על מזרחיות והונאה עצמית

בשבועות האחרונים התקיים דיון מרתק, בעקבות כמה מאמרים על המאבק המזרחי, על הקשת המזרחית, ועל "בגידתם" של חלק מאנשי הקשת המזרחית, משום שהם לא מזוהים אם מזדהים מספיק עם המאבק הפלסטיני. אבל ככל שהדיון היה "מרתק", הוא היה בעיקר עצוב. עצוב, משום שתרבות ההונאה העצמית, כפי שכותבים אינטלקטואלים ערבים רפורמיסטים על תרבותם הם, היא גם תרבות ההונאה העצמית כאן, אצלנו, בינינו.

נתחיל בעניין הזהות. רוב המזרחים בישראל (הכוונה הפעם היא למזרחים במוצא, ולא למזרחים בהכרה), מגדירים את עצמם כבעלי זהות יהודית, יותר מאשר מזרחית. זו עובדה. זו לא עמדה. אבל באים אינטלקטואלים מזרחים, ומנסים להסביר להמוני המזרחים, שהם קורבן של דיכוי ציוני-מערבי-קולוניאלי-אשכנזי. הבודדים שקונים את הסחורה הזאת הם פחות או יותר המטיפים בעצמם. רובם בכולם בוגרי קורסים באקדמיה, יש אומרים אולי אפילו שטיפת מוח, שבהם שיננו להם את אדוארד סעיד ואת כל חסידיו. ובהתאם לרוחו של סעיד, הם אפילו לא מעזים לעסוק בזהות היהודית שלהם. זה הרי לא מתאים להגמוניה המאוד מסוימת השולטת בשיח הסעידי.

כסטודנט, אם יורשה לי להזכיר, עשיתי עבודות סמינריוניות שבהן "חשפתי" את האוריינטליזם בספרים ללימוד היסטוריה בישראל. "בקרב בני הנוער בישראל, בעיקר בקרב בני הנוער האשכנזי, טמונות סגולות יקר . . . ", כך, במילים הללו. ומכיוון שהייתי תלמיד תיכון רק שנה אחת, עד שזרקו אותי, אז מאוד התלהבתי מהגילוי. היה נדמה לי, בימים הרחוקים ההם, שחשפתי את שורשי הדיכוי. תיארו את המזרחים לא יפה, בעיניים מערביות מתנשאות, והתוצאות בהתאם. אם תרצו, זו גם תמצית האוריינטליזם.

אבל נדמה שכאן גם טמון האסון הגדול של ההונאה העצמית. מרוב עיסוק באיך מסתכלים סופרים מערביים/אשכנזים על המזרח (נחות, מסתורי, אקזוטי, מפגר, כפי שמגלה לנו סעיד), שכחנו לשאול את עצמנו כמה שאלות קשות על המזרח. נכון, המערב צבוע, מנצל, עושק. אבל מה עם המזרח? האם אפשר להמשיך עם ההסבר הישן, הקבוע, השחוק, ש"המערב אשם"? כמובן שההסבר הזה השתכלל, ואלפי מאמרים וספרים כוללים את שרשרת המילים הידועה: "נרטיב", "הגמוניה", "דיכוי", פוסט-קולוניאליזם", "גלובליזציה", "קפיטיליזם", סליחה אם שכחתי משהו, כדי לנפק בדיוק את אותה סחורה: המערב אשם. המערב זה משהו גדול וכוללני. זה גם האימפריאליזם, גם הקולוניאליזם (והפוסט שלו), גם חברות הענק, גם בוש, גם שרון, גם הציונים, גם האשכנזים.

שורה לא קטנה של אינטלקטואלים מוסלמים וערבים התחילו לתהות. אולי הפיגור הנמשך הזה (הפיגור, להזכיר, הוא עובדה. לא דעה), הוא לא בדיוק פועל יוצא של "המערב אשם". נכון שהיה ניצול ועושק, אבל השנים עוברות. עשרות שנים עוברות. אבל כל מה שיש לזרם הבולט ביותר בעולם הערבי לדקלם הוא חזרה על אותן סיסמאות קבועות על "המערב אשם". בעניין הזה, יש חזית אחידה של המשכילים והאיסלאמיסטים. המערב אשם.

הזרם הרפורמיסטי התחיל להבין שאולי הפיגור הזה הוא לא רק, ואך ורק, פועל יוצא של "המערב אשם". אולי מדובר במרכיבי תרבות מעכבי התקדמות. אולי זו גם התרבות הפטריארכלית. אולי זה גם דיכוי האישה. אולי זה גם האיסלאם, בעיקר בוורסיה הווהאבית, המופצת בעולם על ידי הכסף הסעודי. אולי אם העולם הערבי יפסיק לנפק כתבי אישום מנוסחים היטב, בסיוע שורה גדולה של אנשי אקדמיה מהמערב, אולי אם הוא יפסיק להאשים את הציונים ואת המערב ואת הכופרים, הוא יתחיל לשקם את עצמו.

אצל הזרם הרפורמיסטי, "הונאה עצמית" היא מילת המפתח. אנחנו עובדים על עצמנו, הם התחילו לומר ולכתוב. זה לא העשן (של תדמיות) שמוביל את הקטר (של הפיגור). אולי זה הקטר שגורם לעשן. הרי אם סעיד כתב, ובצדק כתב, שכך רואה המערב את המזרח, זה לא אומר שהמזרח הוא לא כזה. כלומר, אם נפסיק את ההונאה העצמית, אולי נבין שהמזרח הוא באמת כזה: מפגר וקסום ונחות ואקזוטי ומסתורי.

בצד הפלסטיני יש הדים לזרם הזה. למשל, האינטלקטואל תופיק אבו-בכר, שכתב בעיתון הפלסטיני אל-איאם, שערפאת ביצע פשע נגד בני עמו, כאשר דחה את מתווה קלינטון. והעמדות שלו על החברה הערבית בכלל והפלסטינית בפרט עוסקות באותה הונאה עצמית נמשכת: הונאה עצמית על ישראל, על היהודים, על הציונים. הונאה עצמית שהיא הסיבה האמיתית והעיקרית לכך שהפלסטינים סובלים. כן, הוא כתב, הם לא סובלים בגלל ישראל, כמו בגלל ההסתה וההטפה ושטיפת המוח ואמירת ה"לא" הקבועה (שלאחרונה ישראל, אולי כחלק מהשתלבות באזור, אימצה אותה לעצמה). הוא לא לבד, תופיק אבו-בכר. דברים הרבה יותר בוטים ונועזים נכתבים היום על ידי ערבים ומוסלמים, לא רק במערב, לא רק פואד עג'מי (שנחשב למוקצה מחמת מיאוס בקרב ה"מתקדמים" וחסידי סעיד), אלא בעיקר בערבית, בתוך ארצות ערב.

ואז אני חוזר לשיח המזרחי שמתנהל אצלנו בשנים האחרונות בכלל ושואל את עצמי: רגע, מה עם המזרחים אצלנו? איך זה שהם עדיין שרויים בתוך אותה הונאה עצמית מדהימה. איך זה שהם מנסים, עדיין, לתרץ כל דבר באיזו אשמה של היד הנעלמה והגלויה, הציונית-מערבית-אשכנזית כמובן, בכל מיני מעשים איומים משנות העשרים והשלושים והארבעים והחמישים. לא שהפרטים המופיעים בכתבי האישום הללו לא נכונים. אבל הקשר בינם לבין המציאות היום הוא מפוקפק. אין שום קשר בין מה שעשו שליחי סולל בונה באיזשהו מקום בשנות הארבעים לבין העובדה שהמזרחים היום, בישראל, מצויים במקום שהם מצויים. די עם ההונאה העצמית הזאת.

ואני מביט גם על הנפשות הפועלות. רוב המטיפים למזרחיות הם בדיוק אלה שלא תשעים ותשעה, אלא מאה אחוזים מהווייתם, היא מערבית לחלוטין. רבים מהם, גם אם לא כולם, בוגרי הקמפוסים האמריקניים. הם נוהגים בשוויון באישה בביתם. הם בעד דמוקרטיה אמיתית. הם נגד כל סממן פטריארכלי. הם נגד הקלריקלים של הדת. בקיצור, תוצר מערבי מצוין של כור ההיתוך האמריקני. הם אימצו, בהווייתם שלהם, את המערביות הטוטלית. נכון, הם גם בעלי תודעה ביקורתית על המערב, אבל זה לא סותר את העובדה שהם אולטרה-מערביים. והאולטרה-מערביים הללו ממליצים לכל ההמונים את כל התיאוריות על "מזרחיות", על "רב-תרבותיות", על "זהות מזרחית". מי שמכם, ריבונו של העולם, להמליץ לאחרים להיות תקועים בגטו מזרחי? מי שם את המהדרין שבכם, להסביר להם שהם בכלל בעלי זהות ערבית? מה בדיוק "מזרחי" ו"ערבי" אצלכם, שאתם ממליצים עליו לאחרים?

המוני המזרחים בישראל חשים, כאמור, כבעלי זהות יהודית. כן, יהודית. זו הזהות שאותה הם נושאים אלפי שנים, וודווקא את הזהות הזאת אתם מנסים לשלול מהם. הרי אתם כל כך מתנגדים למדינה "יהודית", שהיא נראית לכם כמו איזו יצירה גזענית. חלק מכם, לא כולכם, עדיין תקועים בסיסמאות הישנות של אש"ף משנות השבעים: מדינה חילונית גדולה, או רב-תרבותית או דו-לאומית (אין חיה כזאת, כאשר יהיה כאן רוב ערבי, זו תהיה מדינה ערבית. נקודה). בחוגים מסוימים, חוגים רדיקליים כמובן, כותב שורות אלה כבר נחשב מזמן ללאומן ימני. שיהיה. הוויכוח הזה כבר משעמם אותי. אני מודה ב"אשמה". לדידי, המתנחלים ואנשי ה"רב-לאומית" הם חזית אחידה לחיסול ישראל. אני בעד מדינה עם רוב יהודי. מדינה יהודית כאן, ומדינה פלסטינית מעבר לקווי 67. אני לא מתבייש בכך. אני חושב שזו המתכונת האפשרית היחידה לקיומה של מדינת ישראל. צריך להיאבק בכיבוש ובמה שהוא מעולל לנו. אסור להיאבק במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כל החברים במסדר ההונאה העצמית מנסים למכור סחורה אחרת, שלא הצליחה בשום מקום, בוודאי לא בעולם הערבי. אבל לעומת זאת, רוב המזרחים בישראל רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית. ואתם, בהתנשאות מדהימה, מנסים לומר להם שזה לא טוב. שזה גזעני. שצריך לשתף פעולה עם הפלסטינים כקורבנות משותפים של הציונים הפושעים.

רק לאחרונה יצא לאור ספרו של פרופ' ששון סומך, בגדאד, אתמול. ומעניין, הוא מספר שם על יהודי עיראק החילוניים שבעצם, כל שאיפתם היתה, ורבים מהם גם הצליחו בכך, להיות מערביים. הם קראו מגזינים בצרפתית ובאנגלית. הם היו חילוניים. הם רצו להתנתק מהמזרח שבתוכו הם חיו. כאלה היו גם הקומוניסטים, שרצו לשחרר את העולם הערבי מדיכוי, ממסורת פטריארכלית, מחוסר שוויון, מדיכוי האישה. כך זה היה גם באלז'יריה, שכל יהודיה הפכו למערביים לחלוטין. כך היה אצל רבים מיהודי מרוקו ותוניס. אז מה אתם מנסים בדיוק למכור עכשיו להמוני המזרחים בישראל? מהי בדיוק ה"מזרחיות"? בינתיים רק ש"ס הרימה את הכפפה. והתוצאה היא, אם לא שמתם לב, בעיקר העמקת הבערות.

זה גם סיפורה של ה"רב-תרבותיות". אתם תישארו הרי בצד המערבי. אבל אם חלילה תהיה לנו כאן רב-תרבותיות, אז המזרחים יהיו בגטו משלהם. ש"ס, כבר אמרנו, הרימה את הכפפה, והבהירה לנו מה התוצאה. המזרחים בישראל מצויים בפיגור, למשל בתחום החינוך, לא בגלל שכור ההיתוך נכשל, אלא בגלל שבמקומות רבים המתכונת היתה של "מסלולים נפרדים". דווקא בוגרי כור ההיתוך הם אלה שהצליחו, לפחות ברמה האישית.

הרב-תרבותיות, אולי על תקן של "שווה אך נפרד", היא יופי של המצאה למי שרוצה לדכא את ה"אחר". יישאר לו אותו מיעוט "אחר" במנהגיו ובתרבותו, מה שיגרום, בהכרח, לכך שתהיה לו פחות השכלה, ומה שיגרום, בהכרח, לכך שהוא יישאר חבר במסדר העובר מדור לדור של שכבות המצוקה. וכך, אלה שלא רואים את עצמם כ"אחר" ימשיכו לשלוט בכל מרכזי הכוח. ההגמוניה תישאר שלהם, והם יעניקו, בחסדם, את הזכות להיות "שונה" לאלה שהם לא בני מעמדם. אם ניקח את הדוגמה של ש"ס, הרי שההקצבות למדרסות של ש"ס הן גם ביטוי לניצחון הרב-תרבותיות, מצד אחד, וגם הדרך הטובה ביותר להנציח את הנחיתות של כל מי שכפוף למערכת החינוך החרדית. שהרי ללא לימודי ליבה, למשל (שכל כך בזויים בעיני המזרחים המתקדמים), הסיכוי להשתלב בשוק העבודה שואף לאפס. וכך, בחסות הרב-תרבותיות, תונצח לנו הגמוניה מאוד מסוימת.
היכן הפרדוקס? הוא מצוי בכך שכל אנשי האקדמיה הנהדרים, שמטפחים את הרב-תרבותיות, ובתוך כך את ה"מזרחיות", הופכים למעשה לזרוע המבצעת של "ההגמוניה המדכאת". הם המשרתים הנעלים של אותו "פוסט-קולוניאליזם" כלכלי ותרבותי שהם יוצאים נגדו. לא מדובר בקונספירציה. שהרי הם עצמם יצאו מהגטו. הם מנסים להכניס אחרים לגטו. הכל בהבל פה עם פוזה של קדמה. אבל מדובר בעורמת הטמטום של מסדר חסידי הפוסט-מודרניזם (שהרי לדידם, אין תרבות טובה יותר לעומת תרבות מפגרת יותר), שרבים מהם, ולא במקרה, הם כמובן חסידי הרב-תרבותיות.

נתון מעניין על הרב תרבותיות: למעלה מחמישים אחוז מהמוסלמיות בצרפת היו בעד הצעת החוק האוסר על הרעלה. למעלה משבעים אחוז מהגברים המוסלמים היו נגד החוק. הם רוצים אישה עם רעלה. הלה-מונד, אגב, היה בצד שלהם. סתם, חומר למחשבה, לחסידי הרב-תרבותיות.

חברים יקרים, הדברים הללו הם לא משנה סדורה. הם בעיקר חומר למחשבה. הם אולי ירגיזו, אבל נדמה שאם בקרב הערבים והמוסלמים יש מי שמאסו בתרבות ההונאה העצמית (כולם אשמים, רק לא אנחנו), אז הגיע הזמן להשמיע קולות דומים גם כאן. אם אני צריך לבחור בין אדוארד סעיד ואלה שוחט כספקי התירוצים וכתבי האישום, לבין הרפורמיסטים שמפנים את האצבע המאשימה בעיקר לתרבות הערבית-מוסלמית המדכאת, אז אני בצד של האחרונים.

אני מניח שהתגובה תהיה שאני ממליץ על השתכנזות. לא. אני ממליץ רק על דבר אחד: על חברה שוויונית והוגנת יותר, שמצליחה להשתחרר מקלישאות, גם אם הקלישאות הללו נוצרו בבית המדרשה של ההוגים הרדיקליים. יכול להיות שהם לא רק מטפחי התודעה המשחררת והמתקדמת. יכול להיות שהם גם מטפחי ההונאה העצמית המדכאת.


בן דרור ימיני הוא עורך עמוד הדיעות של "מעריב". המאמר פורסם ב-19 בפברואר באתר "העוקץ" בתגובה למספר מאמרים קודמים בנושא המזרחיות.