טוחן מים

הדבר הכי מטריד בפרק האחרון של "חדר מלחמה", זה שאט אט מתקבלת התחושה שבעצם לא נעשה כלום במשך כל העונה. חדר המלחמה הזה – מה התפקיד שלו בכלל? למי הוא כפוף, על מה הוא אחראי? לא היה רגע שבו הדברים הללו היו ברורים. גם חלוקת התפקידים בחמ"ל הנ"ל נותרה לא ברורה; עד עכשיו אין לי מושג מה התפקיד של איילת זורר שם, על מה אחראית הילה אלפרט ומה הופך את פינטו למומחה בנוגע לשטחים.

אבל כאמור, כשמנסים לסכם את מה שקרה באותו חמ"ל פיקטיבי, מדומיין, נראה שאין כל כך על מה לדבר. ככל שאני מגלגלת את העלילה בראש, כך נראה ש"חדר מלחמה" היא סיפור על חידלון. כלומר, מה בעצם היה לנו? מתקפה מתוכננת על מפקדה של החיזבאללה שבוטלה ברגע האחרון; פיגוע של אל קאעידה במצרים שבסופו של דבר נמנע; יוזמה לפדיון אחיו השבוי של נאור, שמגיעה מאוחר מדי; ואתמול – תחקיר על סוריה שכלום לא קורה בו ופלוגת מילואים שחוזרת בה מסירובה לשרת בשטחים.

המעט שכן קורה, קשור לכיבוי שריפות ומעשי חסד א-לה עוזי כהן במרכז הליכוד. פה לקמבן אגודה פיקטיבית שתסייע לשני חברים נכים של פינטו מהצבא, שם פיתרון אד-הוק – מרגש ככל שיהיה (לעזאזל, הזלתי דמעה) – לקבורת חיילים שאמם אינה יהודייה (בליווי הציטוט המביך: "הוא נהרג בנגמ"ש בעזה, זה לא מספיק יהודי בשבילך").

גם בזירה המינית שום דבר לא קורה. יאיר לפיד, האיש שבתוך שנים לא רבות בוודאי יעמוד בראש המונרכיה המרכז-אירופית שייסד אביו בפוליטיקה הישראלית, פרס מפת מתחים מיניים של לפחות ארבעה זוגות פוטנציאליים, של אנשים בגירים ויפים בעמדות כוח – מה שאמור להעיד, איכשהו, שכשצריך הם לא נעולים באימפוטנציה של עצמם. אף לא אחד מהזוגות מבשיל לכדי זיון. איזה זיון, נסתפק בהתחרמנות קלילה במטבחון של היחידה. יוק.

פינטו ואיילת זורר, שהחזיקו את מוטת המתח המיני המרשימה ביותר, סיכמו את ענייניהם ללא מגע פיזי כלל; סורק והילה אלפרט יצאו לדייט על קברו של בעלה המנוח, שהסתיים בסירוב רבתי; נאור החתיכי וגלית בעלת חיתוך הדיבור הט?מבלי חוו נשיקה חטופה, ידידותית, ועשו מזה דרמה היסטרית ואפילו מלך מלכי הסקס אפיל הישראלי בשנים האחרונות, ליאור אשכנזי, נשאר לא מסופק. מתחילת העונה הוא מנהל פלירט לא ממומש עם אירית ממשרד היועמ"ש, פלירט ששיאו אמש הגיע לכדי עיסוי יד (?!). למי שזה לא היה ברור, אומר זאת כך: עונה שלמה העברנו עם החברה'ס הטובים, עונה שלמה בלי זיון אחד.

שיהיה ברור – הדמויות לא מפסיקות לדבר על זיונים, חרמנות וחתיכיו?תן של הדמויות האחרות. אבל הדרך שבה זה נעשה מעידה על חוסר בגרות פתטי. איילת זורר, למשל, מסוגלת לנדוד ורבלית בין דיון על התחת שלה לשיחה על הורים שכולים ממוצא רוסי, וכל זאת תוך שלושים שניות; גלית (רותי בורנשטיין) מתעקשת לברר עם חברותיה מה המקום הנועז ביותר שבו הזדיינו קצת אחרי שפוטרה מעבודתה, כאילו אין דאגה בעולם בכלל; שלא לדבר על ליאור אשכנזי שמורט את עצביה של הפרקליטה אירית, עד שהיא נאלצת להעלות את האמת מעל לפני השטח: "תגיד מה אתה ילד בן 12?".

זו, פחות או יתר, השאלה שמתחשק להפנות אל יאיר לפיד. אתה בן 12, יאירי? כי ככה זה נראה. היחידה הסודית שלך משחקת בפיפי וקקי, מספקת פורקן לפלירטים לא בשלים, ובעצם – לא עושה כלום. אני יודעת שאתה מבריק, יאירי – ייצרת את סדרת הדרמה הראשונה בארץ שהצליחה להדביק אותי למסך פרק אחר פרק, היא היתה כתובה היטב, מתוזמנת לעילא ודופקת כמו שצריך – יצאת מקצוען, יאירי. אבל למה כלום לא קרה שם? היחידה האידיאלית, המדומיינת, של כוחות הביטחון נראית כקלוריות ריקות, כממתק צבאי שהוא מסך עשן בלבד, שאין מאחוריו דבר.