתה באמפריה של המיליארדר תד אריסון, שחילק את עסקיו בפשטות: עסקי הספנות בארה"ב לבן מיקי; עסקי הבנקאות וההשקעות בישראל לבת שרי. נוכח החשש ששרי אינה די מיומנת בניהול השקעות ענק, פקד אריסון על יצירת שותפות בינה לבין שלמה נחמה, שאותו אימץ כבן והוריש לו שותפות עם בתו באריסון השקעות.
בסיום תקופת החניכות שהועיד אריסון לבתו, יצא נחמה מהשותפות כשהוא מוכר לשרי את אחזקותיו תמורת 180 מיליון דולר. את מהלך הפרידה האחרון יזמה שרי כשפיטרה את נחמה מתפקיד יו"ר בנק הפועלים שבשליטתה הבלעדית - לא לפני שחסמה יוזמה להכניס את נוחי דנקנר לשותפות בבנק.
השנה חשפה שרי לעולם העסקי את בנה ג'ייסון, 25, כשמינתה אותו למנכ"ל קרן התרומות המשפחתית. מקורבי המשפחה העריכו שהתפקיד הוא צעד ראשון במסלול שבמהלכו ישתלב ג'ייסון בעסקיה המסועפים של אריסון, שהגדולים שבהם הם בנק הפועלים וחברת שיכון ובינוי אחזקות. על-פי כללי בנק ישראל, אריסון וקרובי משפחתה מדרגה ראשונה מנועים מחברות בדירקטוריון בנק הפועלים.
ג'ייסון לא הוכרז עדיין כיורש הניהול של עסקי המשפחה. הוא הבכור מבין ארבעת בניה של אריסון, ומקורבי המשפחה מעריכים שבקרוב ישתלב בפעילות העסקית גם אחיו הצעיר, דיוויד, הלומד מינהל עסקים במרכז הבינתחומי.
האחות העוקפת
סטטיסטיקת היורשים מלמדת כי במרבית המקרים שבהם צריך ראש המשפחה לבחור בין יורש ליורשת, מועדפים הבנים. ייתכן כי מדובר בתפישות שמרניות המקנות בכורה לבנים, וייתכן כי לפעמים הבנים נוטים יותר לעולם העסקי התחרותי והאגרסיווי ומזדהים עם דמות האב היזם.
לב לבייב נחשב לאחד הטייקונים השמרנים, מבחינת אורח חייו האישיים. הוא בן בית אצל רבנים חרדים ומקפיד במצוות. עם זאת, נראה שמבין תשעת ילדיו הוא העדיף לקדם דווקא את בתו צביה אלאזרוב-לבייב לתפקיד הבכיר ביותר בקבוצת אפריקה ישראל.
צביה היא מנהלת השיווק של החברה, מנהלת חברת הקניונים ובאמצע השבוע קיבלה גם את תפקיד יו"ר הדירקטוריון של חברת אפריקה-ישראל מגורים. בעקבות עקירתו של לב לבייב ללונדון, נשארת צביה בישראל כנציגת המשפחה והאחראית לעסקיה בישראל. דרכה לתפקיד מנכ"ל הקבוצה נראית קצרה מתמיד.
עד תחילת 2007 נראה היה שצביה מתחרה באחותה רותי על תפקיד הבת הבכירה בעסקי המשפחה. בינואר השנה הוזנקה רותי, 27, מתפקיד מנכ"לית קניון רמת אביב לתפקיד מנכ"לית קניוני הקבוצה. כבר אז היו שטענו שרותי קודמה לאו דווקא על רקע הצלחתה בקניון הדגל של אפריקה ישראל, וכי ניהול רשת הקניונים נועד בעיקר לצמצם את מעורבותה בניהול השוטף של קניון רמת אביב. ואולם בחודשים האחרונים, ללא פרסום בעיתונות, פרשה רותי מניהול הקניונים ומעסקי אפריקה ישראל. היא עקרה ללונדון ושם היא מנהלת עסק משפחתי בתחום היהלומים.
לב לבייב, בן 52 בלבד, וקשה לשער מיהו היורש המיועד של עסקיו. האפשרות שצביה תקודם לעמדה בכירה יותר ותיהפך למנהלת הבכירה בקבוצה מתחת לאביה - גם היא נראית רחוקה.
צביה רק בת 31 וטרם צברה את הניסיון והמוניטין הנדרשים למנכ"ל חברה ציבורית הזקוק לא רק לאמונו של בעל השליטה, אלא גם לתמיכתו של ציבור בעלי מניות, חתמים ומשקיעים מוסדיים שבאמצעותם מגייסת החברה הון.
אם וכאשר יחליט לבייב להעביר את האחריות לניהול הקבוצה לאחד מילדיו, עשויים להשתלב בעסקים גם בנים ובנות אחרים, הצעירים כיום מכדי להיכנס לעסקים. כשנשאל פעם לבייב מדוע הוא צריך לנהל חברה מורכבת בעלת אחזקות רבות כל כך, הוא ענה בחיוך: "יש לי הרבה ילדים וצריך לתת לכל אחד חברה לנהל אותה".
הערבות, השליטה וכללי הירושה בחברות המשפחתיות הם מהלכים רגישים ורוויי מוקשים. רבים מהמשרדים הגדולים של רואי החשבון ועורכי הדין פיתחו התמחויות מיוחדות לעניינים אלה. עו"ד פיני רובין ליווה את ההליכים להעברת השליטה במשפחת אריסון. משרדו של יהודה רווה טיפל בכמה משפחות עסקים, ומטפל בימים אלה בהליכי החלוקה באחת ממשפחות העסקים הגדולות והוותיקות בישראל. משרדו של רם כספי מלווה את משפחת עופר ומעורב בהליכי הארגון מחדש של האחזקות במשפחת קרסו.
תפקידם של עורכי הדין להסדיר את רציפות השליטה המשפחתית לאורך משברי חיים כמו מוות וגירושים. בעלי שליטה צריכים לדאוג לא רק לילדיהם, אלא גם לבני זוגם. במשפטי גירושים תובעים לא פעם בני הזוג את חלקם בחברה המשפחתית ומגדילים את הפיצול. עו"ד יאיר כספי, ממשרד כספי ושות', אומר כי הסעיפים הסטנדרטיים לרוב בהסכמי השליטה מחייבים את בני המשפחה לחתום על הסכם ממון עם בני זוגם. ההסכם מבטיח, בין השאר, כי בן הזוג המצטרף למשפחה באמצעות נישואין לא יוכל לקבל לרשותו את מניות החברה המשפחתית במקרה של גירושים.
שומרים על אחדות המשפחה
מלחמות אחים, בנים מועדפים ודורות שנחדקים הצדה - היורשים של בכירי המשק נערכים ליום פקודה
הדר חורש
28.12.2007 / 8:53