ומה יקרה אחרי כלובי הדגים?

כבר הרבה זמן מספרים לנו תושבי אילת, ועכשיו גם אנחנו תושבי אילת מספרים לכם, שהכל טוב במפרץ. רק צריך להוציא את המזהמים מהים והכל יהיה בסדר. וכשאנחנו אומרים "מזהמים" ו"להוציא" אנחנו מתכוונים לכלובי הדגים של חוות הדגים הנמצאים במים קרוב לחוף, ליד הגבול עם ירדן.

אנחנו תושבי אילת, חברי המועצה ואנשי העירייה, מבינים גדולים באיכות הסביבה. כל כך מבינים שאישרנו ליזמים לבנות על קו המים, אבל ממש על קו המים, שורה של בתי מלון בגובה עצום, כך שרק אורחיהם יכולים ליהנות מנוף המפרץ. ומי שלא מתארח במלון לא רואה ים, רואה קיר. יש כאלה שקוראים לזה החומה הסינית, אלא שהיא לא כל כך גבוהה.

אחר כך, לקחנו עוד רצועת חוף ריקה, במקום שבו הכביש לאילת נפגש סוף סוף עם ים סוף, והמדבר וההר נוגעים בשמיים ובים. שם אישרנו ליזמים לבנות על קו המים, אבל ממש על קו המים, מרכז קניות. קניון גדול שחוסם את הנוף וסותם את החוף. כאילו שאין ים.

ואנחנו, מוחאים כפיים בהתלהבות ומספרים לכם שצריך להוציא את כלובי הדגים מהים.

אנחנו תושבי אילת, אוהבים את עשרות אלפי הנופשים שבאים אלינו ורוצים שיבואו עוד ועוד. זו כנראה הסיבה שאנחנו עוצמים עין ולא מעירים להם, ולא נותנים להם דו"חות על האשפה שהם משאירים אחריהם על החוף: שקיות ניילון, בקבוקי פלסטיק, עטיפות של חטיפים, חיתולים משומשים ועוד שאריות מכל הסוגים שבעזרת הרוח, מוצאות את דרכם אל הים. אצלנו, זה כמעט מומלץ לרוקן את המאפרה של האוטו על החוף.

מובן שמפרץ כל כך קטן, עם שונית אלמוגים כל כך עדינה, לא יכול לשאת כמות כזאת של נופשים ומתרחצים. הטבע ננגס. נסוג. ואנחנו, באובססיביות מוזרה, שלא הייתה מביישת את קטו הזקן, דורשים להוציא את כלובי הדגים מהים.

אנחנו תושבי אילת, שהמכסים של מכולות האשפה תמיד פתוחים אצלנו לרווחה, גם בשכונות וגם לאורך החוף, והכל עף עם הרוח ומגיע, כמו כל הנחלים, אל הים - והים כן מלא. ועוד איך מלא; אנחנו, אשר בעזרתם של חברי המועצה וראשי עירייה שבחרנו, הזרמנו במשך יותר מדי שנים את הביוב שלנו למפרץ, אנחנו מספרים לכם שהמפרץ הוא בנפשנו, וכדי לשמור עליו צריך להוציא ממנו את המזהמים. אנחנו, שעל רצועת חוף באורך של 12 ק"מ בלבד, יש לנו נמל אזרחי, נמל צבאי וגם נמל נפט, גם בתי מלון, וגם מעגן לאלפי סירות וספינות. אנחנו רוצים גם לאס וגאס וגם ריף אלמוגים אוסטרלי שמתחתיו ומצדדיו מאות צוללים ומעליו עשרות אלפי מתרחצים ומפזזות עם חוטיני. אה, ואנחנו רוצים גם קזינו. והכל נושף ופולט משהק ומגהק בלי עין הרע לתוך המפרץ - ורק כלובי הדגים החוצה. למה? לשמור על השונית. איכות הסביבה.

אנחנו, שקיבלנו סביבה איכותית ונרדמנו בשמירה עליה, מבקשים לשכנע אתכם, המשאירים את שאריות הבילוי שלכם על החוף, שתסבירו לממשלה, שמבינה באיכות הסביבה בערך כמונו וכמוכם, שכדי לשמור על השונית צריך להוציא את כלובי הדגים מהמפרץ.

אנחנו תושבי אילת, אוהבים גם את יזמי המפרץ שבונים עוד ועוד מונומנטים עשויים בטון ושיש בגובה עצום על קו המים ותמיד מספרים לנו שהמצב גרוע. ממש עושים לנו טובה שהם כאן אבל ממשיכים לבנות. ותמיד צריך עוד אטרקציות תיירותיות. ואנחנו התושבים, כשאנחנו שומעים "אטרקציה" אנחנו עוברים לדום. יש אפילו כאלה שמצדיעים. אנחנו מפחדים שהיזמים ייקחו את כספם וישקיעו אותו במקום אחר. הרי הם מביאים לנו פרנסה. האמנם זה כך? לא בטוח: הרי הם מעסיקים אותנו במשכורות לא מי יודע מה וכשיש תקופה רעה בתיירות מפטרים עובדים או מקצצים ימי עבודה. מה גם שבכל בית מלון גדול יש מרכזי קניות וחנויות, כך שהאורחים לא צריכים לצאת מהמלון, מקסימום יורדים למרכז הקניות ובחזרה לחדר. ולמעשה גם אנחנו התושבים יורדים אל מרכזי הקניות שעל החוף. אז מי מפרנס את מי?

באותו הזמן, בצד השני של כביש הערבה, היכן שגרים כ-50 אלף תושבים, עסקים נסגרים בזה אחר זה. שם המצב באמת רע. זה לא הקשר שבין ההון לשלטון, אצלנו באילת ההון הוא השלטון בעצמו. גם להלכה: מבחינה אידיאולוגית, וגם למעשה: על פי העובדות בשטח.

האמת היא שאם היינו אומרים ליזמים להשאיר ים פתוח, להתחיל לבנות במרחק רב ממנו, ובהדרגה, בגובה נמוך, בצניעות, ללא מרכזי קניות גדולים ובצבעים שמשתלבים עם הנוף, הם היו נשארים ובונים. ואנחנו היינו גם מתפרנסים וגם הייתה יכולה להיות לנו עיר יפה. עיר תיירות אמיתית.

עשינו את הכל מהר וברגל גסה. וכשהאדם בא מהר, הטבע נסוג לאט, אבל בהתמדה.

הבעיה היא, שכל הסיפור הזה עם כלובי הדגים, קורה במדינה שמרעילה את בארותיה ומסרטנת את לוחמיה. מדינה שבה מכליות עם מתיל ברומיד שועטות בעליזות בירידות של סדום ועמורה, ליד ים המלח שגם אותו שחטנו מהר כדי להוציא ממנו את כל ביצי הזהב בבת אחת והשארנו אותו יבש, מקומט, ממורמר, פוער בורות.

כל זה קורה במדינה שתמיד עוזרת ומרחמת על מי שיש לו הכל, ולא על מי שאין לו כלום. מדינה המחלקת את משאביה הטבעיים והמלאכותיים כמעט בחינם לאנשי הממון. וכמה שיותר ממון יותר זיכיון. זה נכון במפרץ חיפה, בים המלח וגם במפרץ אילת.

ולכן, מתגנב אל הלב חשד, שהיזמים חומדים את השטחים הפתוחים שעוד נשארו ליד הגבול עם ירדן, רוצים לבנות גם שם מרכזי קניות ואטרקציות ומבני שעשועים- נמר חברבורות מודל שנות האלפיים. וחוות הדגים תקועות להם שם כמו קוצים בשדה נדל"ן. יזמים אשר הבינו שהדלת לליבנו היא רכה ומוסרית, משהו כמו איכות הסביבה או שימור המפרץ, ואשר אם שילמו, לא שילמו מספיק, לקופירייטר הגאון שיצר את הקישור הזה, את המשוואה הזו, שבאילת, איכות הסביבה זה להוציא את כלובי הדגים מהים. נקודה. ואם זה אכן כך, אז אנחנו תושבי אילת, ביחד אתכם אזרחי המדינה וכל אותם פעילים תמימים בעמותות למען איכות הסביבה, משמשים ליזמים כחמורו של המשיח בקמפיין מתוקשר ומתוקצב אשר בו, אפילו המילה כלובים היא מגמתית.

זהו. הסיפור הזה גמור. עכשיו כולנו מתעוררים ונבהלים ממה שעשינו וממה שלא עשינו ומבקשים לפטר את הש.ג. ובבוא היום, שבו יוציאו את כלובי הדגים מהים, והוא יבוא, משום שלכוח הזה יש כסף, כשתלחצו ידיים ותטפחו אחד על כתפו של השני במחשבה שעשיתם משהו טוב למען איכות הסביבה, כשתכינו את רשימת האורחים למסיבה, אותי אל תזמינו.