אביב גפן: להחזיר המתנחלים – חיים או מתים

רבות כבר דובר וקוטר על התקשורת והאקדמיה הפרו-פלסטינית בבריטניה, ונראה שמאמצי ההסברה המקומית שלנו, לא משנה כמה ינסו, לא יצליחו לשנות את התמונה. קריאת יומנו של עיתונאי בריטי מהמגזין "קיו", שהצטרף לסיורם של שניים מחברי להקת האינדי הסקוטית בל אנד סבסטיאן, מסייעת ללמוד קצת על מקור החד צדדיות. מסתבר שכמה ישראלים יצאו מגידרם כדי לסייע להנצחת הגישה – ובראשם המוזיקאי אביב גפן.

החברים מבל אנד סבסטיאן אומנם נתנו הופעת אורח קצרה בהופעה של אביב גפן בתל אביב, אבל מטרת ביקורם המוצהרת היתה "פלסטין". סטיוארט מרדוק וכרטיס גדס הגיעו לאזור בשליחות ארגון הצדקה "וור און וונט", שמטרתו המוצהרת היא סיוע לאנשים בארצות נחשלות ופעולה נגד שורשי העוני ואי הצדק הגלובלי. בכתבה סוקר גרי מלהולנד בקצרה את תולדות הסכסוך עם דגש על עוולות הכיבוש ואיזכור קצר, כלאחר יד, של הפיגוע שאירע כחודש לפני הביקור במועדון הסטייג' בתל אביב. פיגועי ההתאבדות אובדים בכתבה מאחורי תיאורי עוולות גדר ההפרדה והמחסומים.

חברי הלהקה מצהירים בבירור כי הם תומכים במאבק הפלסטיני לעצמאות, אבל נזהרים לשחרר הצהרות אנטי-ישראליות. אביב גפן, שהצליח לשכנע את התיירים גם לשיר ולא רק להסתובב עם כאפיות ולהרגיש אוריינטלים, נזהר הרבה פחות. גפן, דרך אגב, מתואר בכתבה כ"כוכב הרוק ופעיל השלום הישראלי שזיעזע את המדינה בסירובו להתגייס לצבא, קיבל איומים על חייו ויצא ל'גלות' בת שנה בלונדון". המוזיקאי המגורש טרח לגולל באוזני הכתב והאורחים את פגישתו האחרונה עם יצחק רבין בעצרת השלום בכיכר - סוג של בונו מקומי.

אביב גפן מקפיד להרחיק את עצמו מממשלות ישראל לדורותיהן ומסביר לתיירים: "אני חושב שאנחנו מתייחסים לפלסטינים כמו חרא... אם אמא שלי היתה במחסום, והיו דוחפים אותה, שואלים אותה שאלות ומכריחים אותה להתפשט וצועקים עליה... אולי הייתי המחבל המתאבד הבא. אני מבין את ההרגשה". גפן ממשיך ופורס את משנתו המדינית: "בואו נחזור לקווי 67' ונחזיר את כל המתנחלים - חיים או מתים – ונתחיל מחדש". בביטחון מלא הוא מציין כי "לפחות 70% מהישראלים תומכים בגישתו". סולן הלהקה הסקוטית תוהה, אם זה אכן המצב, מדוע גדר ההפרדה עדיין מוקמת? שני פרידן, דוגמנית וחברתו של גפן, מסבירה כי "הגדר באמת לא מסייעת למצב אבל אנשי הימין הם טיפשים. הם רואים את הגדר נבנית והם חושבים שהממשלה עושה משהו. זה משחק פוליטי".

כאילו המפגש עם גפן וזוגתו לא הספיק כדי לחזק את תפישתם של המבקרים, תיאמו להם פגישה עם הרכב הראפ דיי.איי.אם מלוד, בראשות תאמר נאפר. התיירים מתרשמים מעליבות העיר שמזכירה לכתב את רובע בריקסטון, "רק יותר ידידותי ויותר עני". שלושת הראפרים, המדגישים את זהותם הפלסטינית, ממהרים לציין כי המציאות בה הם חיים היא "לגור עם האויב". תאמר נאפר רואה לנכון לשתף את אורחיו בתיאוריית הקונספירציה שלו, לפיה "הישראלים הכניסו את הסמים ללוד, ואני לא מתכוון לגראס – קוקאין, הרואין וכאלה". גם אם הם לא ממש עשו את זה, הם מרוצים מזה שהם (הסמים) כאן. ככה זה נמשך כבר 15 שנה". נאפר מסביר כי בישראל מרוצים מכך שהסמים גורמים למלחמת אחים בין הערבים.

אחרי ביקורם של נציגי בל אנד סבסטיאן באזור הוצף הפורום, שמנהלים חברי הלהקה באתר הבית שלהם, בפניות של ישראלים, שמרביתן הקפידו לנסות, לרוב בהתחנחנות של מעריצים, להסביר את הצד הישראלי בסכסוך ולתקן כמה עוולות היסטוריות. "גילי לוין", המציג עצמו כ"פעיל שלום וחובב מוזיקת אינדי, מסביר כי הוא קרוע בין "רצונו העז שלהקות יחרימו את ישראל כי אני מסכים עם מהלך כזה, ומצד שני שאיפתו לחיים נורמליים...לא הייתי חייל קרבי... אני מסתובב היום עם סרבני מצפון ויש לי חברים פלסטיניים וסייעתי לבנות בית פלסטיני שצה"ל הרס". הגולש הישראלי מסכם בכך שהו מציע את עצמו כמי שיכול לתת ללהקה תמונה גם על הצד השני (לא ברור איזה).

עם או בלי עזרת הישראלים שפגש בדרך, מסכם הסולן הסקוטי את ביקורו בקביעה, כי דעתו לא השתנתה לגבי הסכסוך. "אני יכול להבין עכשיו איך הישראלים תקועים בתוך המערכת הזו, אבל הסימפטיה שלי נותרה לפלסטינים".