להציל את טוראי בירוק

שפוף, מדוכדך, מושפל וכפות באזיקים, הובל הכדורגלן האולימפי הבינלאומי של ישראל ומכבי חיפה שי בירוק, אל מחוץ לבית הדין הצבאי ביפו בדרכו אל כלא ארבע בזינזאנה של המשטרה הצבאית. לפני כן גזר עליו אב בית הדין, השופט סא"ל אהרון משניות, הורדה מדרגת רב"ט לטוראי ו~35 ימי מאסר במסגרת עסקת טיעון שבה הודה בירוק כי במשך 61 ימים נעדר מהצבא.

אם יום אחד בירוק יהפוך לכוכב כדורגל אמיתי, עיתונאים ישובו ויצטטו מפסק הדין של השופט משניות, למרות שחסרה בו מידת האומץ ושאר הרוח _ להקל עם מי שיש את כל הנסיבות להקל עימו, ואולי דווקא בגלל זה. שהרי השופט עצמו קבע, כי אמנם "לחובת הנאשם שבע היעדרויות קודמות, קצרות יחסית (...)", אך הוא גם "בן למשפחה ברוכת ילדים בת תשעה ילדים, ולמעשה עיקר פרנסת המשפחה היא על הנאשם (...) הוא גם נחשב לכישרון מבטיח בתחום הכדורגל (...)", היטיב לאבחן אב בית הדין, אך סיכם ביובש: "בנסיבות אלה הגיעו הצדדים להסדר טיעון שנראה סביר בעיניי".

במהלך השבוע, האצבע המאשימה של מקורבי בירוק הופנתה ישירות לעבר מפקד המחנה בבסיס חיל הים בבת גלים שבחיפה, רס"ר ז'ק אברהם. בתקשורת הכותרות החזיקו בקושי יום אחד, ולא הרבו לעסוק בילד הפלא שהולך לכלא בראש מורכן עם מבט קורע לב. ביום שני הוא כבר הגיש בקשה לחנינה, מגובה בתמיכה מסיבית של הפטרונים מקבוצת האם טוברוק, ובראשם המאמן הלאומי לשעבר שלמה שרף.

אשטו (שי) בירוק חגג לפני כשלושה שבועות את יום הולדתו ה~21. להוריו אדוניה וטוביהו יש עוד שמונה בנים ובנות. המשפחה עלתה ארצה ב~1993, שי היה אז בן תשע, ומאז היא מתגוררת בכניסה לשכונת אזורים. שכונת שיכונים קשה ואפורה, שמזכירה את הגטאות לאפרו~אמריקאים בארה"ב, בחזות החיצונית הדלה ובמרקם האנושי _ רוב תושבי השכונה הם בני העדה האתיופית. שי נחשב בשכונה לגיבור אמיתי, סמל התקווה, אבל מהשבוע גם את זה לקחו להם.

"בבניין הזה הוא גר", מצביע אדיס מלאסה בן ה~13 על בניין גבוה. "שי שחקן גדול, כולם רוצים להיות כמוהו, במקומו, הוא מביא הרבה גאווה וכבוד לעדה ולשכונה. הוא השחקן הכי גדול שגדל כאן. אבל חבל עם מה שקורה לו בצבא. הייתי רוצה להיות יותר גדול ממנו, אבל אשמח אם אעשה מה שהוא עשה".

המפגש עם הוריו של בירוק קשה. שקט מוחלט שורר בבית, עצב נוגה, כאב מודחק ומאופק. פתאום אתה מבין מהיכן המבטים הנוגים של בירוק. אנשים צנועים, תמימים, חוששים להתלונן, להביע זעקה, חלילה צעקה.

האבא, אדוניה, עובד ארבע שנים כנציג משרד הפנים באתיופיה, שם הוא בודק זכאויות של המבקשים לעלות לישראל. ביום שלישי הוא טס חזרה לחצי שנה באתיופיה לאחר שלושה שבועות בישראל. מאז שבנו נכלא הוא לא ראה אותו, וגם ביום הטיסה שלטונות הצבא לא אישרו לו "אמרו לי שאין ביקורים באותו יום".

האם, טוביהו, חולת סכרת, כואבת, שבורה, מבטה מושפל, קשה לה להתבטא בעברית. כשאדוניה מדבר היא מעירה הערות באמהרית המתורגמות על ידי האב. "כל התרבות, המנטליות והשפה, זה לא כמו באתיופיה. אי אפשר להבין ולהתמודד", הוא אומרת, "מאז שהוא בכלא אני לא מרגישה טוב, לא ישנתי מאז".

אדוניה ממשיך: "היא לא נחה מספיק, היא חושבת ודואגת, למרות שמזהירים אותה שזה לא בריא בשבילה בגלל הסוכרת. היא אמרה לי 'אתה יושב סתם, תעשה משהו'. אמרתי לה שאני לא יכול לעשות שום דבר. אנחנו תמימים. שי הוא ילד נשמה, עוזר בבית, אני באמת לא יודע מה קרה בצבא. לפני תקופה מסוימת חזרתי מחו"ל אחרי חצי שנה שלא ראיתי את שי, אמרו לי שהוא בצבא ולא נותנים לו לצאת. התקשרתי למפקד ואמרתי לו שאני רוצה לראות אותו. בהתחלה הוא לא דיבר כל כך יפה. ברקע שמעתי תינוקת בוכה, אמרתי לו 'מי בוכה, הבת שלך'? והוא אמר שכן. אז אמרתי לו, 'כמו שאתה דואג לתינוקת שלך, ככה אני דואג לשי שלי ומוכרח לראות אותו'. הוא אמר שיחזור אליי, ולא חזר, אבל למחרת אישרו לשי לצאת. אני לא יודע אם שי עשה טעות אבל הוא ביקש לעבור בסיס ולא נתנו לו, ואני לא יודע אם זה החוק לכולם. נכון שהוא חייל, אבל מצד שני הוא מייצג את המדינה וצריך להתחשב בו".

האח הגדול, דוד, קרוב לסיים את שירותו הצבאי בשדה דב. "מהבסיס של דוד באו לבקר אותנו ולראות את המצב בבית הרבה פעמים", אומרת האם, "אבל הרס"ר של שי בא פעם אחת, לפני הרבה זמן, רק כדי להביא מכתב על נפקדות. פעם התקשרתי אליו והוא אמר לי, 'אל תדאגי, אנחנו נטפל בו בגלל שאת דואגת'".

"הוא טיפל בו יופי", אומר האח, "שי לא טלית שכולה תכלת, אבל הרס"ר עשה לו קטע מסריח. שי הלך לבסיס בתקופה שאומרים שהיה עריק, אני הייתי מעיר אותו בכל בוקר שיילך. המפקד שלו היה שולח אותו הביתה ומצד שני טען שהוא לא הגיע. הדבר שהכי עיצבן אותו היה, שאיתו שירתו עוד חיילים, שחקנים מהליגה הלאומית, שהיו באים והולכים אחרי שתי דקות הביתה. אותו היו משאירים בכוונה. מגיע לו קצת כבוד, הוא משחק במכבי חיפה, בנבחרת האולימפית של ישראל. אני לא מבין מה היתה הבעיה של חיפה לדאוג שיעבירו אותו בסיס? כבר שנה וחצי הוא אומר שהוא עובר לווינגייט".

רבים טוענים שבירוק לא מושלם, שיש לו חלק במה שקרה. בהקשר הזה אפשר להזכיר את תדמית הבליין לצד האדישות הטבעית. נשיא טוברוק, אריק איזיקוביץ': "הוא מתבגר ונמצא עדיין בשלב עיצוב האישיות. הוא עושה טעויות והתפקיד שלנו הוא לדאוג לו מכל משמר. אני לא אוהב שמייחסים לו תדמית של בליין, בקטע הזה דווקא יש לנו הצלחה, כי יש לו חברה מרמת פולג כבר תשעה חודשים".

לחברה של בירוק קוראים עינת (שם משפחתה שמור במערכת), ילדה יפה בת 18, ויש לה מה לומר: "כל מה שהוא עשה זה מתוך ייאוש, הוא ניסה לגרום לאנשים להקשיב לו. הוא תמיד אמר לי, שבכל השחקנים מתחשבים ואילו בבקשות שלו לא מתחשבים, למשל לעבור בסיס. הצבא משבש לו הכל, הוא מנסה להתקדם בקבוצה אבל הם מפילים אותו וזה מאוד מתסכל אותו. זה לא שהוא מנסה להרוס את עצמו".

בגיל 12 הגיע בירוק לטוברוק. ילד ממושמע, מנומס, מופנם, שההתרחשויות האחרונות לא מתאימות לו. אחד ממאמניו, בני לם: "אף פעם לא היו לי איתו בעיות משמעת, הוא בקושי מדבר, בא לעשות את העבודה והולך הביתה".

"הוא היה אצלנו שנה לפני הנסיעה להולנד", אומר דרור לוי, מנהל פנימיית אורט ליבוביץ'. "כשהיו מדברים איתו היה מוריד את העיניים, מעולם לא התחצף, אני לא מבין איך הגיעו למצב הזה עם בחור כל כך טוב. ילד עם יכולות אינטלקטואליות מדהימות, שגדל בסביבה לא מטפחת. אם הוא היה גדל במשפחה רגילה, בלי בעיות קליטה ובעיות כלכליות, הוא היה ממריא. לכל החבר'ה שלמדו אצלנו, אסי וסיהון, כפיר צוקול, ואמיר טגה לא היו בעיות בצבא. אבל התחושה שלי היא, שהמסגרות הצבאיות עדיין לא הבינו לגמרי את הצרכים של החבר'ה אתיופים".

בגיל 15 שיחק בירוק בנבחרת הנערים של ישראל. בטורניר באירלנד הוא כבש שער גדול מ~20 מטר נגד אנגליה, אבל למרות שהיה המצטיין בטורניר שחקן אחר קיבל את התואר. "הוא אמר לי אחרי הטורניר, 'היה מגיע לי לקבל את התואר, אבל אני אהיה השחקן הטוב מכולם'", נזכר השבוע זאב זלצר, כיום, מאמן העל של נבחרות הנוער.

בירוק צדק. באותו טורניר התרשם ממנו הסקאוטר של מועדון הפאר ההולנדי איאקס, טוני פונג, וזימן אותו למבחנים. בגיל 16 בירוק עבר לאיאקס, היה למלך השערים והבישולים בקבוצתו, והוקפץ לקבוצת נוער. על הספסל ישב אז שחקן הקבוצה הבוגרת של איאקס היום, הישראלי דניאל דה רידר.

בגיל 17 בירוק חזר ארצה לאחר שטוטנהאם הציעה לו חוזה מקצועני. מאחר ולא היו לו הופעות בנבחרת ישראל, הוא לא יכל לקבל רשיון עבודה באנגליה. טוטנהאם סיכמה עם טוברוק על אופציה לרכוש אותו במיליון דולר, אם עד 2006 בירוק ירשום בנבחרת את מספר ההופעות המתבקשות כדי להשיג רשיון עבודה _ 75 אחוז ממשחקי הנבחרת בשנה המדוברת. כדי לממש את חלום מיליון הדולר, שלו ושל איזיקוביץ', בירוק חייב לשחק בנבחרת ישראל, וכדי לשחק בנבחרת הוא חייב להיות שחקן פעיל בכושר מעולה, ולשרת בצה"ל.

בירוק חזר ארצה ונקלט מיד במחלקת הנוער של מכבי חיפה, שם הוא פרח תחת שרביטו של המאמן רוני לוי. לזכותו של לוי ייאמר, כי הוא השקיע הרבה סבלנות וסובלנות בכוכב האתיופי מנתניה, שהוא עצמו טיפח במחלקת הנוער. את הפירות הוא קצר בעונה שעברה, אבל אז משהו נתקע.

ב~16 לפברואר 2002, היום בו הוא התגייס לצה"ל יחד עם חברו מטוברוק, אלירן דנין (היום בבית"ר ירושלים), השתנתה הקריירה של בירוק מהקצה אל הקצה. לאחר הטירונות הוא שובץ לחיל הים כעובד רס"ר, ומאז החלה ההידרדרות. "ברגע שהוא הגיע אל הרס"ר ז'ק אברהם התחיל הגיהנום", אומר איזיקוביץ': "שי מספר שהרס"ר היה מציב בפניו משימה, שרק אם יבצע אותה הוא יוכל לצאת לאימון. פעם הוא סיפר, שבמשך שלושה ימים עם גשם זלעפות הוא חייב אותו לצבוע את הגדרות. שי צבע והגשם הוריד את הצבע, כך שבסוף הוא גם לא נתן לו לצאת לאימונים ומשחקים.

"לדבריו, פעם הרס"ר ראה אותו עובר כביש לא במעבר חציה, ואפילו על זה הוא נתן לו תלונה. שחקן הנבחרת האולימפית, אתה מבין? הוא היה אומר לו 'אתה בשבילי אוויר, אני לא רואה אותך, מה אתה עושה פה בכלל'. אתה רואה שחקנים כמו יוסי בניון צובעים גדרות? הרי שי לא פחות כשרוני ממנו. חיילים ברמה של שי בכלל לא מגיעים לבסיס, בקושי אחת לשבוע שבועיים".

בטוברוק ניסו להפעיל את כל הקשרים שלהם מול מפקד המחנה, אך נתקלו בחומה בצורה. שלמה שרף: "צילצלתי אליו כבר לפני שנתיים ואמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו על בירוק. הוא אמר לי, 'אין לי מה לדבר איתך' וניתק לי. בחיים לא טרקו לי טלפון בפנים, והוא עם חתיכת ברזל, טרק לי ולא רצה לדבר איתי. תמוה בעיניי למה הצבא לא טיפל בהעברה שלו, אם לא מסתדרים צריך להיפרד".

איזיקוביץ' טוען, שכבר לפני חצי שנה, לאחר שבירוק הואשם בנפקדות, הוא ביקש שהצבא ימנה קצין בודק. איזיקוביץ': "מינו קצין בודק, אבל מאותו בסיס. הוא חקר את המש"ק של הרס"ר, איזה ועדת חקירה זאת? בפעם השנייה שהוא נשפט ל~30 יום ושוחרר לאחר שבוע, הובטח לו לעבור בסיס. הוא מילא פעמיים טופסי העברה, ולא עבר בסיס. יש לנו אינסוף פניות לקציני שלישות, מב"ס, סמב"ס, כולם, דבר לא עזר. כבר שנתיים שהוא צריך לראות כל יום את אותו רס"ר, מברשת, מגרפה ומטאטא. שי לא התגייס כדי להיות רמטכ"ל, והוא לא חייל מושלם, אבל הוא רוצה למלא את חובתו. זה לא הסתדר עם המפקד הזה, אז למה לא לשלוח אותו לבקו"ם? חיל הים לא יכול לוותר עליו?".

את הופעת הבכורה בליגת העל רשם בירוק במחזור הראשון של העונה שעברה, בניצחון 0:4 על בית"ר בו כבש את השער רביעי. בסך הכל הוא רשם 23 הופעות בליגה, וכבש שבעה שערים בדרך לאליפות ראשונה בבוגרים. ב~10 ההופעות הנוספות במפעלים השונים הוא כבש עוד שני שערים. את הבכורה בנבחרת האולימפית הוא ערך במשחק ידידות מול ליטא במרץ 2004, ולאחר מכן ערך עוד שתי הופעות.


אבל ההצלחה בחיפה, וההשתלבות בנבחרת לא הרשימה את חיל הים, ובירוק המשיך להחסיר אימונים, עד שמעמדו בחיפה פחת והוא נופה מהנבחרת. אלי רוזן מנהל נבחרות ישראל: "מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו של שחקני נבחרת אשר מחסירים כל כך הרבה אימונים כמו שי. היו בעיות פחות חמורות אבל זה לא הגיע ליותר מריתוק של מספר ימים לבסיס".

לפי ההסכם בין משרד החינוך, ההתאחדות לכדורגל וצה"ל, ספורטאי מצטיין בכדורגל מוגדר כחייל פעיל בנבחרת האולימפית או הלאומית, ובאופן רשמי הוא משרת שש שעות ביום חמישה ימים בשבוע. במקביל, ספורטאי פעיל מוגדר כשחקן נבחרת הנוער, והוא אמור להגיע שלוש פעמים בשבוע לשש שעות, ועוד יומיים בהם הוא משרת כמו כולם. חיילים שהם ספורטאים מהסוג הזה (מצטיין או פעיל) זכאים ל~90 ימי חופש בשנה, לאימונים ותחרויות.

האחראי על הסיווג במשרד החינוך הוא אורי חרלפ, שמסביר: "בירוק קיבל ספורטאי פעיל כשהיה בנבחרת הנוער. לגבי שחקן מצטיין, יש מכסות של הצבא, לכן ההתאחדות מגישה רשימה של שחקנים ואני מבקש מהם לרשום אותם לפי סדר עדיפויות. לעיתים יש מכסה של ארבעה מקומות לספורטאי מצטיין, אבל יש שמונה שחקנים. אז יכול להיות שכאשר בירוק הצטרף לאולימפית, הוא היה למטה בסדר העדיפות של ההתאחדות.

"מאז שבירוק הוכר כספורטאי פעיל בנבחרת הנוער, אני לא זוכר בקשה לשדרג אותו לספורטאי מצטיין, ומי שקובע בעניין הזה זו ההתאחדות. לדעתי גם לא היו אמורות להיות לו בעיות לצאת לאימונים. אני אמור לטפל בכל הבעיות של הקבוצות, ואלי לא הגיעה שום תלונה של מכבי חיפה או נבחרת ישראל. אם היו בעיות הייתי צריך לדעת מהן.

"עכשיו הוא סיבך עכשיו את עצמו לגמרי. כשספורטאי נשפט על עריקות הוא לא נשאר במעמד של ספורטאי מועדף ואנחנו גם לא מסכימים שהם יהיו ברשימה הזאת".

ההסבר הזה מקומם את שרף עוד יותר: "כל העניין הזה צריך להיחקר, כי במינהל הספורט ובהתאחדות יש חבורה של פרזיטים. צריך לעשות סדר ולחסל את כל המתווכים, בכל הדרגות והרמות, הכל הולך דרכם ובגלל זה הכל נראה ככה במדינה. מי שיש לו יותר קשרים ופרוטקציה מרוויח. זו מדינה עקומה ומושחתת, הכל מושחת פה, גם הצבא. מההמשלה דרך הכנסת, ולצבא. הכל ב'שמור לי ואשמור לך'. זה זועק לשמיים, הילד מרוויח 4,000 שקל לחודש, עוזר להורים שלו ורוצה לשרת בצבא, אז עושים לו בכוונה. יש שחקנים שבאים פעם בחצי שנה לבסיס, בניון? הוא בכלל לא בא לצבא".

ללא קשר להגדרות, דנין המשרת בלשכת מפקד הבסיס במכון וינגייט, מתאר מציאות אחרת מזו שנתקל בה בירוק. "אין לי בעיות לצאת לאימונים ולמשחקים, הרס"ר והמפקד שלי עוזרים לי. ברגע שאני מסיים את האימון בבית"ר או באולימפית, אני חוזר לבסיס". גם אסי וסיהון שהשתחרר לפני שנה וחצי עבר שירות צבאי קל יותר: "עשיתי הכל בצורה מסודרת ומכבי נתניה עזרה לי. הסיפור של שי הפתיע כי בצבא הייתי שחקן נבחרת אולימפית וכל שבועיים הייתי נוסע לחו"ל בלי בעיות. שחקנים פעילים יוצאים לאימונים, ככה שזה לא בסדר שעשו לו כל כך הרבה בעיות".

אחת התעלומות בפרשה היא היחס של מכבי חיפה. מי שטיפלו בבירוק היו אנשי טוברוק, וגם השבוע היה זה איזיקוביץ' אשר שכר את שירותיו של עו"ד חנוך קינן. בדיון ביום שני ליוו את בירוק שלושת הבכירים של טוברוק, איזיקוביץ', שרף וירון גולן _ הנחשב לאביו השני של השחקן. את חיפה ייצג רק מנהל הקבוצה, אריה בורנשטיין. איזיקוביץ', המנהל מערכת יחסים עסקית חמה עם שחר, ואף נפגש השבוע עם שחר גם בנושא הבקשה של צסק"א מוסקווה לרכוש אותו, נמנע מהאשמות: "מכבי חיפה היא כוח אדיר ואף פעם לא מנעתי מהם להעביר אותו יחידה. במקרה הזה בפירוש ביקשתי להשאיר אצלי את הטיפול, כי יש לי מחויבות אישית לטפל בשחקנים שלי".

שרף: "את השאלה על ההתערבות של חיפה צריך לשאול את יעקב שחר".

אז מה חיפה עשתה בשביל בירוק? מנכ"ל חיפה וסא"ל במילואים איתמר צ'יזיק: "אין גורם בחיל הים שלא דיברנו ולא ניסינו לשכנע ולשדל, אבל בכוונה לא עשינו דברים, שלא יגידו מכבי חיפה מפעילה פרוטקציות. לכן לא פנינו לגורמים פוליטיים או מדיניים. במקום זה פנינו לשכל הישר של המפקדים בצורה אינטנסיבית ולאורך כל הדרך, אבל לא זכינו למענה הולם. נתנו לשי גיבוי אנושי, כי אם היינו מזניחים אותו התוצאה היתה הרת אסון _ מבחינת עתידו ככדורגלן ואזרח במדינה. בירוק יכול היה להשתחרר מהצבא, אם היה רוצה, אבל לזכותו ייאמר שהוא נחוש לסיים את השירות. נמשיך לתמוך בו".

לזאביק זלצר יש ביקורת נוקבת: "כולם היו צריכים לעשות יותר, לתפוס את שי בצוואר וללכת לשבת עם האחראי. קראתי שבחיפה הגיעו לדרגים הכי גבוהים בצבא, אבל לפעמים צריכים להגיע לדרגים הנמוכים ולפתור את הבעיה".

איזיקוביץ' בכלל טוען שבקרוב יוכח שתפרו תיק לבירוק. לטענתו, עיתונאי חיפאי אמר לו כי בידיו קלטות של חיילים מהבסיס אשר מודים כי התעללו בבירוק, וגם שהממונים עליו לא דיווחו על כך שהוא הגיע לבסיס, למרות שהוא כן הגיע. איזיקוביץ': "לפני ה~22 לדצמבר שי יצא לרגילה באישור הרס"ר. כשחזר לבסיס הוא נתן לו הוראה ללכת ואמר לו 'אתה אוויר, אני לא יכול לראות אותך'. לפי החוק, אם חייל מגיע לבסיס הספירה מתחדשת, פה הוא היה מגיע אבל היה נשלח מהבסיס והספירה בכל זאת נמשכה. עשו לו כיפה אדומה. כולם הרי ידעו שהוא מתאמן וראו אותו משחק, אז למה לא באו לעצור אותו קודם?".

גם צ'יזיק מצטרף לדעה הזאת: "אף אחד בחיל הים לא הודיע לנו שהוא עריק. לא ראיתי דבר כזה שהצבא לא מחפש חייל עריק. אני מדבר בצער רב, כי בתור קצין מילואים בכיר אני מרגיש מתוסכל שזו דרך הפעולה של הצבא. בירוק לא היה בסדר אבל בסך הכל יש לו בעיה מנטלית שהיה אפשר לפתור אותה בקלות. בעצמי פתרתי מקרים כאלה אחרת. הצבא פעל על פי הספר ולא ניסה למצוא פתרון לבעיה עמוקה של חייל אתיופי ממשפחה במצוקה. עם זאת, שחקן כדורגל צריך להתמודד עם הקונפליקט שבין המצב בבית לבין הכותרות, ושי לא ידע להתמודד.

"הצבא, במקום לחפש פתרון הולם חיפש משהו אחר וזו התוצאה. יש כאן איפה ואיפה, כי כל החיילים שהם ספורטאים מצטיינים לא רואים בסיס. אם בירוק היה מעורה מנטלית בחברה הישראלית, הוא היה מהנהן בראשו ומתנהג כמו כולם, רק כדי לשחרר את הרס"ר ממשחקי הכבוד שלו".

גורמים צבאיים מסרו השבוע: "לאורך כל השירות נהגו עם החייל לפנים משורת הדין, אולם למרות שורה של הקלות והטבות החייל נפקד וערק שוב ושוב. לחייל נפסקו 35 ימי מחבוש לאחר שהיה עריק 60 ימים. הוא מעולם לא הגיש בקשה לשינוי שיבוץ (טופס 55)".

המקרה של בירוק מדאיג את דור העתיד בטוברוק. שחקן הנוער, וילי כחלון, שנמצא בטירונות: "זה מפחיד אותי, 35 יום בפנים זה לא צחוק, זה מוגזם ויכול לגמור שחקן. לא צריך בכלל לגייס שחקנים מצטיינים, גם ככה הם עובדי רס"ר. אני מקווה שאחרי הטירונות אהיה כמה שיותר קרוב לנתניה, אחזור ב~12:00 ואצא לכל אימון. כדי לצאת לאימונים אני מוכן להפוך עולמות. זה מה שאני עושה בטירונות".

שמעון אבוחצירא ‏מתגייס ביוני, ומוטרד: "הסיפור מפחיד, לא נעים ששחקנים נופלים בגלל הצבא. זה גורם להרבה מחשבות על דברים ששחקן מפסיד, אבל צריך לחשוב קדימה, איך להתקדם ולהצליח ולא לחשוב על נפילות. אני רוצה לשרת את המדינה ומאמין שיתחשבו בי. בשביל להסתדר עם הצבא צריך להיות ילד טוב".

בירוק מחכה בכלא לתשובה על בקשת החנינה שהגיש. "דיברתי איתו ביום שני, הוא אומר שקשה לו והוא משתגע אבל הוא בסדר", מתארת חברתו עינת. "לדעתי יש לו חרטות על כל הקטע הזה שהוא חזר לישראל והתגייס לצבא. הוא טוען שלא ורק אומר, 'אני לא מבין למה זה קורה לי'".

זלצר מודאג: "היו מקרים של שחקנים מוכשרים כמו ליאור אסולין, שנפלטו מהצבא ולא יכולים לשחק בנבחרת. השחקנים האלה נוטים להידרדר. אני מקווה שהוא ייקח את עצמו בידיים, זה לא מאוחר. מדובר בכשרון גדול מאוד, נעשו איתו המון שגיאות שפגעו בו כמו המעבר מאיאקס לטוטנהאם, ואחר כך לחיפה. הוא מצא בית טוב בחיפה, אני מקווה שיקבל הזדמנות ונרוויח אותו חזרה".

בחזרה לרחוב שמורק באזורים. עם עיניים דומעות ביקשה אמא טוביהו: "אני מבקשת רק שיתייחסו אליו באופן שווה, שישחררו אותו מהכלא, בסך הכל הוא ילד טוב הילד שלנו