הכוכבים של שלומי

"הכוכבים של שלומי" הוא סרט קלאסי ליומית. לצורך העניין, הוא גם קלאסי לדי.וי.די. סיפור קטן ויפה על ילד אחד שדואג לכולם ואין מי שידאג לו. ילד מופנם שכולם חושבים שהוא איטי אבל הוא בעצם מבריק. ילד מקסים שמתאהב בילדה מקסימה. ראינו את הסיפור הזה פעמים רבות כל כך, עד כי קשה להיזכר מי היה וויל האנטינג הראשון. אבל גם בתור וויל האנטינג הישראלי שלומי הוא גירסה לא רעה בכלל. "הכוכבים של שלומי" הוא סרט קטן וחמוד. לא מקורי, לא חדשני ולא מפתיע. בלי הרבה אמירה, אבל מהנה. מי שיבוא לסרט נקי ומוכן להתמסרות טוטאלית עלול אפילו למחות דמעה או שתיים במקומות הנכונים, ולחייך בסיפוק זחוח בסיום.

אושרי כהן, בתפקיד שלומי, עושה תפקיד מצוין ומשכנע, ובכלל מדובר באנסמבל שחקנים מצוין, שמתנהל בקצב הקוסקוס כמשפחה מרוקאית רעשנית במיוחד. לתסריט יש בהחלט כמה הברקות משעשעות, על אף חוסר מעוף. מדובר בסרט לצפייה ביתית חמימה של צהרי שבת בחורף הישראלי הקטן. טיפ קטן לחובבי אוכל ואכילה - תזמנו את הצפייה כך שתאכלו לאחריה. שמי זרחין, במאי ובשלן חובב, רקח סרט מעורר תיאבון עם צילומים מריירים של מיני עוגות ותבשילים שרוקח שלומי במיומנות ויד אוהבת. אובססיית ג'יימי אוליבר של שלומי תמנצ'ז גם את מי שלא עישן מימיו.

חלק התוספות הוא מגוון ונרחב, מה שמשמח כשלעצמו כי אחרי שהוחלט שנמאס לשמוח על כל סרט ישראלי רק כי הוא לא מביך, אפשר להתחיל לשמוח על כותרי די.וי.די ישראליים רק כי הם יוצאים. חלק התוספות מכיל קליפ לשיר הנושא (היפהפה) של הסרט, "עוד אבוא אל סיפך" בביצוע חיים אוליאל המשובח, ראיון של ניסים דיין עם אסתי זקהיים, סרט מאחורי הקלעים, אלבום תמונות ופסקול עם הערות הבמאי, התסריטאי והשחקן הראשי.

חלק התוספות יכול להוות את האספיס של הסטודנטים למשחק. ספר לימוד לכל דבר. השיחה של זקהיים המצוינת עם ניסים דיין היא חומר לימודי מעניין על איך בונים דמות, איך עובדים על סט וכו'. אבל למרות התחלה מבטיחה והבלחות מעניינות, ניסים דיין מתגלה כדמות מרגיזה וכמראיין שהגיע עם אג'נדה ברורה ודעות מוכנות מראש, ולא ממש הביע נכונות לשמוע מה יש לזקהיים לומר. והיה לה. ואני רציתי לשמוע.

הסרט הקצר על הפקת הסרט מגלה לצופים, פעם נוספת, את אושרי כהן. מי שלא התאהב באושרי עד עכשיו (ובאמת היו די והותר הזדמנויות), ימצא את עצמו מחייך בחיבה הורית לעבר הילד המוכשר והרגיש הזה. בניגוד לראיונות המביכים של השחקנים האמריקאים במקבילה שלהם למאחורי הקלעים, מעניק אושרי מבט אינטליגנטי וחינני על העבודה שלו בסרט, על הדמות שגילם, על היחסים עם זרחין ועל סצינת המיני מין עם איה קורן המדהימה. הראיונות עם זרחין, הבמאי וחלקים נבחרים מהקסאט הם אמנם מעניינים, אבל אך ורק לחובבי הז'אנר הגיא פינסי. פסקול הערות הבמאי הוא, לעומת זאת, משמים ומיותר. את הכל כבר שמענו בשאר התוספות, ובכלל, כל הקונספט הזה מטופש ומרגיז. למי יש חשק לצפות שוב בסרט שזה עתה סיימת לראות וגם שיפריעו לך כל הזמן עם קשקשת של בדיחות פנימיות ותובנות יומרניות. הכי טוב די.וי.די.