עשרת הדיברות לפירסום תגובות בוואלה!

אתם קוראים כתבה מעצבנת טיכו בוואלה!, יצר הפולמוס גואה במוחכם, והאצבעות מתחילות לדהור על גבי המקלדת מאליהן. כעבור אי-אלו דקות (או שעות, לקרועים באמת), יש לכם מגילה מנוסחת למופת, המנתצת את טעויותיו של הכתב האוויל ושל המגיבים הכסילים שטחו עיניהם מראות את האמת האחת – האמת שלכם כמובן. יש רק בעיה אחת: לא פרסמו את התגובה שלכם.

אז לפני שאתם מתחילים לצרוח "צנזורה!!", "וואלה סמולנים!!!!", "שוטמים פיוט!!!!!!!!!1" ושאר הבלים, קבלו בבקשה, פעם אחת ולתמיד, את עשרת הדברות לתגובה המתפרסמת, שימנעו מכם ליפול קרבן לצנזורה המרושעת של התשקורת העוינת.

לא פרסמו את דברי החוכמה שלכם? זה כנראה מפני שכתבתם מגילה. אנחנו אוהבים תגובות מנומקות ומאירות עיניים, אבל יש גבול. אם זה יותר מ-250 מלה ויותר מ-20 שורות בוורד (וזה כולל שורות רווח בין פסקאות)- רוב הסיכויים שזה לא יפורסם. למה? כי מעבר לאורך הנ"ל, אנחנו צריכים להיכנס לתגובה שלכם ולקרוא רק אותה, מה שמעכב אותנו מלאשר תגובות אחרות. בשביל מגילות יש פורומים כאן בוואלה. הטוקבקים נועדו למענה קצר וממוקד.

לתגובות ללא תוכן (ל"ת) יש יותר סיכוי להימחק. למה? כי נדיר יותר שהן תורמות משהו ממשי לדיון. ממשק התגובות לא נועד רק כדי להסב לכם את הסיפוק שבראיית משהו שכתבתם מופיע באינטרנט. צריך להיות בזה ערך כלשהו. ברוח זו, התגובות הדביליות של "אני ראשון" הן דוגמא מובהקת להודעות ל"ת שאין להן ערך.

כאן בוואלה, אנחנו יפי נפש. לא אוהבים איחולי מוות לאף אחד. לא לערבים, ולא לשמאלנים. באופן כללי אנחנו בעד החיים. בדרך כלל אנחנו גם עולים על הסוואות מעודנות, כאלו שבתגובה לידיעה על הרג של פלסטיני, טוענות ש"היו צריכים להרוג אלף". מעבר לכך שהן מטנפות לנו את האתר, התגובות האלו עוברות על חוקים נגד הסתה וקריאה לאלימות, ואנחנו לא ניתן להן במה.

העבירה על חוקי ההסתה וההתבטאות הגזענית תופסת גם במקרה של גילויי גזענות והכללות גסות. מה זאת אומרת? כל דבר שמתייחס לגנטיקה ייפסל. כל דבר שאומר "כל ה*** (מה שזה לא יהיה) הם כאלה וכאלה" ייפסל. כל ייחוס של דברים רעים במדינה לאשכנזים \ פרענקים \ מרוקאים \ רוסים ייפסל. למה? באופן רשמי משום שזה מסבך אותנו במה שעליו תוכלו לקרוא בעוד שלושה סעיפים, ובאופן אישי משום שמחקרים מוכיחים שהטיעונים הללו אופיינים למי שסובלים מליקוי חמור בתפקוד המיני, ואנחנו לא רוצים להפר את החיסיון הרפואי של אותם מגיבים בכך שנחשוף בדרך זו את סודם.

תגובות שכותבן לא הצליח לנסח תיזה שתסביר מדוע הוא מתעב את מושאי הכתבה, והעדיף להסתפק בנאצות שרובן בעלות קונוטציות מיניות לא יעלו. בדרך כלל מדובר בתגובות שבהן נכלל המונח "הומו" או כל אחד מנרדפיו השונים (אגזוזן, נושך כריות, מתרומם וכיו"ב) על תקן עלבון, והן תיפסלנה. אין שום דבר רע בלהיות הומו או לסבית, אבל דווקא בגלל שאין, אנחנו מתנגדים לשימוש במונחים אלה ככינוי גנאי. זכותכם לעשות את זה, רק לא אצלנו. תודה. גם הערות על נטייתן המינית ומידת הליבידו של נשות מחסום ווטש ("מיוחמות" הולך חזק בקטע הזה) לא יעברו את המחסום שלנו.

בהמשך לנ"ל: השימוש במונח "מתנחבלים" לא עובר. נכון שאנחנו סמולנים עוכרי ישראל (חלקנו בכל אופן), אבל הכינוי הזה נופל תחת "הכללות וקללות גסות". במקביל, גם "פושעי אוסלו" ייפסל אצל רוב העורכים והתגובנים. ולאלו שמנסים לאתגר אותנו בסיומת "בטח לא תפרסמו את התגובה הזו" - ניסיון יפה.

בכלל, רצוי להימנע מקללות גסות מדי, גם של כותבי הידיעות. כולם אנשים רגישים ולכולם יש אמא. אבל אם כבר, אז לפחות תנו במקוריות, אולי זה יצחיק אותנו מספיק כדי לסלוח לכם.

אפשר להתווכח על מדיניותה של ישראל בכלל, ומדיניות חופש המידע בה בפרט, אבל כל עוד אלה הכללים – אנו עומדים בהם. לכן, אם ידוע לך כמה חיילים נהרגו הבוקר בתקרית, סביר להניח שגם אנחנו יודעים - ומנועים מלפרסם. לא היית רוצה שמשפחות הנפגעים ילמדו על כך מהתגובה שלך, נכון? ולגבי יכולת הגרעין של ישראל – פרטים על מחיר הגילוי אצל ואנונו.

עוד דבר שגורם לנו להפעיל את שרירי הצנזור הוא הוצאת דיבה. נכון שעל נבחרי ציבור מותר ללכלך, אבל גם לזה יש גבול. מותר להגיד שנתניהו מושחת. אסור להגיד שנתניהו מקבל שוחד מדודי אפל בשטרות לא מסומנים, או שאשתו צולפת על עוברים ושבים ברובה אוויר מחלון חדר השינה שלה. אסור בתכלית האיסור להגיד, בתגובה לידיעה שמוישה זוכמיר מואשם בעבירה זו או אחרת, או סתם מוזכר כראש ועד העובדים של מצ'פצ'י הצ'ופצ'יקים, שהוא גם גנב את קופת הקרן הקיימת בכיתה ד' ואנס את אחותכם. גם אם אתם נשבעים באמא שלכם שזה נכון, לא נוכל לפרסם את זה כל עוד אין על כך מידע רשמי. בעיקרון, ככל שתיצמדו לפורמט של "אם הנאמר בכתבה הוא נכון, אז...", כך תהיו בטוחים יותר מפני מפלצת הצנזורה.

אה,ואם כבר דיבה: גם "צר לי לאכזב את כל הבנות, אבל *** מתוכנית הטלוויזיה זו-וזו הוא הומו" זה פויה. כאמור, לא שיש משהו לא בסדר בלהיות הומו, אבל אנחנו מעדיפים לשמוע את זה מהאדם עצמו. תודה.

תגובות שבהן נכלל מספר טלפון לעולם, אבל לעולם, לא תפורסמנה. אנחנו יודעים שאתם, קוראים יקרים, לעולם לא הייתם מפרסמים טלפון של מישהו אחר כדי לעשות להם כאב ראש, אבל לא תאמינו איזה מניאקים יש בעולם. גם אימיילים זה בעייתי (מחשש לספאם). אייסיקיו ומסנג'ר הולך.

תגובות שבהן נכלל קישור לאתר חיצוני כמעט לעולם לא תאושרנה. למה? אם זה לינק לפורטל מתחרה אז זה בגלל שאנחנו קטנוניים, ואם זה לינק לאתר מסחרי כלשהו אז אנחנו נוהגים לגבות תשלום על פרסומת, וגם בגלל שאנחנו צריכים לבדוק כל לינק כדי לוודא שהוא לא מוביל לאתר ששותל וירוסים וכיו"ב. אילו קישורים כן יאושרו? קישורים לכתבות בוואלה!, כמובן, וכן קישורים לאתרים שלא למטרות רווח ואתרים רשמיים, שהקישור אליהם מובא כדי להוכיח או לחזק טענה (קישור לאתר הכנסת, אתר האו"ם, ספר העובדות של הסי.איי.איי, כאלה).

ואחרון אחרון חביב - מומלץ בחום לשמור על קשר מסויים לתוכן הכתבה שעליה הגבתם. אז אם אתם מאלה שיש להם מניפסטים קבועים ששמורים בוורד, ואתם פשוט נוהגים להעתיק ולהדביק אותם בכל מקום ברשת – תרגיעו. אם זה לא קשור באופן ברור לנושא הכתבה, זה לא יעלה. "מראה שעל הקיר", "יבוסי", "קאטו הזקן" ו"השרוט שלא אוהב את יוסי טרבולסי" – הסעיף הזה מוקדש לכם (באהבה, בטח שבאהבה).

לסיום, מלה קטנה על מה כן כדאי: סרקזם זה סבבה. מצחיק זה טוב (וגם יכול להחליק לכם חריפות יתר בהתבטאות). רהוט זה טוב. ככל שתגובה יותר מושקעת ויותר ראויה בעינינו, וככל שהיא תורמת לדיון אמיתי (ואגב - מגיבי "זירת פיוס" מצטיינים בכך במיוחד, קבלו ח"ח) - כך נהסס יותר לפני שנחליט איפה לסמן את הוי – בחלון המחיקה או בחלון האישור הסופי.

חשוב להבהיר שלעורכים ולתגובנים של וואלה! יש פרשנויות מגוונות לכללים. יש רחמנים ויש עצבניים. אבל בעיקרון גם במדיניותה הרשמית של וואלה! חלו תמורות לאורך השנים, וכיום אנחנו פחות סובלנים מפעם. תמיד ייתכן שתגובות שחורגות מהכללים, אפילו בצורה בוטה, יצליחו להסתנן ויאושרו בטעות. אנחנו מאשרים מאות תגובות בשעה, אלפים בשעות העומס. קורה. לרוב תגובות שחורגות באופן בוטה מאותרות בסופו של דבר ונמחקות.

זהו. מקווה שיצאתם נשכרים. עכשיו תלחצו על "הוסף תגובה" ותסבירו לי למה אני אידיוט. אני כבר מת לדעת.

** בהכנת כתבה זו השתתפה ענת שתיוי**