אבודים בחמ"ל

זה היה מתבקש שמישהו מהיוצרים המקומיים ירים סדרה מדינית-ביטחונית ברמה גבוהה, יסלחו לי יוצרי הסדרה "קו-300" של ערוץ 1, הטלנובלה הביזארית "המוסד" והניסוי המופרך "בזמן אמת", אבל אפתח ואומר שלא ליאיר הזה התפללנו. במדינה שבה כל העם צבא ולכל אחד יש איזה בן דוד או חבר במוסד או בשב"כ, או לפחות כאלה שטוענים כך, קיומה של סדרה כזאת טבעי אולי יותר מקיומן של תוכניות לייפסטייל. ככה זה, כולם נושמים אקטואליה ומתים לדעת מה קורה בבור או במרתפי השב"כ והמוסד.

אחרי שבועות של יותר פרומואים לתוכנית של לפיד מפרסומות לבנק בכיכובו, ישבתי לי, שב"כניק לשעבר, מצויד בקורקבני עצירים מנהליים כחטיפים, מוכן להתבאס. כמי שבילה שנים ספורות במקומות העלומים הללו, תמיד עניין אותי לראות כיצד בוחרים אנשים שאין להם כל כך מושג, לתאר את מערכת הביטחון מבפנים.

נתחיל בתפאורה. ככל הידוע לי, בשב"כ לפחות, אין חדר מצב המעוצב בצורה כה היי טקית וחדשנית, מקושט במסכי פלאזמה ו-LCD מגניבים. במקום, נסו למקם את עלילת הסדרה במשרדי ממשלה אפרפרים נטולי סקס אפיל, מקושטים בקלסרים אפורים ומאובקים, שולחנות פורמייקה מתקלפים וציוד מחשוב וטלפוניה מתקדמים רק מעט מאלה המצויים במשרדי הרשות הפלסטינית. גם תקשורת הדור השלישי עוד לא הגיעה לרוב אגפי מערכת הביטחון, ושיחות וידאו לא מתקיימות באמת בין בכיר ביחידה לאבטחת אישים לממונים עליו בשב"כ. ככה זה, במציאות אין "תוכן שיווקי". יש מקסימום סלולרי מהדור השני עם אי הקפדה על נהלי ביטחון שדה.

תהיו בטוחים שרוב האנשים העוסקים בעבודה מודיעינית אמיתית (לא מאבטחי אישים) הם לא חבורה של חתיכים חסונים ותל אביביים למראה. אנשי מודיעין ושטח הם דווקא לרוב האנשים הכי לא בולטים שלא לאמר בעלי חזות אפורה ורחוקה ממטופחת, כשהתירוץ המבצעי הוא יתרון בהיטמעות בשטח. הדמויות היחידות שמצליחות איכשהו לשכנע באותנטיות שלהן, הן דמויותיהם של אלי פיניש וששון גבאי. פיניש הוא פינטו, הרכז/חוקר לשעבר - שחום, מגולח ראש, שוביניסט בעל אפס סובלנות או סבלנות. ששון גבאי שסוף סוף חצה בחזרה את הגבול לכוחותינו אחרי שנים ארוכות בתפקידי ערבי, פלסטיני או אפגני, מגלם את דמותו של האחראי על מדינות ערב, מעין אהוד יערי של מערכת הביטחון. הוא מבוגר יחסית לחבורת בני ה-20-30 השולטים בחמ"ל המיוחד, ודמותו נראית ריאליסטית בהרבה מזו של ליאור אשכנזי, למשל, החתיכון הצעיר העומד בראש הארגון.

כל שאר הדמויות בקאסט נראות יותר כלקוחות ממשרד פרסום מוביל מאשר מחמ"ל סודי ואפל. דמויות הנשים בסדרה מופרכות בהרבה מהמותר, כשהן מנסות נורא להיות אסרטיביות, חזקות, ובעיקר יפות.
איילת זורר אמורה להיות מוסדניקית לשעבר, אבל במקביל נטען שעבדה בסמוי בשטחים. שתי בעיות: אחת, המוסד לא פועל בשטחים אלא רק בחו"ל. שתיים, עם הלוק התל אביבי מקוצץ הפוני שלה אני בספק עם דמותה של זורר היתה מצליחה לפעול בחשאי כפלסטינית.

ליקוי תחקירי נוסף נובע מהשימוש החופשי שעושה אותה דמות במערכת ה"אשלון" האמריקאית, העוקבת אחרי כל מה שקורה בעולם. הסיכוי שסוכנות ביון ישראלית תזכה לגישה לנבכי המערכת הזאת (אלא אם מדובר בפריצה ישראלית למערכת) הוא קטן יותר מזה שהסדרה של לפיד תלך ותשתפר. הממונה על הדוברות מזכירה לא פחות מפעמיים, בשיחה עם שתי נשים שונות, את העובדה שלא הזדיינה חצי שנה (בגלל שבעלה נהרג בפיגוע). כמה חבל שיאיר פנה (כנראה) לליהיא לסיוע בכתיבת הדיאלוגים הנשיים, שיצאו יותר קרובים לפנטזיה הגברית עליהם מאשר למציאות.

בניגוד לסדרות דומות בחו"ל, כמו "הבית הלבן", "סוכנות הביון" ו"מרגלים" הבריטית, בהן מחזיקות הדמויות בדעות מתונות ומצפוניות, שלא לומר ליברליות בהרבה מאלה של שולחיהם, בחר לפיד לצייד את רוב דמויותיו בדעות ימניות על גבול הפשיזם הדוגלות בזבנג וגמרנו. במציאות, אגב, דוחפים אנשי השב"כ בדרך כלל את ראש הממשלה דווקא לכיוון המתון והיוני יותר.

אבל מה שהדמויות חסרות בתפיסת עולם ליברלית, לפיד מנסה לפצות עם הגיגים סמי-פילוסופיים שהוא דחף לדיאלוגים המדוקלמים של הביטחוניסטים - סצינת הנגינה בקסילופון הסמי-מדיטטיבית של סורק סגן הבוס, והשיחה הארוכה והמיותרת על שמותיו השונים של כלי הנגינה היתה כה מיותרת בניסיונה לשוות מימד אינטיליגנטי-זני ומופרך לדמות הביטחוניסט הקשוח.

עוד יותר מזה, צרם הצורך הבלתי נשלט של לפיד להכניס בכוח את דמות הנערה הסובלת מתסמונת דאון ורוצה להתגייס לצה"ל. הישר מכסא המרואיינת בתוכניתו השבועית אל סדרת הדגל פרי עטו. האם באמת היינו חייבים לקבל את הלחלוחית המיותרת והמאולצת הזאת לסדרה שהנושא שלה רחוק שנות אור מתשדיר שירות לית"ד? הניסיון לשוות לשורת הגברים והנשים הכה קשוחים ומסורים האלה, לוק סמי-דומע בתוך כל העשייה הביטחונית הוא קשה עד קשה מנשוא.

חבל שיאיר לפיד לא צפה לפני כתיבת הסדרה הזאת ב"מרגלים" של הבי.בי.סי, המשודרת מאוחר בלילה בערוץ 2, והיתה יכולה לשמש לו בית ספר אמיתי לכתיבת סדרת מתח ביטחונית/מודיעינית. אם לפיד היה מבצע תחקיר ראוי לפני הכתיבה הוא היה נמנע מלטעות טעויות כה מביכות בבסיסן העובדתי המופרך.