אתמול (שני) לפנות ערב נפל דבר בחדרה. האירוע: אימון אחרון במגרש הפועל חדרה המיתולוגי מול בית הקברות הישן. ספק רב אם הילדים בני ה-10, שזכו להיות האחרונים שדורכים על המגרש, מכירים את ההיסטוריה הגדולה סביבו. בפעם הבאה שיעלו על הדשא, יהיו אלה הדחפורים של חברת גרופית האמורה להרים במקום 6 מגדלי דירות.
יקיר שוורץ, בנו של אגדת הכדורגל שולם ז"ל, והיום גם אחד הבעלים של מועדון הפועל חדרה, הביט מהצד ולא יכול היה להסתיר את הדמעות. הרבה שמות גדולים עברו על המגרש הזה מאז שנות השישים, אז הוקם - שולם, סופר, ארגז, בלנרו, סלו, האחים אלחדד, יעקובובסקי, טייטלמן, גבאי, גומה, שפירא ועוד רבים וטובים כיכבו על הדשא ברבות השנים, והזיכרונות רבים.
כך למשל במשחק המפורסם באוקטובר 77, כשעודד מכנס ניגש לבעוט מהנקודה הלבנה ולא הבין איך הכדור מוסט לו. שחקני נתניה התלוננו לשופט פינקלשטיין שהתעלם. רק מאוחר יותר התברר בטלוויזיה שהמגן החדרתי זוהר סלומון זרק על הכדור גוש סיד, מה שעלה לו בהרחקה ממושכת. אבל התוצאה נשארה מאופסת.
כמה חודשים אחר כך נערך אולי המשחק המפורסם ביותר במגרש, כשחדרה אירחה את מכבי תל אביב עמוסת הכוכבים. חדרה, מנגד, עלתה ללא הכוכב שלה שולם שוורץ, שמחה על כך שלא רכשו עבורו לול לתינוקת שרק נולדה. במחצית מכבי הובילה 0:1, חברי הנהלת חדרה נסעו ודאגו להביא את שולם, הבטיחו לו מה שהבטיחו, והוא עלה לשחק במחצית השנייה. שולם כבש פעמיים בדרך לניצחון 1:3 שנחשב עד היום לגדול ביותר של הפועל חדרה בכל הזמנים.
הפעם האחרונה שהמגרש הזה היה מלא בכמעט 4,000 אנשים היתה לפני מעט פחות משבע שנים, באפריל 2017, כאשר חדרה אירחה את רובי שפירא, סיימה בתיקו ומעשית הבטיחה עלייה לליגה הלאומית. שבועיים לאחר מכן נערך משחק הבוגרים הרשמי האחרון.
אבי ארגז, מגדולי שחקני חדרה ונבחרת ישראל, שבילה שנים רבות על הדשא במגרש הזה, אמר אתמול בהתרגשות: "מגרש הפועל חדרה היה תמיד מגרש ביתי מובהק, היה קשה מאוד לנצח אותנו בבית, קבוצות גדולות שדהרו לאליפות השאירו פה את הנקודות. לכל אימון שלנו הגיעו אז 1,500 איש ולמשחקים למעלה מ-4000, המגרש היה מלא עד אפס מקום האווירה היתה מחשמלת. זכיתי לשתף פעולה במגרש הזה עם הרבה שחקנים גדולים ששמו את חדרה על מפת הכדורגל הישראלי. חווינו פה המון חוויות בלתי נשכחות, היו זמנים".
כעת, הפועל חדרה נודדת למתקן אימונים חדיש ומרשים שישמש אותה ואת מחלקת הנוער שלה, ועל המגרש המיתולוגי כאמור ייבנו מגדלים. אבל הזיכרונות יישארו חקוקים בליבם של אלפי חדרתיים.