"הרתעה זה לא רק פצצות מהאוויר": מפקד עוצבת הגולן מתכונן למלחמה הבאה

אל"מ אחסן דקסה, בן העדה הדרוזית, נולד וגדל בדלית אל כרמל, ומוגדר כיום כאחד ממפקדי השדה הבולטים והמובילים של זרוע היבשה. זאת, בעיקר בשל כישורי הפיקוד, המחשבה היצירתית, ניסיונו הקרבי העשיר ואומץ ליבו. סגן הרמטכ"ל, האלוף אמיר ברעם, אמר עליו בעבר, כי הוא מייצג את מגוון תכונות של "המפקד הישראלי".

כמפקד פלוגת טנקים בגדוד 75 בחטיבה 7, דקסה ניהל במהלך מלחמת לבנון השנייה קרב הרואי בדרום לבנון, בכפר עייתא א-שעב נגד מספר חוליות של חיזבאללה. לאחר ששמע על מצוקת כוח צנחנים שהותקף ועל לוחמים שנפצעו ומצבם התדרדר, החליט להסתער עם הטנק שלו לבדו ללב הכפר, שיתק את מקורות הירי למרות ערפל הקרב, וחילץ את הפצועים, ובכך הציל חיים. על אומץ ליבו והחתירה למגע, עוטר בצל"ש אלוף פיקוד צפון.

מאז התקדם בתפקידים והדרגות, והיה מג"ד שריון, קצין המבצעים של פיקוד הצפון, ובשנה ושמונה חודשים האחרונים - מפקד על עוצבת הגולן בגבול סוריה. מהחרמון ועד משולש הגבולות עם ירדן.

קצינים בכירים בפיקוד הצפון טוענים כי השוני העיקרי במהלך כהונתו, זו החתירה למגע בהגנה שבאה לידי ביטוי בפעילות ההתקפית מזרחית לגדר, בטווח של שני קילומטרים עד קצה השטח הישראלי, במרחבים הפתוחים מול סוריה.

האיראנים וחיזבאללה ניצלו את מלחמת האזרחים בסוריה כדי להתבסס בכפרים הסורים במרחב הגבול הישראלי, ולגייס את בני המקום לפעילות צבאית הכולת איסוף מודיעין, הנחת מטעני חבלה ועוד.

"האזרחים הסורים מרוויחים 30 דולר בממוצע בחודש. מגיע איראני, מציע 100 דולר למקומי ושולח אותו לבצע איסוף מודיעין. גם חיזבאללה מנצל את המצוקה הכלכלית באזור ומשפיע על גיוס פעילים. לכן, נכון להסתכל על המערכת היריבה לא, רק בהסתכלות צבאית אלא גם אזרחית", הסביר אל"מ דקסה. "המשבר הכלכלי בסוריה מייצר צורך לכסף בשטח והשאלה המרכזית היא האם אסד ייתן לכך יד ברמה האקטיבית ולאורך זמן. הסיפור של גיוס מגולם בהרבה שיטות - התממה, שעות, מיקומים, חוקים ודירקטיבות (של חיזבאללה והאיראנים - א.ב). אנחנו לא מזלזלים בצד השני. יש מודיעין חזק מאוד, ויש מאפיינים שאנו מכירים לפי השטח, התרבות והלך הרוח".

מלחמת האזרחים העקובה מדם, שינתה את פני האזור, ואל החלל שהותיר אחריו המשטר הסורי - נכנסו כוחות ג'יהאד עולמי ביניהם פעילי דאעש שהולמים בצבא הסורי. בהתאם לכך, המשטר הסורי החל לשקם את החטיבות שלו ברמת הגולן.

"הפעולות שלנו במרחב גורמות לאיראנים להסתוות. הם לא מגיעים בצורה גלויה אלא מקיימים מאמצי השפעה על המקומיים. האיראנים פועלים בצורה חכמה ולא בהכרח גלויה. האיראנים למדו את התרבות הסורית: מתלבשים ומתנהגים כמו המקומיים, נוסעים ברכבים מקומיים", הסביר אל"מ דקסה והוסיף, "חשוב להבין, כשאיראני מגיע לצבא סוריה, הוא מתקבל בהצדעה. האם שיעיזציה בסוריה קיימת? שאלה גדולה. יש יותר נוכחות איראנית מהתבססות בדרום סוריה, הם כנראה שואפים ליותר. גם נוכחות אנחנו לא מקבלים. רוצים לקצוץ את השיער גם כשהוא קצר".

אל"מ דקסה מתגאה בפעילות של צה"ל שצומחת בעידוד שלו מרמת מפקדי הכיתות, מפקדי המחלקות ומפקדי הפלוגות. "אני מזהה מפקדים פעלתנים שמאתגרים את עצמם. מטעים את האויב. לפעמים מדובר במארבים באורך של כמה ימים בשטח. המשימה שלנו היא לשפר את התנאים שלנו לקראת מלחמה. יש נוכחות מסיבית שלנו מעבר לגדר. המטרה שלנו היא להרחיב את מרחב האבטחה. להכתיב מציאות חדשה. בשנה שעברה, ביצענו 23 מעצרים של חשודים שחצו את קו אלפא (קו גבול דימיוני בין סוריה לישראל - א.ב) והפרו ריבונות. בשנה הנוכחית, ביצענו בנתיים, 19 מעצרים. המגמה ברורה".

הזמנת לכאן את מפקדי החטיבה מהעבר שיראו את השינוי בשטח. מה הם לא ראו במשקפת?

"לפני 2011 (השנה בה החלה מלחמת האזרחית בסוריה - א.ב) ההגנה כאן לא אותגרה. היו אתגרים מאוד ברורים. צבא מול צבא. די ברור. אחרי המלחמה - המרחב הזה התעצב. אתה מגיע למצב שאתה לא יכול להגן עוד מאותו דבר. נוצרו פה המון הזדמנויות. מאיך אתה מבצע את ההגנה שלך. איך אתה מונע התקרבויות לגדר. הגענו למצב שיש כל כך הרבה התקרבויות לגדר של אנשים תמימים. חלקם לבקש אוכל, חלקם לקחת עצים, כי אסור להם לכרות עצים בסוריה. חלקם לרעות את הצאן, חלקם בצד של הרעים, אוספים עלייך מודיעין, רוצים לעשות נגדך פיגוע. ואז אתה מגיע למסקנה שנכון לעשות הגנה במושגים שלנו? הגנה התקפית שתכליתה להגן מעבר לגדר בין אם זו פעולת חבלה, ובין אם זה לסמן להם קווים חדשים, לא ביחס לגבול הידוע. השינוי המהותי שאתה מייצר: תפישת הגנה אחרת. לקבוע נרטיב חדש מול הצד השני".

כולם מדברים על זה שאתה מפתח פה פיקוד זוטר ממ"כים, מ"מים ומ"פים בצורה לוחמנית.

"הם מייצרים יוזמות מעבר לגדר, נשארים שם ימים ולילות, זה מרחיק איומים מהגדר ומייצר אצל הצד השני מורתעות. מורתעות והרתעה זה לא רק להפיל פצצות מהאוויר. המפגש על הקרקע עם כוחות יבשה, עם טנקים, עם חי"ר שיוצאים לך מכל מיני מקומות במרחב האבטחה, מייצר הרתעה לצד השני, לבני המקום, לצבא סוריה. אם פעם עברת את הקווים האלה, ולא שמתי לב, כי זה לא עניין אותי, עכשיו זה מעניין אותי, כי אתה עושה שת"פ הדוק עם חיזבאללה ואיראן. המסר ברור. אתה, את הקו הזה לא תעבור".

יש חיכוך בשנה האחרונה בקו הזה? איך הוא בא לידי ביטוי?

"כשאתה פועל במרחב האבטחה, בכמויות, לאורך זמן, לפעמים אותו מארב שלנו, שנמצא בתוך מקום מסוים, ונכנס לשטח השמדה שלו, בחור חשוד, והמארב נאלץ לפרוק, לעצור ולתחקר אותו, להביא ממנו מידע ובמקרים מסוימים להשאיר אותו עצור בארץ, זה חיכוך. כלל הפעולות מהמ"כ שעושה מעצר על הגדר וממישהו שעושה פעולות בעומק איפשהו, זה מכלול של דברים שדוחקים את האיראנים וחיזבאללה מהחזית לעומק, הם לומדים ומאתגרים אותנו, משתדרגים, משתכללים. עד לפני שלושה חודשים היינו בטוחים שדחקנו אותם. אתה מתחיל לזהות תהליך למידה של איך הם חוזרים. באיזה לבוש. כמה. עם מי לחזור. הסיפור הזה מצריך הערכת מצב. זה לא זבנג והלכנו".

כשאתה עוצר את רועי הצאן מהצד השני, מה אתה מגלה?

"ללמוד את התרבות של המקום זה רובד בסיסי, אבל הוא מאוד חשוב. למה הם מגיעים לגדר. שאלה פשוטה. לדוגמה היום יש חוק, כמעט עונש מוות על כריתת עצים בסוריה. לכן הוא צריך את העצים שלנו. אולי זה טוב לי. מוציא לי הסתרים בגדר, זו דוגמה אחת. אני לומד מהם על הנכסיות שלהם. גם אנחנו בשר ודם. כשאתה רואה דבר כזה יש בך חמלה. אתה רואה עוני, צורך בפת לחם. אלו אנשים רעבים. אין מים. אין חשמל. יש מעט מאוד. לכן, אנחנו מבינים שהפעולות שלנו צריכות להיות מאוד מדויקות מאוד כדי למנוע פגיעה בבלתי מעורבים. זה גבול דק, למה? כי תופעת הפרוקסי (מגויסים לטובת חיזבאללה ואיראן - א.ב) באה משם. מבני המקום. לכן, ההפרדה של הכוח הטקטי בשטח, בין רועה צאן תמים לבחור לא תמים היא מאוד דקה, וזה אתגר".

מה הסיפור המרכזי של התפקיד שלך?

"שני הסיפורים המרכזיים: הגנה התקפית או הגנה מעבר לגדר, והדבר השני, זו הרתימה של בני המקום בצד הישראלי. לרתום את ארבעת הכפרים הדרוזים (מג'דל שמס, עין קיניא, בוקעתא ומסעדה - א.ב) לזהות הישראלית. ארבעה כפרים שמאוד אוהבים את הצבא. בקשר הדוק".

איך זה בא לידי ביטוי בקרב כפרים שלא משרתים בצה"ל?

"הכפרים הדרוזים רוצים להיות שייכים. הם מחפשים את השייכות הזו. הם בוודאי קרועים בין השייכות כי הם רואים את הקדמה, השגשוג, רואים את הפריחה הכלכלית בישראל, ומנגד - יש להם הצורך להישאר בקשר עם הקרובים שלהם בסוריה, ולא לפגוע בהם. בעיניי זה מתח, ללא שחור ולבן. לכן, נכון לנהל אותו ברגישות יתרה, בשיח. לא להכתיב, אלא לרתום".

יש פה לא מעט דרוזים שיש להם משפחה בצד השני. הם מודאגים, חרדים, שומעים על המצב ההולך ומתדרדר. מה המסר שלך? כבר ראינו מצב שבו רוצים לעבור לצד השני לסייע להם

"זו שאלה מתפתחת. אי אפשר להגיד 'זה מה שהולך להיות, כי במזרח התיכון אתה רואה את ההתפתחויות'. בתפקיד שלי? אתה מסיים משהו בלילה. קם בבוקר ויש תופעה אחרת.יש תמ"ס. הרגישות בין בני המקום, לאחים שלהם בצד השני היא רגישות מובנית. לא ניתן למנוע אותה ואי אפשר להפריד אותה. אני חושב שהדרוזים בצד הזה מזהים את החוזק, את היציבות, את השגשוג, כמשהו שהוא יתרון עצום, לכן ההסתכלות שלהם על הדרוזים בצד השני, מתוך מחויבות לשלוח להם כסף, לעזור להם, לא מתוך עניין שהם רוצים לפגוש אותם חזרה בסוריה, אין שאיפה כזו".

אתה מדבר על זהות. וברקע יש את הביקורת על חוק הלאום. דעתך בנושא?

"אני פוגש את בני המקום ואני למד על מה שקורה בתוך הארץ. נכון להסתכל על שייח' מה הוא חושב על זה, הוא אמר לי שני דברים חכמים: 'תראו איזה יופי אתם התנהגתם'. שאלתי 'למה אתה מתכוון?' 'תסתכל באביב הערבי, כל צבא לקח צד, או עשה הפיכה צבאית, או הרג את האזרחים שלו, אתם מתנהגים ממלכתי, אפשר ללמוד מזה משהו, הסיפור של צבא שנשאר צבא העם, ממלכתי, כן נמצא בנקודת איזון מאוד קריטית'. אני מעולם לא הרגשתי את זה. אולי בחודשים האחרונים, מה החשיבות של הממלכתיות, גם החשיבות של צבא העם. אני חושב שאנחנו מצליחים לנווט בצורה מאוד טובה. זה דווקא מהמקום הזה של צבא העם. של ממלכתיות".

יש השלכות לויכוח בחברה הישראלית במרחב שלך?

"ראיתי מילואימניקים שמתגייסים אצלי בחטיבה. פתאום בתקופה הזו, אתה רואה גיוס באחוזים מאוד גבוהים. פתאום אתה רואה רצון להשפיע מאוד. אגב. לא משנה מה הדעות שלהם. למה? כי צה"ל מבחינתם נשאר מקום מאחד. אני חוויתי את זה. לא מישהו שסיפר לי. בארוחת שישי עם מילואים, יש שם את כל הדעות. הכול".

ועדיין. יש כאלו שאומרים 'אני לא אבוא למילואים אם וכאשר'? מחאת השריונרים, מחאת הטייסים...

"אני פחות רוצה להתייחס לחיל האוויר, חוץ ממשפט אחד. נכון לאמוד כל יחידה לפי המורכבות שלה, בכלל. כשאני באתי לגזרה למדתי תרבות עמוקה. לא ראיתי שום סרבנות בחיל האוויר הלכה למעשה. שום סרבנות. שמישהו אמר למישהו בוא נלך למשימה הזו והוא אמר לא. אין דבר כזה. אנחנו במזרח התיכון ותמיד נתמודד עם מורכבויות. מורכבויות זה לא שחור ולבן. ולעולם סכסוכים ומחלוקות לא נפתרו בשחור לבן. וככה צריך. יש בתוך החטיבה שלי מוסלמים, יהודים, דרוזים, נוצרים, בחור ממג'דל שמס שלמד בדמשק, זה הכי מורכב שיש, אנחנו מצליחים להגיע לפתרונות, גם לנהל את זה, ומצליחים מבלי לפגוע בצורה מובהקת באוכלוסייה מסוימת, ואף מנסים להביא אותם למשימה. אני חושב שצה"ל היום מאוד מייצג את העמדה של צבא העם ומביא דווקא את המאחד. איפה זה בלט אצלי? מהשיחה שלי עם הכפרים הדרוזים כאן. הם אמרו לי 'תסתכלו מה קרה בסוריה'".

אני מביט בך. ואני חושב שאתה מורם מעם. אתה יותר משווה מאשר כל אחד בן גילך. אתה תורם יותר לביטחון המדינה. אתה שם את כל עולמך בצבא ובמקצת נותן למשפחה. השאלה היא איך אתה מרגיש?

"קודם כל אני מרגיש חד משמעית שווה בין שווים. מישהו שלא נמצא עמוק בתוך זה - לא יבין זאת. צה"ל הוא באמת כור היתוך. אני לא יודע איך מדינת ישראל מתקיימת היום בלי המקום הזה. הוא מקום שפוי. מכיל את כולם. אני כל הזמן מופתע כשאני פוגש כל כך הרבה גוונים בתוך צה"ל .יכול להיות שאני משוחד קצת. תגיד שזו בועה? יכול להיות. אני חושב שזה אוצר. זכינו בו שיש דבר כזה. המודל הזה כמעט נכחד מהעולם. צבא העם. כמעט ואין אותו בעולם המודרני, ואני חושב שהוא מגדיר אותנו, והוא חייב להמשיך ולהגדיר אותנו. מודל צבא העם. האם יש מחלוקות? בוודאי שכן".

אגב מה שקרה בעוספיה ביום הזיכרון עם השרה גמליאל

"כן. יש מחלוקות ויש דעות. זה היתרון של המקום הזה. יש מחלוקות".

אתה מצדיק את המחלוקת שהיתה בעוספיה ביום הזיכרון

"אני פחות נכנס למצדיק או לא מצדיק. לא משנה מה הייתי מחליט, אני חושב שמחלוקות במקום הזה נפתרות בשיח וככה נכון. כי ממש מטר מאיתנו מחלוקות נגמרות אחרת. זה לא נגמר בשיח. אנחנו רחוקים מזה שנות אור. לכן, צריך לקחת דברים בפרופורציות. גם מחלוקות קשות. מאוד מאוד חשוב לי להעביר את המסר זה. אמרו לי בני המקום (הכפרים ברמתה גולן - א.ב) 'תראה איך נגמרו שם (סוריה) מחלוקות. בעריפת ראשים'. דיברנו לפני זה ממה הסורים מורתעים? מאיש משטר כזה. שיבוא ויגמור עליו, ואני חושב שגם במחלוקות קשות בתוך המדינה - נכון להמשיך את זה בשיח. אני חושב שעד כה זה נגמר בשיח בוגר. יש המון הזדמנויות לבירור בתוך עצמנו. מה זה אתוס, תרומה בקהילה, פתאום אתה רואה התלכדויות. תראה את גדוד 97 (חרדים - א.ב) פה בגזרה. בעיניי זה מטורף. מה זה גדוד חרדי מול כל פלוגת רדואן (יחידת העילית של חיזבאללה - א.ב)? הוא עולה עלייה פי עשרה. זה גדוד לוחם, הוא משימתי מאוד. כשאני נפגש איתם ואני מדמיין מלחמה, אתה רוצה שגדוד כזה יהיה שם. חד משמעית. איו בכלל דילמה".

בסוף יש ביקורת על הגדוד הזה. אי אפשר להתעלם ממנה...

"דיברנו על מורכבויות. לא רק בגדוד הזה. פגשתי שייח' דרוזי. הוא איש קבע בצבא. הוא רוצה להתפלל ביום חמישי בלילה בח'ילווה. אז הוא יתפלל שם. בתוך המורכבויות, יש הזדמנויות לסדר את זה. ולברר את זה. אם היית חושב לפני עשרים שנה על גדוד חרדי שעושה תעסוקה בצפון, שיוצא מאיו"ש. עם תפקידים, ימי חינוך, מורשת, פעילות מעבר לגדר, שיש לו מרגמות, טנקים ואיסוף - היו אומרים לך 'מה???'. דרך אגב, הראשונים שהגיבו לירי התמ"ס מסוריה לפני כמה שבועות, אלו לוחמי גדוד 97. המרגמות שלו - בול. זה הירי המבצעי הראשון שלהם".

אתה יודע להסביר את אחוזי הגיוס הגבוהים של בני העדה הדרוזית בכלל בצה"ל ולקרבי?

"יש יתרון בעדה הדרוזית בחיבור שלה למקום. דרך אגב, אנחנו רואים את זה. אמרו לי שהיו פה בעבר 33 כפרים בסך הכול. חלקם צ'רקסים, סונים, למה רק ארבעה נשארו? הם מאוד מחוברים למקום, מאמינים בריבון, יש כזו שלמות פנימית והיא יתרון. זה עניין עמוק מלדבר עליו. נבנתה פה שותפות. החברה הישראלית מורכבת משותפויות שנרקמות. אני רואה את זה בין הקיבוצים לכפרים כאן".

וההתגייסות הגבוהה ליחידות קרביות בצה"ל?

"הצבא בחברה הדרוזית עדיין נמצא במקום גבוה. ככה אתה מבטא את המחויבות שלך וגם את הקשר העמוק למדינה. הוא נמצא באתוס. אתה בצבא - משמע אתה קיים בחברה הישראלית. אתה לא בצבא - אתה לא קיים חברה הישראלית. אני חושב שגם אם הוא נחלש בחברות אחרות, אני חושב שסביב המחאה הוא התעצם. כי הצבא מקבל את כולם. לא משנה מה דעותיי - אני בצבא".

אתה מפקד בכיר בצבא היבשה. בעתיד תתמודד על תפקיד מח"ט שריון. מה דעתך על הביקורת בנושא התמרון היבשתי?

"כן, לא לתמרון יבשתי? המציאות תכתיב לנו את זה. אפשר לנתח ולעשות מחקרים ואז המציאות תכתיב.
במלחמת לבנון הבאה? עזוב שננצח, אני לא מדבר על הניצחון. רק כדי להסיר איום אתה חייב להגיע לשם. אתה יכול לדבר עד מחר ולעשות רעשי רקע אבל אתה חייב להגיע לתמרון יבשתי רק כדי להסיר איום. אתה חייב להגיע לשם".

"אני חושב שהתמרון השתדרג משמעותית בהשוואה ללבנון השנייה. בטכנולוגיה, ברשתיות, מיגון, תיאום והכי חשוב? באימון. צבא סדיר ומילואים השתדרג משמעותית באימון. אני רואה את יחידות המילואים. במשך שנה וחצי היו אצלי 18 גדודי מילואים. בחוויה שלי? ראיתי איכויות במנטליות, כוח אדם, אחוזי גיוס גבוהים, איך עושים תעסוקה, יש לכל מג"ד מילואים מערכת מבצעית שיודעת לדלג במאה קמ"ש ולהחזיק קו, ראיתי פה גדודי מילואים שלא נופלים בשום פרמטר מגדוד סדיר. בטח בפיקוד על מערכת מבצעית. מס הרציניות שלהם הוא קיצוני".

מה דעתך על הביקורת של האלוף בריק בנושא התמרון?

"אני לא שש מלחמה, אבל אני מת שזה יקרה כדי שיוכח אחרת".

ראש אמ"ן מדבר על איום בכמה זירות יחד. במקביל. אתה רואה את זה מהגבול הסורי?

"אנחנו מדברים בציר התנגדות, הם מדברים בציר שיעי. איגוד הנרטיב הפלסטיני לכולם הוא עניין מתפתח. בעיניי זה עולה ויורד כל כמה שנים. מה קרה? הזיקות התחזקו. החיבור של חמאס ללבנונים או סורים, אלו חיבורים בכלל המזה"ת. והרב זירתיות הזו? נמשיך לראות אותה. זה לא זר לנו. השאלה היא כמה נצליח להכות בכמה מקומות, אבל בהקשר אחד. זה הסיפור המרכזי".

למה אתה נערך? איך יראה יום מלחמה שלך?

"הצפון צריך להישאר סמל של תיירות. גובה הלהבות שלה יסמן מה עשינו כאן בשגרה. זה הסיפור".

אתה מוכן למלחמה?

"אני חושב שכן, כי כל מה שאנחנו עושים בשגרה, בא לשרת אותנו במה שנעשה במלחמה. כמו ארגון המרחב או פעילות מבצעית חשאית וגלויה, כדי הגבול הזה יפצל להם את הקשב. נראה ניסיונות של רקטות וירי מנגד. השאלה היא כמה נצליח להשפיע על זה בשגרה".

תקופת הקורונה היוותה אבן דרך ביחסים שבין הכפרים הדרוזים ברמת הגולן לצה"ל, בדגש על פיקוד העורף שסייע להם רבות והיה מעורב בהתמודדות היומיומית.

"תקופת הקורונה, המלחמה בסוריה והמצב הכלכלי הטוב בצד הישראלי הביא להבנה עמוקה שארבעת הכפרים נכנסים יותר לתוך התרבות הישראלית. לכן, אם נלך לפרקטיקה יש 'ערבי חטיבה' בתוך הכפרים. יש חניון צה"ל שסיימנו אותו ליד בוקעתא ביום העצמאות. יש שת"פ ביטחוני, חברתי, לימודי עברית של מורות חיילות בבתי ספר, ועד כינון כיתות כוננות בכל כפר, ותיכף גם נשקיות. שת"פ מאוד הדוק על כל מה שקורה בגבול, ועד דברים כלכליים, יש פה הבנה עמוקה שזה מניה בעלייה".

הראיון מתקיים אחרי יום הזיכרון. אי אפשר שלא להזכיר את דמותו של לוחם ומפקד מערך המ"מ שנהרג במבצע החשאי בחאן יונס - מחמוד חיר אלדין ז"ל. הכרת אותו אישית?

"לא. הכרתי אותו מרחוק, באיזה מפגש שהיה לנו. דיברנו לפני כן על האתוס שבחברה. יש בעדה הדרוזית מן אתוס לוחמני, יש משהו באתוס של הלוחם הדרוזי שהולך לפניו, אני חושב שהוא ייצג את זה הכי טוב. בעיקר בהיבט של האומץ ושילוב החוכמה. זה מביא אותך להיות לוחם מהטופ של הטופ. אנחנו בטח ראינו את החלק הקטן שהוא עשה".

איך אתה מסביר שלמרות האתוס שנוצר סביבו בתחום המבצעים המיוחדים והחשאיים, הוא בכלל חלם להיות מחנך?

"אדם שהוא מפקד בצבא על אנשים, משפיע, לא משנה אם הוא יעשה את זה או לא, גם אם הוא פורש מהצבא, יש לו סוג של אחריות לעסוק במה שקשור לחינוך, הטמעת ערכים ומשהו על החברה הישראלית. בעיניי זה צריך להיות סוג של מצב יסוד. זו חובה מוסרית בעיניי. אתה מביא איתך כלים בערכים וחינוך. בצבא אתה עוסק בזה ברמה היומיומית. דוגמה אישיות. אחריות. הצורך שלך לדבר על זה כל הזמן, ומי שבורח מזה? כנראה היה פחות טוב בזה בצבא. ונראה לי שמחמוד היה כזה, הוא היה אדם משפיע, דמות חינוכית, תוך כדי התפקיד הוא עסק בזה בצד, לא תמצא מפקד שלא עוסק בזה בצד".

להגיע לרמה המבצעית שלו זו שליחות.

"אני לא חושב שזה קשור לעדה הדרוזית. יש מפקדים שיש להם את הנישה של אעשה לביתי אבל יש להם נישה להשפיע על החברה הישראלית. צבא העם הוא אולי הדבר הכי יקר שיש למדינה. לא סתם. לא כסיסמא. כי יש מאחורי זה פרקטיקות שאי אפשר בלעדיהם. מפקדים שמשתחררים מהצבא ואני עושה להם שיחות סיכום, אני רואה כמה הצבא השפיע עליהם. מה הוא נתן להם. אני מסתכל גם על חיילים שיצאו אצלי מהכפר. עוברים פה מסכת של השירות החובה, אני רואה אותם חיילים אחרים".

איך זה הולך ביחד תפקיד מח"ט ומשפחה? אתגר לא?

"משפחה של מח"ט היא משפחה שעוברת הרבה תהפוכות, הרבה עיקולים, הרבה ימים בלי אבא. אני חושב שיש כלים לנהל את זה ולחיות עם זה בהנאות קטנות. לא כל דבר צריך בגדול. בהרבה שטח, הרבה טיולים, להגיע לרמת הגולן, להכיר בעל פה פינות בכל הארץ. הילדים שלי קטנים, אבל כשיגדלו הייתי רוצה שישאלו אותם, האם הם מצטערים על אותן שנים? אני מקווה שיגידו שלא. אני חושב שהם חוו חוויות שילדים אחרים לא חווים. אחד בן 13, אחד בן 7, ואחת בת שלוש. אני מקווה שזה מה שהם יגידו, אבל כן - זה קשוח. דרך תיאום ציפיות הזה אתה יכול להוציא המון".