"קבוצת הבוגרים הראשונה שלי בליגת העל הייתה מכבי חיפה, אליה הגעתי מהנוער של מכבי עפולה. זה היה בעונה שאחרי אסון הכנרת, בה נהרג השוער אבי רן ז"ל. מכבי חיפה החתימה את בוני גינצבורג, אני הייתי השוער המחליף. בליגה לא שיחקתי, הופעתי במספר משחקים בגביע הטוטו. אחרי אחד המשחקים הבודדים שלי, בסיום פלט החלוץ זאהי ארמלי בחדר ההלבשה משפט 'איזה שוער הבאתם' והתכוון אלי. הדם עלה לי לראש, אמרתי לו 'זאהי, מחר אני גומר אותך'. הייתי חייל בשרות סדיר, הגעתי עם נשק לאימון ובסיום האימון יצאתי אחריו וצעקתי לעברו שאהרוג אותו עכשיו. רצתי אחריו עם הנשק וארמלי ברח לרכב ונסע במהירות מקריית אליעזר".
גולן, זה מעשה מטורף.
"בהחלט. הייתי ילד טיפש, מעשה לא הגיוני שאני מצטער עליו. הסיפור לא התגלגל הלאה והסתיים בריצה שלי אחרי ארמלי, בלי כותרות ומעורבות כללית נוספת. לא הצלחתי להסביר גם לעצמי, מדוע פעלתי כך".
גולן מלול נולד בעפולה ב-7 באוקטובר 1969. "אבא שלי ממרוקו, אמא מטוניס, הם עלו לישראל ישר לעפולה בשנת 1950, משפחה עם 4 ילדים".
מי החליט על השם גולן?
"ביום שנולדתי, החליטו ההורים כי השם יהיה סיני או גולן. אמא החליטה על גולן, בהחלט בחירה טובה. בבית ספר יסודי למדתי ב'אלומות' ובתיכון מקצועי למדתי מכניקה באורט עפולה".
כילד הוא והמשפחה היו אוהדים שרופים של הפועל באר שבע. הורי יוסף ו-ויויאן אהבו את הפועל באר שבע, פעם בשבועיים עשינו את הדרך למגרש וסרמיל לצפות במשחקי הקבוצה. אהבתי ועקבתי במיוחד אחרי השוער מריו זוכוביצקי. שחקנים נוספים שאהבתי היו אריה חביב ודוביק רמלר".
איך מתחיל הכדורגל אצלך?
"מלבד בימי שישי במגרש בשכונה לא הייתי מעורב בכדורגל ולא היו לי מחשבות בנושא. לא הייתי כישרון או בולט ובמשחקים תמיד שלחו אותי לעמוד בשער. הייתי כבר בן 17 כאשר יו"ר מכבי עפולה צבי נעים צפה בי משחק, קרא לי וביקש שאגיע לאימון קבוצת הנוער. ושוב, האמת, היה לי אפס מושג במשחק הכדורגל הפעיל קבוצתית, לא הייתי במסגרת קבוצתית, זה התפתח מאוחר בנטו כישרון שהתפרץ אצלי".
ואז הפתעה ענקית - זימון לנבחרת הנוער.
"שיחקתי רק מספר חודשים כשוער הנוער בעפולה, כשקיבלתי בהפתעה ענקית זימון לנבחרת של שלמה שרף לטורניר החורף, שהיה אז מאוד יוקרתי".
אבל זה היה קצר.
"היה למוטי מזוז ולי ריב גדול שהתפתח לחילופי אגרופים, עפו כורסאות באוויר ובלגן גדול. שרף עבר במקום ומיד זרק את שנינו הביתה מנבחרת הנוער".
הוא נרכש על ידי מכבי חיפה במקביל לגיוס לצה"ל, אבל לא ממש החזיק מעמד שם. התחנה הבאה הייתה הפועל פתח תקווה. "מנהל הפועל פתח תקווה יוסי רוזנצווייג, פעל להביא אותי לקבוצה של המאמן אברהם גרנט. במקביל גרנט הביא שוער צעיר נוסף מהפועל אילת, רפי כהן. שיחקתי מעט מאוד כהן הפך לשוער ראשון ולא הבנתי מדוע אין לי יותר הופעות".
ואז פגישה עם גרנט.
"היה מקרה שרפי כהן היה בצבא ולא התאמן כמעט, אני הייתי בכל האימונים, האמנתי שאקבל את חולצת השוער, אבל בשבת מצאתי עצמי על ספסל המחליפים, רפי היה השוער הראשון. שאלתי את גרנט איך דבר כזה יכול להיות, ואז הוא אמר לי שהסבלנות משתלמת, שאמשיך להתאמן במרץ. עד סיום העונה זה נמשך, רפי בשער ואני על הספסל, הבנתי שגרנט חרטט אותי בגדול".
את הפריצה רשם בבית"ר ירושלים. "זאביק זלצר נתן לי הזדמנות ראשונה והאמין בי. בית"ר הייתה כבר בלי אוחנה שהיה באירופה. החלה עונה פיננסית, עדיין שיחקו אשש, חנן אזולאי, שירזי, מלכה ודידו הברזילאי, השאר היו ילדים. ירדנו לליגה הארצית".
היה סיפור עם אוהד שקילל אותך במהלך העונה.
"היו אוהדים שהאשימו אותי במצב בטבלה, קיללו מהיציעים. לאחד האימונים הגיע אוהד שנראה כמו גורילה, ענק מפחיד שקילל אותי לאורך האימון. בסיום היו שחקנים שאמרו לי איך אני שותק לו, אתה פראייר. המילים הדליקו אותי, נכנסתי לכיוון האוהד, נתתי לו כאפה ישר לפנים. הגורילה התחיל לבכות לפתע, וצעק 'די, די די'. הוא קיבל עוד כמה אגרופים ומאז התרחק, לא השמיע הגה, גם שאר האוהדים הפסיקו עם הקללות לעברי".
אתה עוזב את ירושלים ועובר למכבי יבנה.
"אחרי בית"ר עברתי למכבי יבנה, שמתחילת העונה נקלעה למאבקי תחתית. כעבור חודשיים וחצי קיבלתי טלפון מאבי לוזון שהציע לי לעבור לעונה אחת למכבי פתח תקווה בהשאלה ממכבי חיפה (בהמשך רכש את כרטיס השחקן - א.ג.). בתוך 10 דקות סיכמנו על חוזה מכובד, עשרת אלפים שקלים לעונה פלוס אלף שקלים על כל נקודה".
היו לו תארים במכבי פתח תקווה - זכייה בגביע הטוטו ב-1995 וב-2000, אבל היו גם רגעים פחות יפים. "בעונת 2000/01 הציע לי אדם מסוים לפגוש אותו לארוחת צהריים. הוסבר לי כי מהמרים בטוטו הולכים על ניצחון בטוח של מכבי פתח תקווה ואני אמור לדאוג שפתח תקווה תפסיד. הסברתי שאני לא בעסק הזה, ולא אהיה קשור למהלך כזה. האיש אמר מיד 'שכח מזה, אין בעיה, לך הביתה'. סיפרתי לראשי מכבי פתח תקווה, וביקשתי שלא להרכיב אותי במשחק הזה. הייתה פנייה למודיעין אזרחי, במקומי שיחק בשער דודו גורש שהגיע מהפועל עכו, הפסדנו 6:1 למכבי נתניה, אני בטוח שלא היה דבר לא כשיר במשחק. לנתניה הייתה באותה עונה ההתקפה השנייה הטובה בליגה אחרי מכבי חיפה".
פוקר סוער בלילה, גמר הגביע ואמונה טפלה.
"יש סיפורים הזויים שלא סיפרתי עד עכשיו. בשלב המשחקים הראשון בגביע המדינה 2000/01 שיחקנו נגד קבוצה מליגה נמוכה. חברים שכנעו אותי לשחק בבית פרטי בפתח תקווה קלפים, פוקר. שיחקנו עד אור הבוקר, ובמשחק ניצחנו. המשחק השני בגביע היה נגד הפועל חיפה, שכנעו אותי שוב לשחק פוקר עד אור הבוקר, הגעתי רדום למשחק אבל ניצחנו בבית את הפועל חיפה, 0:2.
"ברבע הגמר בבית נגד הפועל קריית אתא, ושוב השכנוע לקלפים תוך שכנוע שזה מזל לי ולקבוצה. הגעתי למשחק גמור מעייפות, אבל ניצחנו שוב, 0:2. מפגש חצי הגמר היה נגד מכבי חיפה באצטדיון רמת גן. שכנעו אותי לא לשנות את המזל, הגעתי למשחק קלפים נוסף, קמתי והגעתי עם עיניים אדומות למפגש הקבוצה ולרמת גן שהיה מלא בקהל. מכבי חיפה הובילה 0:2 ואני הבטתי לשמיים, אבל גיא יצחק במשחק ענק הוביל למהפך. מכבי פתח תקווה ניצחה 2:3 והאמונה הטפלה עבדה.
"משחק הגמר היה נגד מכבי תל אביב. החלטתי שאני לא משנה את המזל, קבעתי עם החברה לילה של פוקר נוסף. אבל אז הגיע הטלפון אלי מאיציק לוזון שהקבוצה יוצאת לבית מלון, כולם מגיעים, אין שינה בבית. ניסיונות השכנוע שלי לא עזרו לי הגעתי לבית המלון. אצטדיון רמת גן היה צבוע בצהוב, מעל 40 אלף צופים. במחצית התוצאה הייתה מאופסת, אבל אז הם התפוצצו וניצחו 0:3. לא היה לי למי להסביר שההפסד הגיע בגלל שלא הלכתי ללילה נוסף של קלפים".
בנבחרת היו לו שלוש הופעות, נגד יוון, בלרוס וקרואטיה. אחרי עשור עזב את מכבי פתח תקווה. "לעמדת המאמן הגיע גיא לוזון שלא רצה אותי כשוער ראשון, הגיע לשער אוהד כהן. היה למכבי פתח תקווה חוב כלפי מעונה קודמת, אבל התאמנתי בצד, והגיעה הצעה לעבור לבית"ר ירושלים. הם שחררו אותי תמורת ויתור על החוב שלהם כלפי, הסכמתי לוותר על הכסף כדי לשוב לבית"ר ירושלים".
זה גרר הסתבכות כלכלית גדולה.
"כן, רכשתי בית פרטי בעפולה, היה חסר לי הכסף לתשלום החודשי הקבוע, זה מוטט אותי כלכלית, לקחו לי את הבית, את הרכב ונאסרה עלי יציאה לחו"ל, הליך שנמשך מספר שנים. היום המצב הכלכלי שלי השתפר, אני הרבה יותר מסודר ולא חסר לי דבר".
הוא הגיע לבית"ר עם הכרטיס ביד. "החלפתי את איציק קורנפיין שהיה פצוע ביד לתקופה ממושכת, תחת המאמן יוסי מזרחי. שיחקתי 12 משחקים וגיליתי יכולת טובה, ואז קרא לי יוסי מזרחי, ואמר לי כמו גבר שהייתי טוב בשער ואין לו סיבה להוציא אותי, אבל הנחיתו עליו מלמעלה להחזיר להרכב את קורנפיין שהחלים מהפציעה ביד. עזבתי את בית"ר ליריבה הגדולה הפועל ירושלים, שנאבקה בליגה השנייה על הזכות לעלות לליגת העל".
היה לכם פספוס ענק במחזור האחרון ברעננה.
"הגענו למחזור האחרון במקום השני שמקנה כרטיס לליגת העל בשוויון נקודות עם בני סכנין השלישית והפרש שערים טוב יותר, אחרי שאחי נצרת כבר העפילה. היינו צריכים ניצחון על רעננה, 5,000 צופים היו במשחק, אבל למרות משחק גדול של מישל דיין היו לנו החמצות משוגעות, רעננה הפכה לכבשה השחורה שלנו. עשינו תיקו 0:0, וסכנין שכבשה שער בדקה האחרונה הקדימה אותנו ועלתה ליגה, את האכזבה אני לא שוכח עד היום".
אתה מסיים את הקריירה במכבי יפו.
"עברתי למכבי יפו, אבל המועדון היה במשבר כספי, לא שילמו משכורות. היו תקריות עם ראשי מכבי יפו על רקע שלי להוביל החרמת אימונים של שחקני הקבוצה, עזבתי את הקבוצה".
החיים האישיים שלו ידעו עליות, אבל גם לא מעט מורדות. ב-1996 עבר אסון משפחתי. "אח שלי יגאל, חייל בפיקוד צפון, יצא מהבסיס וסמוך לחצות נפגע ונהרג בתאונת דרכים. האסון שבר את ההורים ואין יום שאני לא לוקח אותו איתי. עדיין לא התאוששתי".
הוא גרוש כבר 22 שנים "עם שני ילדים שאיתם אני לא בקשר זמן רב. אני רוצה מאוד לחדש את הקשר, הכדור אצלם, הבית שלי פתוח, רק שיבואו. הייתי בזוגיות עם אישה במשך 14 שנים ויש לי בן קטן, הנסיך שלי". בנו אלמוג, אגב, משחק במכבי יפו ולדעת רבים הוא אחד השוערים הטובים בליגה הלאומית.
עד לפני שנה הוא עבד בתנובה. "עברתי אירוע לבבי, והשבח לאל הכול עכשיו בסדר, אבל מאז אני לא עובד".
היה הליך חזרה בתשובה שלך.
"אכן חזרתי חזק בתשובה, הייתי תקופה ארוכה מאוד חזק בדת. היום אני שומר על השבת, לא מדליק אש ולא נוסע".