כחצי שנה לאחר שהמחסור במזון בבתי הספר כבש את כותרות העיתונים, השלימה הכנסת אמש את חקיקת הצעת חוק להקמת מפעל הזנה יומי לתלמידי בתי הספר היסודיים, שיזמה רוחמה אברהם (ליכוד). 62 חכי"ם תמכו בחוק בקריאה שלישית, שישה התנגדו ואחד נמנע. ואולם אין לצפות שמפעל הזנה המוני יחל לפעול בקרוב בבתי הספר. לפי החוק, הזכאות לארוחה יומית תהיה בהתאם לתקציב השנתי שמשרד החינוך יפנה לנושא.
זאת ועוד, המדינה תממן רק חלק מעלות הארוחות, וביתר מימונן ישאו הרשויות המקומיות. ואולם אלו אינן מצליחות להעביר את חלקן אפילו להסדר ההזנה המוגבל הפועל כיום. בשל סירוב הרשויות להשתתף במימון, רק כ- 35 אלף ילדים זוכים להזנה מבין 154 אלף שהיו אמורים לזכות לה. החוק קובע, כי את שיעור השתתפות הרשויות המקומיות בפרויקט תקבע ועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שבה ישתתפו נציגי ממשלה, מרכז השלטון המקומי וגופים התנדבותיים. המימון כיום גם מתבסס על תרומות מקרן סקט"א-רש"י, שמתכוונת להפסיק את תמיכתה בתוך כשלוש שנים. כיום רק רשויות עשירות מממנות הזנה לתלמידיהם הנזקקים.
החוק אינו מגדיר מראש את את אוכלוסיית התלמידים הזכאים להזנה במוסדות החינוך. במקום זאת, מועברת הסמכות לכך לשר החינוך, בהסכמת שר האוצר. מדובר בתלמידים הלומדים ביישובים שבהם חל יום חינוך ארוך, ובימים שבהם נמשכים הלימודים עד שעות אחרי הצהרים. כל תלמיד זכאי יקבל ארוחה אחת ביום, בהתאם לתפריט שיקבע שר הבריאות, בהתחשב בצורכי התלמידים ובגילם. חברי כנסת באופוזיציה ניסו לקדם הצעת חוק חלופית, שתחייב את הממשלה לממן מפעל הזנה לכלל התלמידים, ולגבות מההורים תשלום לפי יכולתם, נפלה בוועדה המשותפת לוועדות הכספים והחינוך של הכנסת.
יו"ר המועצה לשלום הילד: מדינת ישראל שכחה את ילדיה
הילדים בישראל נעשים עניים יותר, אלימים יותר ומוזנחים יותר, בעוד הפתרונות שמספקת עבורם המדינה הולכים ומצטמצמים. זו התמונה שמצטיירת מהדו"ח השנתי של המועצה הלאומית לשלום הילד שהוגש אתמול לנשיא המדינה, משה קצב.
בסוף שנת 2003 חיו בישראל 2,253,800 ילדים, מהם 31% חיו מתחת לקו העוני לעומת 29.6% בשנה קודם לכן. על אף הגידול בממדי העוני, מספר הילדים שמשפחותיהם קיבלו הבטחת הכנסה ירד ב-2003 בשיעור חד, מכ-300 אלף ל-262 אלף, בשל הקשחת הקריטריונים לקבלת הקצבה.
אף שמספר הילדים שהוריהם התגרשו גדל ב-2003 בכ-10%, ומספר המשפחות החד-הוריות גדל בכ-10%, מספר הנשים שקיבלו דמי מזונות באמצעות הביטוח הלאומי ירד ב-2003 מ-55 אלף ל-50 אלף - אף זאת בגלל הקשחת הקריטריונים. מספר הילדים הגדלים במשפחות חד-הוריות המשיך לגדול, והגיע ב-2003 לכ-188 אלף, גידול של 60% על פני עשור. למרות הגידול באבטלה בשנים האחרונות, מספר הילדים שהוריהם זכאים לדמי אבטלה ירד מ-117 אלף בשנת 2000 ל-68 אלף.
"הנתונים מראים שהמצוקות גדלות והמענים מצטמקים או נעלמים", אמר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה. "יותר ילדים עניים מקבלים פחות ופחות תמיכה כלכלית, יותר ילדים נפצעים בבתי ספר אבל יש פחות אחיות, יותר ילדים מעורבים באלימות ועבריינות אבל יש פחות קציני מבחן. ילדי ישראל נותרים בלא כתף ובלא גב". בקול ישראל דווח כי קדמן אמר גם כי "הנתונים מצביעים על ילדים עניים יותר, מוכים יותר ומוזנחים יותר". לדבריו, "מדינת ישראל שכחה את ילדיה".
כ-94 אלף ילדים ללא מעמד חוקי
מספר ילדי האסירים גדל ב-70% מאז שנת 2000 - ל-10,369 - כתוצאה מגידול של 60% במספר האסירים. לכ-94 אלף מהילדים החיים בישראל אין מעמד חוקי, בעיקר כאלה שמוצאם בברית המועצות לשעבר.
ביותר משליש מהמשפחות - רק ילד אחד מספר המשפחות עם ילד אחד הוכפל מאז 1980, בין השאר בשל העלייה מחבר העמים, וכיום הן מהוות את הקבוצה הגדולה ביותר בקרב המשפחות עם ילדים - 34.4%. שיעור המשפחות עם שני ילדים הוא 30.5%, ועם שלושה ילדים - 18.4%. ל-16.8% מהמשפחות עם ילדים יש ארבעה ילדים או יותר. זהו שיעור גבוה במעט מהשיעור שנרשם בשנת 2000 וכמעט זהה לזה של שנת 1990 .