התביעה נדחתה - זיהום הקישון ימשיך

עוד תביעה מעין ייצוגית סולקה על ידי בית המשפט. שופט בית משפט השלום בחיפה יעקב וגנר, סילק בשבוע שעבר על הסף "תביעה קבוצתית" שהגישה עמותת מועדון חתירה חיפה נגד ארבע חברות - חיפה כימיקלים, גדות תעשיות ביוכימיה, דשנים וחומרים כימיים ופז שמנים וכימיקלים - שמפעליהן ממוקמים על גדות נחל הקישון, ומזרימים שפכים לנחל ומזהמים אותו.

וגנר פסק כי "לאור העובדה שהמפגעים פועלים בהתאם להיתרים שניתנו להם על ידי הרשות המוסמכת, יש לקבל את עמדת הנתבעות כי אין מדובר במפגע סביבתי כהגדרתו בחוק".

התביעה הוגשה בפרוצדורה מיוחדת על פי סעיף 10 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), המגדיר את המונח תביעה קבוצתית. אין מדובר בתביעה ייצוגית "רגילה" לפי חוק תובענות ייצוגיות, לא ניתן להגיש תביעה כספית לפי הליך זה, והיא לא דורשת קבלת אישור להגשתה מבית המשפט. ההליך מאפשר רק קבלת צו מניעה או צו עשה נגד מי שעושה מעשה הגורם למפגע סביבתי.

מועדון החתירה עתר, באמצעות עו"ד אפרים גלסברג, לקבל צווי מניעה ועשה נגד החברות, להפסיק לאלתר הזרמת שפכים לנחל, להימנע מלהזרים שפכים בעתיד עד שיותקנו אמצעים שינטרלו לחלוטין את זיהום הנחל וכן צו שיורה להן להשיב את מצב הנחל לקדמותו.

הנתבעות טענו, באמצעות עורכי הדין אורן גרוס, אלישע בן שחר ויובל לוי, כי החוק אינו חל במקום שהזיהום נעשה על פי היתרים. השופט וגנר קיבל את הטענה, וסילק את התביעה. וגנר קבע כי החוק קובע סעדים חריפים ועל כן הוא מותיר שיקול דעת רחב בידי בית המשפט, האם להפעיל אותו או להימנע מלהפעילו.

וגנר קובע כי העתירה של התובעת היא למעשה לסגור את המפעלים שעל גדות הקישון, המפרנסים אלפי משפחות באזור חיפה. בניגוד לעמדה הקיצונית של התובעת, שלדעת השופט רואה רק את עצמה, הרשויות מאזנות בין מגוון שיקולים סביבתיים וחברתיים, והצליחו לשמור על מטה לחמן של המשפחות תוך השגת שיפור ניכר באיכות מי הנחל. הסעד של החזרת הנחל לקדמותו, קובע השופט, הוא בלתי מעשי ובעל משמעויות כלכליות אדירות ששום מפעל אינו מסוגל לעמוד בהן.

לאחר שכבר הכריע בבקשה, דן השופט למעלה מן הדרוש, בתנאים המקדמיים הקבועים בחוק, וקובע כי התובעת לא עמדה גם בהם. וגנר קובע כי החוק מגדיר תנאי סף מצטברים, לפיהם די בכך שהרשויות או המפעלים נקטו בצעדים ממשיים להפסקת המפגע הסביבתי, כדי שלא ניתן יהיה לתבוע על פי החוק. זאת, על אף שהנתבעות לא נוקטות בסטנדרט הגבוה ביותר הקיים למניעת זיהומים.

בכך השופט וגנר מעקר חלק משמעותי מהעוקץ של החוק, שכן כל גוף מזהם יוכל לשוות למעשיו מראה של צעדים ממשיים להפסק המפגע. בפועל, נחל הקישון עדיין מזוהם ומזדהם, גם אם חל שיפור במצבו ומוזרמים אליו פחות מזהמים מבעבר, כפי שטענו הנתבעות וכפי שקבע גם השופט. לבסוף, על אף שסילק את התביעה, וגנר נמנע מלחייב את מועדון החתירה בהוצאות משפט, ומשבח אותו על מאבקו במפעלים מזהמים. השופט מביע תקווה כי המפעלים יינקטו צעדים לצמצום הזיהום בעתיד.