"במדינת היהודים", הסדרה החדשה מבית היוצר של מודי בר-און וצוות "הכל אנשים", נקראת לספר סיפור רציני על נושא מצחיק: "סיפורם של ההומור והבידור בישראל". זו סדרה מושקעת, מרתקת ועשויה בקפידה, שעוסקת בדפוסים נרחבים של הומור ובידור שקמו בישראל הקברטים, המועדונים, הסאטירה, תכניות רדיו וטלוויזיה, מופעים, סרטים, ספרים. תפישה מרחיבה זו של "בידור", עד כדי חפיפה לא מעטה עם ה"תרבות" (קראו שוב את שם האתר, בעברית ובאנגלית, בו מתפרסם טקסט זה), לצד הארגון הכרונולוגי של פרקי הסדרה, מגבשים את ההתכוונות ההיסטורית והפורמטיבית של יוצריה. ולמרות הלוק הדומה של הסדרה ושל המנחה, "במדינת היהודים" שונה מ"הכל אנשים" בכך שאינה מגוללת סיפורים אישיים שרק מתרכבים, בנקודות מסוימות, עם הסיפור הלאומי הגדול; "סיפורם של ההומור והבידור בישראל" הינו אמנם סיפור, אך סיפור שהוא בעיקר היסטוריה: לא סיפורו של אדם אלא של תרבות שלמה.
רוחב היריעה והטענה לרשמיות ("הסיפור של") הם גם בעוכרי הסדרה, שמנסה להגדיר את הקאנון הבידורי הישראלי; לכתוב את הנראטיב האולטימטיבי. והיא אכן נראית כמו כל היסטוריה רשמית: קטעי הארכיון דומים לאלו של "ארץ מולדת" או "תקומה"; כמה מדמויות המפתח שמציבה הסדרה במרכז עולם הבידור אביגדור המאירי, נתן אלתרמן, אורי זוהר זכורות לנו במפתיע גם כדמויות המפתח של עולם התרבות הגבוהה, הספרות, השירה והקולנוע; התיחום הגיאוגרפי של הסדרה לא חורג כמעט משלוש הערים הגדולות ומתמקד בתל אביב-יפו. גם המרואיינים מוכרים עד זרא, עד ייאוש, כמין כת סגורה שהיתה מעולם ותהיה לעולם, וכל כמה שנים תשכנע אותנו, כפי שאורי אבנרי מודה במפורש וללא שמץ של אירוניה, ש"אם אתה ישבת בדימונה או בעפולה וקראת את 'העולם הזה', היתה לך הרגשה שאתה שותף לדבר מסעיר ומרגש: "...אמנם אני אישית לא פה, אבל באמצעות 'העולם הזה' אני כאילו נוכח" (את "העולם הזה" ה?חליפו כעת במבט ההיסטורי של "במדינת היהודים").
קחו למשל את ירון לונדון: בפרק הראשון הוא מופיע בתור בנו של בצלאל לונדון, ממקימי המועדון הסאטירי "המטאטא"; בפרק השני על תקן הביוגרף הרשמי של אפרים קישון. בפרקים הבאים יופיע ודאי כשחקן קולנוע מוכשר, מנחה טוק-שואוז שובב והומוריסטי, ואינטלקטואל המנצח על תכנית אקטואליה, ואת תנועות ידיו המתלהמות ופרשנותו החברתית הגסה ניאלץ לשאת בכל פרק ופרק. גם מקומם של מנחי טלוויזיה נוספים שהם חוקרי תרבות לעת מצוא לא ייפקד מהסדרה.
באורח לא מפתיע פותחת הסדרה בהרצל. מה להרצל ולבידור? הוא היה פיליטוניסט אי שם באימפריה האוסטרו-הונגרית. ומודי בר-און מוסיף ומזכיר, בחביבותו האופיינית, שגם הציונות בתחילת דרכה היתה רעיון משעשע. "מדינת היהודים" מספרת, שוב, ומפרספקטיבה שונה רק במעט, את תולדות הציונות: למרות שהיא עוסקת ב"סיפורם של ההומור והבידור בישראל", היא פותחת בתקופה שבה אותה 'ישראל' עוד לא היתה קיימת (שנות העשרים של המאה העשרים); היא עוסקת רק בבידור שיצרו יהודים בעבור יהודים (למעט סיפורה יוצא הדופן של "פרפיש ואורדוכ", תוכנית ההומור והתעמולה הפופולרית בשפה הערבית ששודרה מישראל לרחבי העולם הערבי); ועיקר עניינה הוא קורותיה של השפה העברית, תוך אישור מחודש של ההנחה הרווחת שכתיבה בעברית היא תנאי מקדים לפעילות תרבותית בישראל. מעבר לכך, דווקא מכיוון שהסדרה מתאמצת לקשור את תולדות הבידור הישראלי עם תולדות התרבות והחברה בישראל, היא חוזרת וממליכה מעמד מסוים יהודים, אשכנזים, אנשי בוהמה שיכלו להרשות לעצמם לעשות את חופשותיהם בפריז, שמאלנים במידה כאדוני התרבות שנוצרה בארץ, ומכאן אדוני הארץ.
גם את האמנים שמשחזרים את קטעי הסאטירה והשירים הישנים כולנו מכירים מהטלוויזיה. נותרת התחושה שאם היתה באותה תקופה טלוויזיה, היו אלה אותם גרייניק, אלתרמן, אביבי וחבריהם שהיו מופיעים מולנו. לתחושה מעין זו מכוונת הסדרה חוט השני שעובר בין אליעזר דונט, הסאטיריקן הראשון, הנשכן והקיצוני באמת, לבין אוסף של שחקנים שמוכנים להקריא כל טקסט משמים שנכתב כיום תחת הכינוי "סאטירה", הוא ממטרותיה של הסדרה, שמעצבת שושלת יוחסין אחת ויחידה, אקסקלוסיבית ונשאפת. בני תקופתנו המוצלחים מדקלמים, שרים ורוקדים למילים וצליליים של פעם, והפלא ופלא - רובם מוכרים לנו. שמענו אותם באמצעי התקשורת, בטקסים בבתי הספר ובתוכניות "כך היינו" שצצות היום כפטריות אחר הגשם. "במדינת היהודים" מביאה אותם אלינו, פעם נוספת, במלוא הדרם.
אל תתנו לעריכה הקופצנית ולפוזה של מודי בר-און להטעות אתכן: כמו יהורם גאון וחיים יבין, ובהתאם לאחריות הציבורית של הערוץ הראשון, זוהי נוסטלגיה מתרפקת שמאשרת את מהלכה של ההיסטוריה הציונית-ישראלית. מי שאוהב את זה, יוכל להתרווח בכורסה. ההיסטוריה כסך האפשרויות שלא התקבלו, השירים שאינם נשמעו כי נשכחו, הבדיחות שלא היו לטעמם של "בעלי הטעם" לא מצאו את דרכם לסדרה הזו.
* "במדינת היהודים" משודרת בערוץ 1 בימי ראשון בשעה 21:30
אדוני הארץ
22.2.2004 / 9:26