חם ומלחיץ

את דני לרנר אני פוגש במכולת הסינית. דני גר בחולון ומסכים לפגוש אותי בהתראה של 20 דקות, כמו גיבורת סרטו, במקום הקרוב לביתי. הוא מגיע בלבוש שחור, לא מגולח, קולו עדין. נראה שעבר הרבה פגישות באותו היום, נראה שכולן נגעו לסרטו הארוך הראשון "ימים קפואים", בכיכובה של ענת קלאוזנר.

דני לא הרוויח ממש כסף מ"ימים קפואים", רק עכשיו, למעשה, הוא מתאזן. יתכן שבעתיד גם ירוויח. כל הזכויות לסרט שמורות לו, גם התסריט על פי סיפור מקורי שלו. "ימים קפואים" הוא סרט לא שכיח בישראל, שהסרטים המוצגים בה נעים בקווי עלילה ומבנה שונים באופן דרסטי ממנו. ב"ימים קפואים" יש מבנים (דירות), דמות ראשית (שמה מיאו), דמות שלא קיימת (אפס) ושכנה נודניקית המייצגת את ועד הבית. הכל בשחור לבן מינימאלי.

- זהו הסרט הראשון מאז הפעלת חוק הקולנוע (שהעביר את הקולנוע ממשרד התעשייה למשרד התרבות), העוסק בנושאים לא משפחתיים וגם עולה כסרט רגיל.

נראה לי שאף אחד בארץ, לפחות לא בזמן האחרון, ובכלל אי פעם, ככל שידוע לי, לא חשב לעשות סרטי מתח. בטח לא מותחן פסיכולוגי אפל. הרעיון הוא במובן מסוים להתנתק מקולנוע בסרט הזה, לשכוח מזה, ובו בזמן לעשות סרט, שהוא בינלאומי וגם מאוד ישראלי.

אני אוהב קולנוע ישראלי. נכון שיש לו קו אחיד מאוד בולט בזמן האחרון. "כנפיים שבורות" הוא סיפורה של אם חד-הורית מחיפה ושתי בנותיה, אחת מהן היא מאיה מרון, שעושה תפקיד מאוד יפה. שנתיים אחרי זה - "מדורת השבט": סיפורה של אם חד הורית מירושלים והבנות שלה, אחת מהן היא מאיה מרון, שעושה תפקיד מאוד יפה. "חתונה מאוחרת" - בחור שההורים שלו רוצים שיתחתן אך לא אוהבים את הכלה המיועדת. "חתונה קולומביאנית" - בחור ממוצא אחר, אבל שוב, יש בעיה עם הכלה המיועדת. כולם אחלה סרטים אך מאוד חוזרים על עצמם בנושאים הגדולים - דרמה משפחתית, חתונה. בזה אנחנו מאסטרים. חושבים בכנות שכל סרט כזה יהיה להיט בטוח אם הוא רק יעסוק אותם הנושאים.

- למה אתה מתכוון כשאתה מתייחס ל"ישראליות" של "ימים קפואים"?

היה חשוב לי להתייחס למתח הסביבתי הישראלי. החוויה הישראלית היא מותחת, ותמיד היה מוזר לי שזה לא קיים בסרטים המקומיים. הסרט ישראלי בכך שהוא בעברית ומתרחש פה ועוסק בטראומות שלנו. חלק מזה זה תל אביב, הפיגועים. הייתי עד לפיגוע בדולפינריום בזמנו, מעבר לכביש. לא צריך להיפגע פיזית בפיגוע כדי להיות נפגע חרדה, ואף אחד לא ממש סיפר עד כה את הסיפור של נפגעי החרדה.

מיאו ואפס (ענת קלאוזנר והאפס - האיש שהיא מכירה בצ'ט ונפגע בפיגוע) הם מאבטחים, וזה לא במקרה. לא סתם היא מאבטחת ולא שוטרת. זה משהו שלא קיים בחו"ל ופה זה טבעי. המאבטח זה מי שאמור למנוע את הפיגוע.

- ויש גם דברים עכשוויים חוץ מאבטחה.

כן. צ'טים, מסנג'ר. ככה מיאו מגיעה אל הבחור - אפס. משם גם השם שלו. צורת ההתקשרות הזו מעלה שאלות. יש שם בנאדם אמיתי? יש במה לגעת?

- למה אין סקס אחרי שמיאו פוגשת את אפס? הצופים לכאורה מחכים לזה. יש אווירה מינית טעונה אבל אז היא נהיית אלימה.

אבל בסך הכל זה כן סיפור אהבה, וכן די סקסי במובן מסוים. יש ביניהם יחסים. אפשר להבין את זה מהסרט. בגדול, הסיבה היא שהסרט הוא היא. ענת מופיעה בכל שוט (או המבט שלה) וזה גם קשור לזה שאין סקס מפורש.

- היית סטודנט קודם לכן.

עשיתי 25 סרטים קצרים באוניברסיטה. חלקן היו קומדיות טיפשיות או כאילו-סרטי מתח צבעוניים כאלה. סטודנטיאליים. רציתי מאוד לעשות סרט על הסביבה הנוכחית, סרט לא צבעוני. האתגר היה לקחת משהו שאני אוהב מהקולנוע ולשלב אותו עם הישראליות.

- הסרט זכה בפרס הגדול בפסטיבל חיפה האחרון וגם מועמד כעת לפרס אופיר. הצוות רואה מזה כסף?

בפרס אופיר אנחנו מועמדים לשחקנית הטובה ביותר (קלאוזנר - סרט ראשון שלה) ולפרס הצלם הטוב ביותר (רם שוויקי - גם לו זה הסרט הראשון). כל הזכיות והמועמדויות בלי שום פוליטיקה ובלי גב הפקתי גדול. את הצלם למשל אני ממש מעריץ. הזוויות של "ימים קפואים" גם מבדילות את הסרט ממגמה בולטת נוספת בקולנוע המקומי של לצלם סרטים כמו אופרות סבון. הסרט שלי היה מתוכנן וגם מצויר בפירוט. 1,500 שוטים בציורים. הרצנו את זה אני ואחי (העורך - אלון לרנר) בתור סרט אנימציה, והראנו לשחקנים ולכל הצוות - מה שהלהיב את כולם.

לגבי התשלום לכולם - זכינו בפסטיבל חיפה ב-25 אלף דולר, שזה בדיוק מה שהשקענו, אבל במקום לקחת את זה לכיסוי הוצאות החלטנו לשלם לכל מי שהשתתף, בלי שזה היה בחוזה או משהו כזה.

- כשקראתי את התקציר, עלתה בי המחשבה שהסרט נכתב במיוחד לקרנות, לשווקי הקופרודוקציות. שבחרת בנושא האירופאי ביותר - הפיגוע.

אם כן, אז זה לא הלך - הפקת הסרט לא נתמכה על ידי אף קרן או גוף שידור. רק התסריט קיבל תקציב פיתוח. התסריט נועד להיות בר הפקה ולא בר תמיכה אירופאית. גם הפיגוע לא הוכנס לשם כך, אלא מסיבות עקרוניות הרבה יותר. כדי להפיק את הסרט פשוט השתמשתי בתקציב הפיתוח. לכולם, אגב, בהפקה, זהו הפיצ'ר הראשון - ממני ועד הסאונד-מן ויוצר הפסקול תומר רן. לא הייתה מחשבה על קהל לא-ישראלי. אני תמיד אומר שזה הסרט היקר ביותר ששילמתי לראות. עשיתי אותו כדי שיהיה לי מה לראות. משהו שידבר אליי - זה הכלל הראשון.

- הסרט בכל זאת הצליח מאוד בעולם.

כן קיבל תגובות מעולות, הוקרן בעשרות פסטיבלים. תמיד אחרי ההקרנה כולם שואלים אותי על הסוף. בכל העולם.

- אני מאוד נהניתי מכך שסוף-סוף יש סרט שאפשר להבין איך הגיעו אליו מבחינה סגנונית, יש על מה להצביע, מקום לדיון.

אני מאוד אוהב קולנוע וקולנוע משפיע עליי. "ימים קפואים" באמת מושפע מעוד דברים שנעשו בתחום בעשורים האחרונים. אני אוהב מאוד פילם נואר וגם מותחנים פסיכולוגיים כמו "ממנטו", "פייט קלאב", "אמריקן פסיכו" או "ונילה סקיי". בכולם אתה נכנס לראש של דמות אחת ועוקב אחרי כל האירועים מנקודת המבט שלה. מכיר את העולם דרכה. מציאות או דמיון, סיוט או חלום - לכל אורך הסרט אתה בדילמות.

- יש באמת בסרט הרבה דילמות של הזיה-מציאות.

יש, בוודאי. אבל לטעמי שום דבר לא פתור, בטח לא בצפייה ראשונה. הסרט הוא מותחן פסיכולוגי עד הסוף. אין סוף חד משמעי. אפשר לראות את הסרט, כמו סרט פילם נואר טוב, אני מקווה, שוב ושוב. אין נקודת סיום ברורה. אתה חייב לחזור שוב, ויש רמזים שלא ראית בצפייה הראשונה. יש סרטים של פולנסקי שאני רואה שוב ושוב ומגלה עוד ועוד דברים חדשים.

סרטו של רומן פולנסקי "רתיעה" מ- 1965, מזכיר מאוד את "ימים קפואים". ציינת קודם שאתה מאוד אוהב אותו.

כן. אני לא אוהב כל דבר שלו. למשל, אני לא אוהב בכלל את האחרון שלו, "אוליבר טוויסט". אני כן אוהב את "רתיעה" ו"הדייר". ב"ימים קפואים" יש דברים שמושפעים מ"רתיעה": כוכבת בדירה מאיימת, סדינים שעפים מעצמם באחת הסצינות. לא רציתי כמובן לגנוב מאף אחד - זאת השראה, בקטע טוב. זה לא רימייק, זה סרט לגמרי שלי, בביקורת בעיתון 'וראייטי' התייחסו לזה. גם כל ציור כמובן ממשיך את זה שקדם לו. זה מצחיק שאני צריך בכלל להתייחס לכל מיני האשמות כאלה כמו גניבה. הסרט נעשה קודם כל מתוך תסכול. היה חשוב לי להוכיח שאני יכול לעשות סרט כזה בכלום כסף ובעיקר לעשות.

בעבודותיו היומיות דני לרנר הוא עורך תוכן בערוץ הוט פריים ומבקר הקולנוע של מעריב לנוער. במאגר הסרטים העולמי יש בלבול: ישנו מספר גדול של יוצרים ושחקנים יהודיים הנקראים "דני לרנר". הראשון שבהם הוא דני לרנר המפיק הישראלי (הידוע) אשר חתום על יותר מ-60 הפקות, כולל רמבו 4 (2007). דני לרנר הנוכחי נקרא "דני לרנר III".

- רבים חושבים שאתה קשור לסרט "סודות המסדר" אשר צולם בירושלים ב-2001 בכיכובו של ז'אן קלוד ואן דאם. בסצנות המרדף בבית החולים, קלאוזנר מזכירה מעט את ואן דאם. איך אתה עונה לזה?

זה לא אני.