שחר של יום חדש

במידה מסוימת סיפורה של שחר סגל, מנהלת הפיתוח החדשה של אולפני הרצליה, הוא חלומם הרטוב של מאות דרדקי תעשייה שעושים צעדיהם הראשונים במערכות השונות. בגיל 27 בלבד, ללא השכלה אקדמית פורמלית או נתוני בייב מחמד טלוויזיונית, סגל השתלבה בצמרת הניהולית של אחת מחברות ההפקה החשובות בישראל.

גם סגל עצמה יודעת כמה זה נשמע מדהים. "כשאפרת דרור הציעה לי לראשונה את התפקיד, סירבתי", היא אומרת לוואלה! ברנז'ה, "לא היה לי עניין שאנשים יגידו 'מה היא עשתה'. אחרי חודש כשהיא הציעה לי שוב, הלכתי על זה". סגל היא חלק משינוי שעוברים אולפני הרצליה. הדגש שהתרכז עד עכשיו בהפקת סדרות ודרמה, כמו אהבה מעבר לפינה, עובר אט אט לעולם תוכניות הבידור והפריים. באולפנים רוצים נתח פעיל יותר מהשוק הטלוויזיוני המתפתח.

סגל, ילידת רחובות, הגיעה לעולם התקשורת דרך רדיו תל-אביב, אליו התחברה כבר כנערה. לאחר שירותה הצבאי, מצאה את עצמה בערוץ הספורט ומשם התגלגלה אל בית הספר לתקשורת שנקרא "גיא פינס". תוך הגשת פינות ועשיית כתבות עברה ב"ערב טוב", לדבריה, את השיעורים המהותיים ביותר בעולם הטלוויזיה. "אתה לומד לעשות את הכל בעצמך – יוצא לשטח, עורך את הכתבות, מתחקר וגם יושב באולפן", היא אומרת. רק לאחרונה, למעשה, פרשה מחלקה בתוכנית הבידור המצליחה. בהמשך, לא הסתפקה בעולם הטאלנטיות והחלה להיות דומיננטית יותר ויותר במה שמכונה "מאחורי הקלעים".

"זה היה נראה לי מאוד אמורפי להיות טאלנט", אומרת סגל, "משלמים לי ללהג או לשאול שאלות. היה לי מוזר כאדם רציונלי לקבל כסף על מה שעושים בחיים". אז היא פנתה לעריכה. את חבל ההצלה הראשון אל מה שנדמה אולי יותר כנורמליות, שלחה אליה עינת ארליך, שהציעה לה לערוך את תוכניתה ברשת. משם, משהתגלגלה בתפקידי עריכה, רכשה את הניסיון שהכשיר אותה לתפקידה הנוכחי. אט אט הבינה סגל, כי טלוויזיה זה לא רק קריאייטיביות, "למדתי לעבוד מול זכיין ובעיקר פוליטיקה מה היא".

אז עכשיו כשהיא יודעת מהי פוליטיקה, היא גם מיישמת. סגל נכנסה לאולפני הרצליה כשחלק מההסכם הוא פיתוח תוכנית בה היא תככב. בד בבד היא עורכת את "צהבת", שעשועון הרכילות של ערוץ הבידור הישראלי - שמקדש את הטראש, ומאידך מגישה פינת תרבות בתוכנית הבוקר של 10. כן חברים, מבלי ששמתם לב סגל משתלטת על הטלוויזיה שלכם. זה כנראה סוד קסמה. מצד אחד היא מאוד שם - בקיאה בהולכות הברנז'ה ושותפה לכל התהליכים המתהווים אך מן הצד השני באופן נדיר מאוד תמצאו אותה מתרועעת באירועי החברה העאלק גבוהה. למעשה, נדמה כי היא לנצח צופה מן הצד במתרחש במבטה הציני והמפוכח. "לפעמים כשאני מסקרת הצגה לפינה בבוקר כל הקהל צוחק סביבי בקטעים שממש בא לי למות", היא מגלה. גם בצהבת היא מלאת הערכה כלפי כל הידענים שמפגינים שחייה צורנית בסחי הסלביות הישראלי אך באותה מידה היא מגדירה עצמה כעוברת חווייה "אנתרופולוגית" בעבודתה בתוכנית.

כעת מנסה סגל להתמודד עם האמורפיות ממנה כל כך חששה. לעשות הרבה דברים מבלי לדעת אם אי פעם הם יצאו לפועל, זה לחם חוקה עכשיו. לפני כשלושה חודשים וויתרה סגל על תוכנית לייט נייט שהפיילוט שלה התקבל בערוץ 10. לאחר חיפושים מפרכים אחר מגישות שיגישו איתה את התוכנית, נבחרה בין היתר אילנה ברקוביץ שפרשה כעבור זמן מהרעיון לטובת פרוייקטים אחרים. סגל שקצה בתלאות ירדה מרעיון התוכנית. "צריך סבלנות", היא מפרשנת, "הסיטואציה הזו שלוקח הרבה זמן מאז שיש רעיון עד לביצועו - צריך להבין כי סוג העבודה הוא כזה ואני די מתרגלת לאמורפיות". היום לבד מהעובדה שהיא שוקדת על תוכניתה שלה, היא עובדת קשה מאוד לדבריה על שלל פרוייקטים אחרים ובעיקר מקיימת פגישות. "הרבה דברים חיכו כאן על המדפים ועכשיו הגיע הזמן לנער אותם ולנסות לקדם רעיונות".

"אני מגיעה למכללת הרדיו של רדיו תל אביב ושם שואלים אותי כל הזמן איך נהיים", מנסה המטאור לתת רצפט, "ואני תמיד עונה, יש אין ספור דרכים וזה נכון בהרבה עבודות. אף פעם לא יודעים בדיוק לאן זה לוקח".