חברות רבות מגישות תוכנית עסקיות לצורך קבלת מענק מדינה, שמתבררות כלא ריאליות לאחר קבלת המזומנים

בדיוק לפני שבע שנים, באוקטובר 2000, התכנסה מינהלת מרכז ההשקעות לדיון רגיש במיוחד. על הפרק היתה הבקשה של החברה לישראל, בשליטת משפחת עופר, למענק ענק של כ-300 מיליון דולר לחברת טאואר סמיקונדקטור.



המענק נועד לממן השקעה שכבר אז הוגדרה כהרפתקה - הקמת מפעל שבבים מתקדם (פאב 2) לצד פאב 1 שעתידו הוטל בספק. ההשקעה הכוללת בפאב 2 נאמדה ב-1.25 מיליארד דולר לפחות.



התוכנית העסקית שהגישה החברה לישראל קבעה, בין השאר, יעדי מכירות ותעסוקה לשנים הבאות. אלה עברו את עינו הבוחנת (או העצומה לרווחה, תלוי את מי שואלים) של הבנק לפיתוח התעשייה - שאישר את ההשקעה.



הדיון לא התמקד בשאלה אם לתת לטאואר את המענק או לא, אלא מה יהיה היקפו. האם יהיה 300 מיליון דולר כפי שדרשה החברה (24% מההשקעה באזור פריפריה על פי החוק) או פחות. הוסכם על 20% - 250 מיליון דולר - החלטה שנראתה אמיצה באותם ימים, בהתחשב במעמדה המרכזי במשק של משפחת עופר.



לעומת המגזר הממשלתי, המציאות לא ממש האירה פנים לטאואר. הקמת הפאב הסתבכה, ההשקעות זרמו, המפעל לא עמד בתוכנית העסקית שלו, יעדים נדחו לשנים הבאות וההפסדים תפחו. כל שנה הבטיחו המנהלים שבשנה הבאה המפעל יעבור לרווח. המנהלים התחלפו ותמונת המצב לא השתנתה מהותית, לפחות עד סוף 2006.







הבנקים והבעלים, שכבר מושקעים עד צוואר בטאואר מעדיפים, בינתיים, להמשיך להשקיע. הממשלה החליטה בשנה האחרונה לצאת מהסיפור.



מתוך 250 מיליון דולר מענק שהובטח קיבלה טאואר כ-160 מיליון דולר. את היתרה בסך 80-90 מיליון דולר היא איבדה לאחר שלא השלימה את ההשקעה תוך חמש שנים ממועד מתן האישור הממשלתי, כמתחייב על פי חוק עידוד השקעות הון.



לא עברו למדינה זרה



ההשקעה הממשלתית ניתנה מתוך הנחה שהמשק ייהנה מפירות הפאב החדש במונחי יצוא, הכנסות ותעסוקה. עם זאת, נתונים פנימיים שנמסרו ל-TheMarker מציירים תמונה עגומה מנקודת המבט הממשלתית. התוכנית העסקית של החברה, שאושרה בבנק לפיתוח התעשייה והיתה בסיס לאישור המענק קבעה, שהמכירות ב-2002 יהיו 240 מיליון דולר. בפועל הן היו אפסיות.



עוד קבעה התוכנית, כי המכירות ב-2003 יהיו 620 מיליון דולר; בפועל הן היו 15 מיליון דולר. המכירות ב-2004 טיפסו ב תוכנית העסקית של טאואר ל-690 מיליון דולר; בפועל הן הגיעו ל-67 מיליון דולר.



מנהלי טאואר ובעליה העריכו, כי המכירות ב-2005 יהיו 670 מיליון דולר. בפועל הן היו 45 מיליון דולר (7%). גם ב-2006 המצב לא השתפר והמכירות היו בשיעור של 6% מההבטחות על הנייר. כל המעורבים בהשקעה מקווים ועושים מאמץ, כדי ששנת 2007 תהיה טובה בהרבה מבחינת ההכנסות.



ומה עשתה טאואר אחרי שהבינה שהמדינה לא תמשיך להזרים לה כספים? האם החליטה להעביר את המפעל למדינה יותר ידידותית במונחי מענקים, כפי שמאיימים בהתאחדות התעשיינים שיקרה אם התעשייה לא תקבל יותר מענקים? לא ממש.







טאואר אמנם ממשיכה לדרוש את שארית המענק הממשלתי, אבל בפועל חזרה למגזר הפרטי. ביוני היא גייסה אג"ח בהיקף של 40 מיליון דולר, באוגוסט הבעלים והבנקים הבטיחו להזרים לה הלוואות בסך 60 מיליון דולר ובאחרונה פורסם, כי בכוונתה להמשיך ולגייס אג"ח בהיקף של 70 מיליון שקל מהציבור.



נכון, חוב שמגויס צריך להחזיר, ומענק הוא מתנה, אבל מתברר, שאפילו חברה כמו טאואר, שמתקשה להמריא, הצליחה לגרום לביקוש יתר לאג"ח שלה בגיוס ביוני.



טאואר: "עומדים בקריטריונים"



מטאואר נמסר בתגובה כי 90 מיליון הדולר הנותרים הם מענק בגין השקעה שבוצעה בהתאם לתוכנית המקורית, למעט דחייה בלוח הזמנים. החברה עומדת בכל הקריטריונים של כתב האישור שניתן לה, כולל מספר העובדים בפאב 2. בנוסף, ב-2006 התקבלה תרומה למשק הלאומי של יותר מ-300 מיליון דולר. באשר למכירות, בתוכנית העסקית האחרונה שאושרה בדצמבר 2005 צפתה החברה מכירות של 240 מיליון דולר, כאשר המכירות בפועל השנה צפויות להיות כ-230 מיליון דולר.



500 מקומות עבודה חדשים במקום 7,000



טאואר הובאה כאן כמשל. משל לחברה שמגישה תוכנית עסקית שעל בסיסה היא מקבלת מענק ממשלתי, כשבפועל מתברר עם התקדמות ההשקעה, שאין מתאם בין התוכנית למציאות. משל לחברה שבין בעלי השליטה שלה נמצאת משפחה ישראלית מאוד מכובדת, שאף אחד כנראה לא חשב לסרב לה מלכתחילה בכניסה להרפתקה ללא ניסיון קודם.



משל לחברה, שרק באחרונה העזו פקידי משרד האוצר לומר לה "לא", כשהחוק עומד לצידם במפורש. ומשל לחברה, כשהבינה שלא תקבל מענק ממשלתי, מצאה מקורות מימון חלופיים ולא סגרה את המפעל או העתיקה אותו למדינה זרה.



הסיפור של טאואר משקף את הבעייתיות של מסלול המענקים בחוק לעידוד השקעות הון, שתוקפו יפוג בסוף השנה. משרד האוצר נחוש בדעתו לסגור את המסלול, התאחדות התעשיינים ומשרד התמ"ת ייאבקו להחיותו ולהגדיל תקציבו. נראה כי הוא יזכה להחייאה רק אם לשכת ראש הממשלה תבקש זאת במפורש משר האוצר, רוני בר-און, שחייב את מינויו לראש הממשלה, אהוד אולמרט.



למרות ההתקדמות שעשה המשק בעשור האחרון, ספק אם השתנו דברים מהותיים באפקטיוויות של מסלול המענקים בקידום היעדים עליהם הופקד - קידום התעסוקה והיצוא.



דו"ח מבקר המדינה מ-99' קבע כי רק רבע מהמפעלים שקיבלו מענקים והטבות מס בשנים 85'-94' עמדו בתוכניות העסקיות שלהם במונחי תעסוקה והגדלת היצוא. עוד מצא המבקר, כי אף שלפי התוכניות העסקיות שאושרו אמורים היו להיווצר באותן שנים 7,000 מקומות עבודה, נוספו בסך הכל 500. ובכלל, מתוך 347 מפעלים שקיבלו תמיכה ממשלתית, 15% לא סיימו את ביצוע ההשקעה ומתוך אלה שסיימו, 20% כבר לא היו פעילים ב-99' ו-17% היו בסיכון גבוה.



סקר שערך משרד התמ"ת בשנת 98' לגבי השקעות בתחילת אותו עשור ("סקר הסקרים") העלה, כי מפעלים שקיבלו מענקים ביצעו 55% מתחזית המכירות שלהם ו-44% מתחזית התעסוקה. כיום מגיע משרד התמ"ת לדיונים על עתיד חוק עידוד השקעות הון עם סטטיסטיקה אחרת שמראה, כי המענקים דווקא הגדילו את התעסוקה בפריפריה ומכאן, שאין לבטלם.



תקציב מסלול המענקים במרכז ההשקעות היה ב-2007 סביב 150 מיליון שקל. סכום לא רלוונטי כמעט במונחים לאומיים, מכיוון שהביקוש הוא להשקעות בכ-10 מיליארד שקל שהתמיכה הממשלתית בהן, על פי החוק, אמורה להגיע לכ-2.4 מיליארד שקל.



במשרד התמ"ת מתכוונים להיאבק על הגדלת התקציב בתקווה להגיע לכ-500 מיליון שקל. במשרד האוצר מקווים לסגור את המסלול ולהפנות את הכספים ליעדים אחרים לעידוד התעסוקה בתעשייה.



השבוע פירסמה ועדת מקוב מסקנותיה לגבי הדרכים לעידוד התעשיה המסורתית. הוועדה שהורכבה מנציגי משרדי התמ"ת והאוצר, בנק ישראל ותעשיינים בחרה בשורת צעדים של סיוע ממשלתי, בהם בלט בהיעדרו מענק ההשקעות. יכול להיות שזה כבר רמז לעתידו של מסלול המענקים בראיה הממלכתית הרחבה.



רוצים מענקים גם לשירותים ומסחר



לחגיגה הצטרף בחודש החולף במפתיע שחקן חדש, איגוד לשכות המסחר, ששינה גישה ובימים אלה ממש החל לתבוע את ליטרת הבשר שלו. עכשיו גם הוא רוצה מענקים לעידוד תעסוקה בפריפריה למגזר המסחר. מכיוון שבשני המשרדים הממשלתיים היעד הוא הגדלת התעסוקה יותר מאשר עידוד התעשייה, לא מן הנמנע שמגזר המסחר והשירותים ייצא נשכר. מה גם, שבלשכת ראש הממשלה מודעים לנתונים שקובעים, כי מגזר המסחר והשירותים אחראי לכ-66% מהתעסוקה במשק.



במבט כולל, גם תקציב של 500 מיליון שקל לא יפתור את הבעיה של מרכז ההשקעות. ברור שהיצע אינו עונה לביקוש, והחוק אינו עוזר לקבוע קדימויות - איזה מפעל יקבל לפני האחר ולמה. כבר כיום ישנם עשרות או מאות מפעלים קטנים שטוענים כי תוכניות ההשקעה שלהם עומדות בקריטריונים של החוק, אבל במשך שנים הם ממתינים למענק.



בעוד הם ממתינים הם רואים איך חברות גדולות ורווחיות חולפות על פניהם ומקבלות מענקים מהתקציב המוגבל. חלק מבעלי המפעלים מגלגל רעיונות של פנייה לבג"ץ, או למבקר המדינה נגד מרכז ההשקעות.



תקציב המענקים הוא טיפה בים של הסיוע שמקבלת התעשייה מהממשלה. 4.061 מיליארד שקל הוא תקציב הסיוע של הממשלה למגזר העסקי ב-2007, רובו המכריע לתעשייה; גבוה מכל התקציב של משרד הרווחה ל-2008.



משרד האוצר אמנם מתכוון להיאבק על גובה התקציב של התמיכה בתעשייה, אבל בפועל נראה, כי בניגוד לעבר, במקום לקצץ את תקציב מסלול המענקים, הוא יהיה מוכן לבחון חלופות לאותם 150 מיליון שקל. חלופות פחות מסוכנות מבחינת המדינה ויותר יעילות ליצירת מקומות עבודה.



מנהל מרכז ההשקעות חזי צאיג, שר התמ"ת אלי ישי ומנכ"ל התמ"ת גבי מימון יצטרכו לבחור, אם להמשיך לאחוז בקרנות המזבח ולהיאבק על שרידי מסלול המענקים, או לפעול לגיבוש מסלולי תמיכה חדשים לתעשייה, מאותו תקציב, מותאמים יותר לצורכיה המשתנים.