אליך, פרימו

"לפני ה-0:5 מול אוסטריה, ישבנו כל העתונאים עם חיים רביבו במלון. הוא היה פצוע והיינו מוטרדים ממצבו. אחד העתונאים אמר שם שאין שום פרופורציה בין השכר שמרוויח כדורגלן ממוצע לבין שכר שמקבל עתונאי שמסקר אותו. אז חיים רביבו אמר שאם עתונאי היה מרוויח כמו שמקבל שחקן כדורגל – אז פרימו הוא עתונאי של מיליון דולר בשנה" (משה פרימו, עיתונאי)

קבעתי עם משה פרימו ביום הכי גשום שירד על תל אביב מאז שאני זוכר את עצמי. חיכיתי לו על הבר במקום של חבר שלו, צ'אפי, אוהד בית"ר שרוף. "הוא בדרך, תקוע בגשם", אמר לי צ'אפי, והוציא גוש של אנטרקוט. פרימו הגיע אחרי כמה דקות, מפוצץ באנרגיות כאילו אנחנו באמצע יולי ושמש קופחת בחוץ. "מצטער על האיחור. הייתי באוטו, פתחתי חלון להדליק סיגריה, ופתאום התחיל מבול אימים. אני בא לסגור את החלון, והוא לא עולה. ישר רצתי למוסך".

פרימו הוא כיום עיתונאי הספורט הכי מבוקש והכי עסוק בברנז'ה. בנוסף לעבודה נוספת כנהג אוטובוס, בה הוא עוסק כבר 23 שנה, הוא עולה לשידור בקול ישראל, מהווה חלק חשוב בפאזל לכל הגילאים של "בטריבונה" ביום ראשון, ובשבתות משלים את אופירה אסייג ב"שבת של כדורגל". האיש שהביא לאוויר העולם מאות סקופים, חי ונושם את הכדורגל הישראלי כבר קרוב לעשרים שנה.

"ב-1988 נרשמנו ארבעים איש לקורס שדרים של שישה חודשים, בהנהלת דני דבורין ועמי פזטל", מספר פרימו על תחילת הדרך, "שהיו אז המובילים בקול ישראל. למרות שבתחילת הקורס אמרו לנו שזהו קורס תקשורת והוא לא מבטיח מקום עבודה, מכל הארבעים הם קראו לי בסיום הקורס ואמרו: 'מחר אתה מתחיל לעבוד בקול ישראל'. ככה התחלתי ומצאתי את הבית שלי".

והתחנה הראשונה היתה שירים ושערים?

"הגעתי לשם ב-1992. כשהתחלתי היו שם שורה של תותחים: מאיר איינשטיין, בני פייסיק, זוהר בהלול, דני דבורין, מוטי חביב, צחי נוגה ואליהו בנון, כולם ותיקים ממני בכמה שנים. היתה לנו האזנה מטורפת, של אולי מיליון אנשים. לא היתה אז לתכנית הזאת מתחרים. אבל למרות שהייתי צעיר, לא התייאשתי – התחלתי מדיווחים שוטפים ממשחקים זניחים, ובהמשך הגשתי עם דני דבורין, שהוא ללא ספק מורי ורבי, את 'שריקת פתיחה' ביום שישי".

ולא כואב הלב שהתכנית כבר לא קיימת?

"אני טוען כל הזמן שאין כדורגל בלי 'שירים ושערים'. למרות שאני ב'שבת של כדורגל' ואני מחויב להם, אי אפשר לעשות תכנית במתכונת של משחק אחרי משחק. שאול אייזנברג אמר לי שאם לא הייתי בשבת של כדורגל הוא היה לוקח אותי לתכנית החדשה שלו. ככה כל הקריירה: הייתי טוב כי אני פרימו. למרות שהיו לי מורים ומנחים כמו פזטל, אבי רצון ודבורין, הגעתי להכל בזכות".

בעידן המודרני של "חדשות הספורט" ואתרי האינטרנט, פרימו הוא מעין גוף תקשורתי בפני עצמו. כפופים אליו במין היררכיה לא רשמית עשרות עובדים ואנשי סוד, שהוא אסף לאורך השנים. "אתה יכול ללמוד באוקספורד עשר שנים, אבל בשורה התחתונה זה הכל עניין של קשרים ואמינות", הוא טוען, "וזה מה שהיה לי כל השנים ובגלל זה אנשים שמחים לתת לי את הסקופ".

אם מדברים על אמינות, אז מה הזווית שלך לפרשת טוקלומטי, שאתה חשפת? עד היום לא ממש ברור בן כמה הוא.

"זה עשה רעש גדול, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. טוקלומטי נבדק על ידי מכבי נתניה, והתבקש להביא את כל האישורים. הוא לא הביא אותם ובסופו של דבר נשלח הביתה, אז הידיעה היא נכונה כי הוא לא הוכיח אחרת. היה לי שותף מאתר האוהדים של מכבי נתניה ובדקנו את האתר הרשמי של רפובליקת בנין. מה שעשיתי בטריבונה היה חכם. לא באתי ואמרתי שיש לי סקופ, פשוט נתתי את הפרטים כמו שהופיעו באתר הרשמי של בנין. השגנו טלפונים ודיברנו עם ראשי ההתאחדות, שאמרו לי שלא נראה להם שהוא בן 19. אבי רצון חשש לצאת עם הידיעה, אז הוא בדק את זה ואמרו לו שהוא משחק כבר כמה שנים בנבחרת. אחרי שהיו לנו את כל ההצלבות, אמרנו: 'יאללה בואו נלך עם זה'. אם יש לו הוכחות, הוא היה צריך לבוא ולהראות אחרת".

בסופו של דבר הוא שוחרר והסיפור נגמר בטעם רע.

"הוא הועזב בגלל שהוא פשוט היה שחקן לא טוב. לא בגלל פרימו ולא בגלל שום דבר אחר".

אני יושב בבית, רואה בטריבונה, ואתה בא עם ידיעה על תוכן הודעת ה-SMS של חיים רמון לשביט אלימלך. גם זה קשרים?

"אמרו לי מה חיים רמון שלח. מישהו בהפועל תל אביב אמר לי שחשוב שאני אדע מה קרה ביניהם, כי בסך הכל חיים רמון חבר כנסת ויושב ראש הדירקטוריון והוא שולח SMS לשוער הקבוצה. זה מעניין".

במהלך השיחה, עוברות ברחוב שתי בחורות שיכולות להיות אמא שלי. אחת מהן נעצרת וצועקת לפרימו בשמו (לא משה, אלא פרימו). פרימו מזנק מהכסא. "יא אללה, אני לא יכול עם כל הקציצות האלה", הוא זורק לצ'אפי, שבינתיים הופך את האנטריקוט על הפלטה. פרימו אומר יפה שלום וחוזר אחרי שתי דקות. "חברות ילדות, מהבית ספר". אחר כך מצלצל הפלאפון ודני דבורין נמצא על הקו. "ערב טוב דני", הוא פותח בקול שהיה מסווג אצלי בזכרון לימים חורפיים באצטדיון גאון, ומדווח על החתימה של שלום תקווה בהפועל.

תן לי את שלושת הסקופים הכי גדולים שלך.

"היו לי באמת הרבה, אבל שלושת הגדולים קשורים בחיים רביבו. חודש אוגוסט. קיץ. כל הקבוצות בחו"ל וחיים נמא במחנה אימון של הפועל תל אביב באיינדהובן. ביום שישי בעשר וחצי בלילה, שעה שאני לא עובד ומבלה עם המשפחה, אני מקבל טלפון מהולנד. אומרים לי: 'פרימו תהיה עם יד על הדופק. חיים רביבו הולך לעבור בהולנד מהפועל תל אביב למכבי חיפה'.

"אני מרים טלפון לגיא פלג, שהיה דובר מכבי חיפה והיום כתב המשטרה של ערוץ 1. אני אומר לו: 'גיא, אתה יודע משהו?' והוא אומר לי: 'מה אתה מבלבל את המוח?'. אני מתעצבן ואומר לו: 'אל תגיד לי מה אתה מבלבל את המוח. אם יש משהו מחר, אתה מתקשר אלי לפלאפון'. באחת עשרה בבוקר טלפון מגיא פלג, שאומר לי: 'פרימו, אתה גדול. חיים עבר עכשיו מהמחנה אימון של הפועל לשלנו'. בשבת אני עולה עם זה בקול ישראל בחדשות. יורם אוברקוביץ' ז"ל היה בעל זכות חתימה בהפועל, ביחד עם מוני הראל. אוברקוביץ' יושב בים ושומע באזניות שחיים עובר. הוא מתעצבן ומחליט שחיים לא עובר. יענק'לה שחר מגיש עתירה לעליון שהשחקן רוצה לשחק בחיפה, והשחקן עובר עם חתימה של זכאי חתימה אחד".

מה הסקופ השני?

"מחצית משחק גביע אירופה בין חיפה לפרטיזן בלגרד בהרצליה. במחצית בא אלי שלמה שרף ואומר לי: 'יש לי סקופ ענק בשבילך. מחר חיים רביבו עובר לסלטה ויגו. אתה רואה מי בקצה השני של האולם? זה יענקל'ה שחר. לך תאמת איתו את הפרטים'. אני הולך ליענקל'ה ולוקח אותו הצידה. אני אומר לו: 'תשמע יענקל'ה, יש לי ידיעה. אל תפיל לי את זה אם זה נכון'. הוא מסתכל עלי ואומר: 'תשמע, אם באת אלי ביציאה כזאת, אני לא יכול להכחיש. חיים סגר בסלטה ויגו'. הסקופ היה גדול כי אף אחד לא דיבר על סלטה, כולם דיברו על גראסהופרס. עליתי לשידור בשבת ופירסמתי את הסקופ".

והשלישי?

חיים עובר מסלטה לפנרבחצ'ה ואני מספר מה הם אמרו בשיחה ביניהם ומה הפרטים. אחרי שפירסמתי, פתאום כולם אמרו לידס, צ'לסי. אף אחד לא אמר פנרבחצ'ה, למרות שהוא היה חתום שם. לא יודעים לפרגן בארץ. ניסו לטשטש את עוצמת הידיעה".

אבל לתודעה הציבורית נכנסת בזכות "בטריבונה". האמנתם שהתוכנית תגיע לכאלה מימדים?

"לפני שבוע יצאתי מקניון איילון ברמת גן. יצא זוג עם תינוק בן שבועיים. האשה רואה אותי נכנס לאוטו ואומרת לי: 'שתדע לך, אני רואה בטריבונה ולא מפספסת. בעלי נרדם ואני נשארת לראות'. אשה צעירה עם תינוק. זאת תוכנית מיוחדת, תוכנית שצועקים בה ונכנסים אחד לדברי השני, לא תוכנית עם מגיש, שכל אחד מדבר בתורו. מתעסקים בנושאים ענייניים, מהבטן, וכל אחד נותן את הזווית שלו. תמיד יש בלאגן כי ככה זה טריבונה – אוהדים ממכבי ובית"ר יריבו ביציע".

למה הפסיקו את הרומן בינך ובין שלמה שרף?

"אני לא יודע למה בדיוק הוא עזב, אבל הוא אומר שהוא רצה להתרכז יותר בפרשנות"

היו לכם רגעים של קסם ביחד. הפקתם כמה מהדיאלוגים הגאוניים שנצפו על המסך הספורטיבי, כולל תקרית הבהיה בחזה של אופירה אסייג.

"בלי קשר לפרשה, אופירה כעיתונאית יודעת לעשות את העבודה הכי טוב. בקשר למקרה, באמת שזה לא היה מה שזה נראה. אני פשוט מצמצתי ושלמה עשה מזה מטעמים".

היו לכם הרבה עימותים בשידור.

"אני לעולם לא אחלוק על דעתו המקצועית של שלמה ולא של כל אחד אחר, כי כדורגל זה משחק שכל אחד מוצא בו משהו וזה היופי שבו. זה לא מדע. אבל ברגע שהוא בא ומספר דברים על גרנט שהם לא נכונים, כמו זה שהוא מאחר לאימונים של הנבחרת באופן קבוע, ואני בא להרבה אימונים, אז מחובתי העתונאית לצאת נגדו. שלמה היה שמונה שנים בנבחרת עם השחקנים הטובים ביותר שהיו למדינה ולא הגיע לכלום, ובזמנו גם היה את הבזיון הגדול של נערות הליווי. אז הוא יכול לבוא ולהעביר ביקורת על גרנט? אני גם לא מקבל את זה שהוא אומר 'אין לך מושג'. שלמה צריך להבין שלא כל דבר שהוא אומר קדוש".

חשיפת הרומן של שחקן הכדורגל ואיש הצוות עשתה הרבה רעש. איפה עובר הגבול שלך כעיתונאי?

"זאת פעם ראשונה שאני מתעסק בצהוב. באנגליה הרבה יותר מעניין אנשים מה בקהאם עושה במיטה מאשר מה שהוא עושה במגרש, ושם אפשר לפרסם שמות. אצלנו יש חוק שאוסר את פרסום השמות. לדעתי שחקן צריך לדעת שיש אלפי עיניים שנשואות אליו, כי הוא מפורסם כמו דוגמנית או שחקן. הצהוב מוכר היום, כי הכסף משחק תפקיד. המרכזיה היתה במצב של קריסה, כי המדינה היתה צמאה לרכילות הזאת. ידענו שזה הולך להתפרסם בעיתונים למחרת, אז הלכנו על זה".

אין לך הרגשה שכמות הסיקור היום חורגת מכל פרופורציה ביחס לעניין והרמה שהכדורגל עצמו מייצר?

"למרות שהמדינה שלנו היא הבעייתית ביותר בעולם, תמיד ידברו פה על אבי נמני יותר מעל אריק שרון. אין פה פרופורציות. אבל אנחנו צריכים להבין מה מוכר. רק למכבי ובית"ר יש מיליון אוהדים. אבל האמת היא שאין פה פרופורציה בין רמת הסיקור למה שאנחנו רואים"