בלי חלטורות בחתונות

אין מה לומר, שירי מימון היא כוכבת. קיילי מינו כחול לבן. יש לה כול מה שנדרש; רקע פרובינציאלי עממי, פסטיגל, להקות צבאיות, שרה לנופלים ושרה לניספים. בנוסף היא מצוידת בתעודת בוגרת "כוכב נולד", חברות הכי טובות שמעריצות אותה, תוכנית לנוער, שיער מחומצן לתפארת, יופי של שיניים וגומה חיננית. החמצתי משהו? אה חבר! וכמו שאמרה עליה המעצבת ריבה סמירה, יש לה את הפטיט (petite ) את השיק ואת היופי. היא גם אמרה מס ערך מוסף, אך אני מניח, שמכיוון שעל שירי עדיין אין מס, היא התכוונה לערך מוסף.

כמעט כל מי שנדרש לומר עליה משהו בתוכנית "המירוץ לצמרת" ששודרה אתמול בישראל 10, פתח במשפט בסגנון: "קודם כל היא נראית נהדר". האם זה מה שהכי חשוב? במדינת כוכב נולד כנראה שזה אפילו מספיק. יאמר לזכותה של מימון–מינו שהיא גם באמת שרה מצוין. בזכות ציון טוב מאוד בתעודה החדשה שלה מהאירוויזיון, אפשר לומר די בביטחון, ששירי פילחה עצמה לתוך הקונצנזוס הישראלי. וזה סופי. האלבום הראשון שלה עם השיר "השקט שנשאר" והמשפט העלום שבתוכו –"עמכברמה", יצליח לבטח. שירי בטוחה בעצמה והרקורד שלה ישא אותה קדימה מהתוכנית של יורם גאון לזו של זוארץ, מיאיר לפיד ליצפאן ואפילו עד לתוכנית האירוח העתידית של ג'ודי ניר מוזס שלום ( כן, תהיה כזו).

מימון נראית בהחלט לא רע, אומנם לא יפיפיית הנילוס, אבל מה שחשוב יותר, זה שהיא עוברת מסך נהדר. צריך לזכור, שאחת מהזמרות הגדולות של המאה ה-20 אריתה פרנקלין היא הרבה דברים מדהימים, אבל נראית טוב היא לא. בכלל, אם נעשה מבחן פוטגניות לכמה זמרים באמת גדולים כמו אלטון ג'ון, פרדי מרקיורי, נינה סימון ועוד , אני מניח שצדי, ריקי, צביקה ורוני בראון היו שולחים אותם הביתה. ואם לא הם, אז ציבור הSMS ים היה משלים את העבודה ומעדיף על פניהם את טייב, אלישע וסקעת.

כמו שציינתי, המימונית פטיט, תצליח בשוק המקומי, אבל היא רוצה יותר, ובצדק. אולם, כדי להצליח מעבר לים, היא תצטרך לשים לב קצת פחות לפאן ול"חינחונים" ולהביא משהו, שבארץ כבר מזמן לא מייצרים; ייחודיות. בזה חלה עליה, במיוחד היום, חובת ההוכחה. השאפתנות הגדולה של מימונידס, שכבר רואה עצמה אחרי קיסריה ואלבום חמישי, היא לא בהכרח תכונה מגונה, ההיפך. מי ייתן והתאווה הגדולה שלה להצליח תכוון אותה למקום, שבו היא תמצא את הגוון המאוד אישי שלה, שאין לאף אחד אחר, גם בעולם.

המשימה הזו היא לא קלה, למרות שיכול להיות שזה קיים אצלה, וגם מכיוון שהיא מאוד צעירה, פשוט השוק ישראלי ודרישת הקהל עשויים להסיטה ממטרתה. בקלות בלתי נסבלת, היא תשאב לשיר בחתונות, לעשות מחזות זמר ליגה ז' ולהופיע בפסטיגלים. ישראלים הם חמים ואוהבים, אבל מה לעשות, כל דבר בו הם נוגעים, הופך באותו הרגע לשכונה. כמו שתשלום עבור מלון כולל בעיניהם את הברזים והמגבות, כמו שהם באים למסעדת דגים והם ב"שוק", שאין שם גם צ'יפס ופלאפל, כך, כשהם מזמינים אמן לאירוע הם המומים, שצריך לדאוג לתנאי במה, ושאי אפשר להתחבק עם האמן בכל רגע נתון ולקבל צילום חמולתי. כל הדרישות האלה הן נמוכות מהציפיות לכוכב בינלאומי - אליו שירי מייעדת את עצמה. ולא, אי אפשר לעשות גם וגם. רק תראו מה קרה למיכל ינאי.

בהעדר קו אומנותי מנחה ואסרטיבי, אהבת העם תפיל אותה למטה. תשאיר אותה פופית חביבה מיופייפת ובנאלית. העצה הראשונה שאני יכול לתת לך, שירי, שתלמדי להגיד לא. גם לכסף. זהו אופי של כוכב. מצאי לך את הדרך ההגיונית כיצד את הופכת למגה-סטאר, תוך כדי שאת עוברת בתחנות ביניים שיבנו אותך קדימה. פופולארית את כבר, אז תתחילי להתמקד. תתחילי לבנות לעצמך מעמד וכבוד אומנותי שממנו את לא מוכנה לרדת, חד משמעית. אל תסתכלי לצדדים ובטח לא לאחור. כל סטייה מהכיוון הזה תפיל אותך, ובכל מבט לאחור את תהפכי לנציב מלח. במצב התרבות בארץ, זה יהיה אך ורק מלח שולחן