בחודשיים האחרונים המחנה הליברלי דמוקרטי בישראל, מחנה רחב ומגוון, ברית של אוהבות ואוהבי ישראל, מציב בחזית המאבק המשותף את עצמאות הרשות השופטת. הדאגה הראשונה שלנו מופנית לעקרון הפרדת הרשויות שהממשלה הקיצונית והמסוכנת בתולדות ישראל מנסה לבטל הלכה למעשה.
אבל הרשות השופטת ממש לא תהיה הקורבן היחיד של ההפיכה הדורסנית. יחד איתה יקרסו כל הרשויות העצמאיות בישראל ובתוכן גם הרשויות המקומיות. עיריות, מועצות מקומיות ואזוריות, הן מוסדות שלטון לכל דבר. ראשי הרשויות, בניגוד לממשלה, נבחרים בבחירה ישירה על דעת רוב תושבי הרשות. לכל רשות מקומית יש סמכויות רחבות - חקיקה מקומית, אכיפה, תכנון, גביית מסים, מדיניות פעילות עסקים ותחבורה כולל בשבתות.
ויותר מזה, הרשות המקומית היא המענה הראשון בתחומי חינוך, רווחה ושירותים חברתיים. היא הכתובת הראשונה של התושב כמעט בכל ענייני היומיום. הציפיות ממנה גבוהות והאחריות שעל כתפיה עצומה. כך, כשההפיכה תיושם וכל סמכויות השלטון ירוכזו בידי השלטון המרכזי, ימצאו את עצמן הרשויות המקומיות מוחלשות, נטולות יכולת השפעה וגרוע מזה - ללא כל מקור להגנה על זכויותיהן, בהיעדר רשות שופטת עצמאית.
הממשלה תוכל לעשות בגדול מה שבא לה. הלאמת הארנונה? בטח. ביטול סמכויות תכנון? בכיף. סגירת כל פעילות שהיא בשבתות? בן לילה. מיזמים של תחבורה ציבורית בשבת יבוטלו, יוזמות לשוויון מגדרי או זכויות להט"ב ייאסרו בחוק. הרשות המקומית תהיה זרוע חלשה ורפויה של ממשלה שתלטנית ואגרסיבית שמרכזת בידיה סמכויות בלתי מוגבלות.
לנוכח העובדה הזו, עליה מסכימים כל המומחים ואנשי המקצוע, מדהים לראות את שתיקת ראשי הרשויות או נהירתם אל חיק ה"הידברות" וה"הסכמה הרחבה".
מאה ראשי רשויות לקחו חלק בפגישה עם נשיא המדינה וקראו לדיאלוג אבל קולם ועמדתם המוסרית, העקרונית והמקצועית לא נשמעו. בודדים במערכה הם ראשי רשויות כמו אמיר כוכבי, כרמל שאמה וכמובן רון חולדאי ראש עיריית תל אביב יפו שהיה הראשון לומר בבירור: דיקטטורה פוגעת בכל מוסדות השלטון. גם השלטון המקומי.
תפקידם של נבחרי ציבור להגן על כוחו של השלטון המקומי ולהתנגד בכל דרך ובקול ברור להפיכה. הממשלה רוצה רשויות חלשות שתלויות בה בכל צרכי היומיום. היא בונה על ראשי הרשויות שזקוקים למענקי איזון ותוכניות פיתוח ותמיכה תקציבית שוטפת שלא יעזו לצאת נגדה.
בדיוק זו הסיבה שבגללה אסור לשתוק. השלטון המקומי חייב להיערך להשבתה כללית ולמאבק בלתי מתפשר.
מי כמונו אנשי השלטון המקומי, יודעים עד כמה כבר עכשיו הכוח מרוכז בממשלה עד כדי עיוורון לצרכי התושבים, עד פגיעה באיכות החיים של כולנו ובשירותים הבסיסיים שאנחנו צורכים - השלטון המקומי בישראל צריך להיות קול ברור במחאה ולהוביל התנגדות מאסיבית בכל הכלים האפשריים, רשויות חזקות לצד חלשות, ערים יהודיות לצד ערביות, סגנים לצד חברי מועצה. זאת קריאת השכמה לנקיטת עמדה ופעולה
באוקטובר נעמוד מול התושבים ונבקש אמון מחודש. איך אפשר לבקש אמון אם לא נלחם על מקומנו?