הפרשנים מצביעים שרון

המסר: התוכנית אינה מושלמת, אבל מה עדיף, להישאר בעזה?

הסגנון: בחן את עצמך. ברנע פונה ישירות למתפקד הליכוד, בחביבות ובפטרונות, ומכין להם שאלון מפורט בו יוכלו לעמוד על תחושתם האמיתית בנוגע למשאל: שאלות לדוגמא: "1. מה חשוב לי יותר, א. רוב יהודי; ב. שלימות הארץ?...4. השבוע התנחלה משלחת של מתנחלים בביתי. בכיתי איתם. לאחר שיצאו, על מי ריחמתי יותר, על א. החיילים שומרים עליהם, ב. המשפחות שייאלצו לעזוב את בתיהם?".

הבונוס: המקורות של ברנע, המדווח על מצב רוחו המצויין של שרון, והרב תרבותיות שלו: מצד אחד למרבה הצער, "החלטות בשאלות השטחים אינן סקיפר בולוניה: אין בהן נצחונות מוחלטים"; ומהשני: "כמו ב'כוכב נולד' בטלוויזיה, שום הדחה אינה סופית. מי שיצביע היום נגד ההתנתקות ימצא אותה קרוב לוודאי בלבוש אחר, בהצבעה אחרת".

המסר: גם אם יפסיד בקרב, ינצח במערכה הציבורית, הפוליטית והמדינית: את עז ההתנתקות שהכניס לחיינו לא יצליחו להוציא כל רבני הימין.

הסגנון: הזלזול של שרון במתפקדי הליכוד מרחף מעל טורו של בן: הם יכולים לשים ילד על כל צומת ואישה בכל בית כנסת, אבל שרון כבר ניצח בעצם המהלך שבנה אותו מחדש כמנהיג המוביל מהלך מדיני היסטורי. הוא זוכה לתמיכה בסקרים של כלל הציבור, זוכה להערכה בארה"ב והאווירה הציבורית תקשה על מזוז להגיש נגדו כתב אישום. גם מבחינה אידיאולוגית שרון מנצח: מתנגדי ההתנתקות אינם מוצאים נימוק בעד ההתנחלויות, אלא רק נגד מתן "פרס לטרור". כך שבסופו של דבר – קטן עליו המשאל הזה.

בונוס: ציטוט של מקור בכיר: "שרון אף פעם לא ראה עצמו מחויב למשאל הליכוד ולא הלך אליו מרצון או כי עניין אותו מה הם חושבים".

המסר: תוכנית ההתנתקות אינה מושלמת, אבל בלעדיה – אללה יוסתור.

הסגנון: ישיר. כספית לא מבזבז את זמננו. שורה ראשונה: "תוכנית ההתנתקות אינה מושלמת". שורה שלישית: "מצד שני, אף אחד לא מושלם". שורה רביעית: "האלטרנטיבה לתוכנית ההתנתקות, גרועה ממנה בהרבה". והיא תהיה גרועה לליכוד, לשרון, למדינה ולנו. כספית אומר למתפקדי הליכוד: קחו עכשיו את ההתנתקות בשתי ידיים, כי אם תגידו לא לשרון – הכל אפשרי.

בונוס: נשק יום הדין: "מחר או מחרתיים, לפחות בתיאוריה, אמור מחנה השלום לזרום בספונטניות לכיכר [רבין] ולמשוך לשם מאות אלפים. כל מי שמאמין שצריך לצאת מעזה, שאסור לבזות את נשיא ארה"ב, שהגיע הזמן שישראל תפעל בעצמה למען עצמה. מתפקדי הליכוד בהצבעתם היום עלולים להקים לתחייה מחדש את גופתו המתקררת של השמאל".

המסר: האם יצליח שרון להסיר מעלינו את שלטון המתנחלים, האם הוא רוצה בכך בכלל?

הסגנון: רוזנבלום מתחיל במשל של אחד מראשי המתנחלים: "מאמציה של ממשלת ישראל לדורותיה להתנער מהכיבוש ומההתנחלויות משולים למאמציו של אדם הכלוא בחדר לטלטל את ידית החדר הנעולה: מדי פעם הוא קם בתקווה מחודשת שהדלת תיפתח – רק כדי להיווכח במפח נפש: אי אפשר. פשוט – אי אפשר להוריד התנחלויות ולהכניע את המתנחלים. תשכחו מזה. תסתגלו לרעיון". מעמקי הפאטאליזם, רוזנבלום קם לנער את ידית הדלת בתקווה שרצון העם, כפי שבא בא לידי ביטוי שוב ושוב בסקרים, בכל זאת יצליח לפתוח הפעם את הדלת.

בונוס: אירוניה היסטורית: "בדיוק אותם אישים שזרקו את המפתחות אל מעבר לשטחים – הם שמצאו עצמם שוברים את חוטמם מול הדלת הנעולה".

המסר: כמו שאמר דון קורליאונה: הכל אישי.

הסגנון: מדברים מהשטח. אולמרט פנה ברגע האחרון לאנשי עסקים שנתנו רבע מיליון דולר כדי להעמיד איזה קמפיין תמיכה צ'וקו בשרון, אבל כמו שאמר ראש עיר ליכודניק, ודווקא מתון, "אף אחד לא מוכן להתאבד היום בשביל אריק". גם תומכי ההתנתקות היו משותקים ולא תיאמו את פעילות המטות שלהם.

בונוס: כמו תחקירנית מסורה של דודו טופז, הצליחה קים לאתר ישראלי שנעלם בתהום הנשיה: "יש שר...שהשקפותיו המדיניות עוקפות משמאל את דני יתום ואפרים סנה ממפלגת העבודה, שר שהודיע בתחילה כי הוא מתנגד לתוכנית ההתנתקות, אחר כך רמז שהוא עשוי לשנות את דעתו לאחר שנתניהו הצהיר על תמיכתו בשרון ולבסוף ישב על הגדר, כמו רוב השרים. מאיר שטרית הוא סימבול של התנהגות שרי הליכוד במשאל על הנסיגה מעזה".

המסר: אתם המתהדרים בעממיותכם – תנו לעם את מה שהוא רוצה.

הסגנון: יהושע מחניף למתפקדי הליכוד שאינסטינקט בסיסי אצלם מנע מהם ללכת להתיישב בשטחים, ומוכר להם את המתנחלים במחירי חיסול: "אל ידאב לבכם על המתנחלים. הם הלכו לשם מרצונם. איש לא הכריח אותם להגיע למעמקי עזה ולפאתי שכם. הם לא היו אנשים חסרי בית לפני שהלכו לשם, והם לא יהיו חסרי בית לאחר שייצאו משם. מיליונים של אנשים עוקרים כל בוקר בעולם מבתיהם ועוברים לבתים אחרים. זהו תהליך טבעי ושכיח. רובם של המתנחלים עובדים ומתפרנסים בישראל, והם יתבקשו לזוז עכשיו עשרה עד 20 קילומטרים בתוככי מולדתם, וזאת בתוספת פיצוי ראוי והוגן".

בונוס: זיכרו את לבנון.

המסר: זה, כנראה, ייגמר בבכי

הסגנון: סקפטי. אלדר חוזר אל מאי 2002, אז הצליח שרון להתעלם באלגנטיות מהחלטת מרכז הליכוד נגד הקמת מדינה פלסטינית, אך קובע שלמרבה הצער, זה לא עומד להיות המצב הפעם, ולפיכך אלדר, חרוץ שכמותו, כותב כבר את הטור של מחר. הוא חוזה את אפקט הדומינו שיהיה לכישלון המשאל מסניף הליכוד בבית דגן ועד לפאלוג'ה שבעיראק: בראשון יהיה מביך, בשני בעייתי.

בונוס: דימוים מעוררי תיאבון: "בנימין נתניהו, סילבן שלום ולימור לבנת יצאו ידי חובתם בכך שלא הצטרפו לעוזי לנדאו, ישראל כץ וצחי הנגבי. שרון אינו יכול לצפות שהם ישובו לבלוע את תוכנית ההתנתקות התקועה בגרונם, גם לאחר שחברי המפלגה יקיאו אותה".

המסר: מתפקדי הליכוד צריכים לגדול אל האחריות שניתנה להם.

הסגנון: בומבסטי: מעולם לא היו מעטים כל כך, אחראים לגורלם של רבים כל כך. קדמון מזכירה שרבין אמר פעם כי לא ייתן לשני אחוז מאוכלוסיית ישראל (המתנחלים) לקבוע את גורלם של 98 האחוזים הנוספים, אבל קמפיין המתנחלים הצליח לגרום למתפקדי הליכוד להסתכל לילדי גוש קטיף בעיניים, במקום לילדים שלהם. קדמון מנסה לעצור את הסחף ומתחננת בפני מתפקדי הליכוד לא לעסוק בחשבונות אישיים.

בונוס: טון אישי, שבקמפיין הזה איפיין עד כה רק את מתנגדי ההתנתקות. "יותר מדי אחריות מוטלת כאן על פחות מדי כתפים: הזדמנות אולי חד-פעמית, קשה, כואבת, שוברת לבבות ורבת סיכונים, אולי שלב ראשון בדרך להסדר".