ארצות הברית עדיין מתמודדת עם השלכות הפלישה לעיראק לפני 20 שנה, בהן התחזקותה של איראן, שחיקת השפעה באזור והצורך לשמור על כוחות במדינה ובסוריה כדי להילחם בארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) - כך אמרו גורמים אמריקניים בהווה ובעבר.
לדבריהם, ההחלטה של הנשיא דאז ג'ורג' וו. בוש להפיל את משטרו של סדאם חוסיין בכוח, הסכסוך העדתי שפרץ בזמן הנוכחות האמריקנית והנסיגה בסופו של דבר של ארצות הברית ב-2011 - כולם סיבכו את המדיניות האמריקנית במזרח התיכון.
נפילת שלטון המיעוט הסוני של סדאם והחלפתו בממשל של הרוב השיעי בעיראק שחרר את איראן להעמיק את השפעה ברחבי האזור, במיוחד בסוריה, שם כוחות איראניים ומיליציות שיעיות עזרו לשליט בשאר אסד למחוץ התקוממות סונית ולהישאר בשלטון.
הנסיגה של ארצות הברית מעיראק ב-2011 הותירה ואקום שאותה מילא דאעש, שכבש כשליש משטחה של עיראק וסוריה, והגבירה את החששות בקרב מדינות המפרץ שהן אינן יכולות לסמוך על ארצות הברית.
שלוש שנים אחרי הנסיגה, הנשיא ברק אובמה שלח בחזרה כוחות לעיראק ב-2014, וכ-2,500 מהם נותרו במדינה. שנה לאחר מכן, הוא אף פרס כוחות בסוריה, שבה פועלים כיום כ-900 חיילים אמריקנים. הכוחות האמריקניים בשתי המדינות נאבקים בחמושים של דאעש, שמטילים טרור מצפון אפריקה ועד אפגניסטן.
"חוסר היכולת והרצון שלנו לפעול במהירות מבחינת הביטחון של המדינה פתח פתח לכאוס, שהוביל לצמיחת דאעש", אמר סגן שר ההגנה לשעבר של ארצות הברית ריצ'רד ארמיטאג', שמנה את הכישלונות של וושינגטון לשמור על ביטחונה של עיראק.
ארמיטאג', ששירת תחת בוש בעת הפלישה של ארצות הברית לעיראק, אמר כי הפלישה "עשויה להיות טעות אסטרטגית גדולה" כמו הפלישה של גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-1941, שכישלונה הוביל לתבוסתה במלחמת העולם השנייה.
המחיר של המעורבות האמריקנית בעיראק ובסוריה הוא אדיר. לפי הערכות שפורסמו החודש על ידי מיזם "מחיר המלחמה" באוניברסיטת בראון, הסכום שהשקיעה ארצות הברית במלחמות אלו הוא 1.79 טריליון דולר, כולל הוצאות משרד ההגנה ומשרד החוץ, טיפול בווטרנים והריבית על החובות שהצטברו ממימונן. בחישוב ההוצאות על הטיפול בווטרנים עד 2050, הסכום מגיע ל-2.89 טריליון דולר.
על פי הערכות המיזם, מספר החיילים האמריקנים שנהרגו בעיראק ובסוריה ב-20 השנים האחרונות הוא 4,599, בעוד שהמספר הכולל של ההרוגים בשתי המדינות - אזרחים, אנשי צבא, משטרה, לוחמי אופוזיציה, עיתונאים ואחרים - נע בין 550 אלף ל-584 אלף. אלו כוללים רק את מי שנהרג באופן ישיר כתוצאה מהסכסוכים, אך לא מקרי מוות עקיפים הנובעים ממחלות, עקירה או רעב.
רמת האמינות של ארצות הברית נפגעה אף היא מהחלטתו של בוש לפלוש על סמך מידע מודיעיני מזויף, מופרז ובסופו של דבר שגוי לגבי נשק להשמדה המונית שהיה לכאורה בידי משטר סדאם.
ג'ון בולטון, אחד מחסידי המלחמה שכיהן תחת בוש, אמר שעל אף שוושינגטון עשתה טעויות - בכך שלא הצליחה להציב מספיק חיילים וניהלה את עיראק במקום להעביר את האחריות במהרה לעיראקים - הוא מאמין שסילוקו של סדאם הצדיק את העלויות.
"זה היה שווה את זה כי ההחלטה לא הייתה רק 'האם סדאם מהווה איום נשק להשמדה המונית ב-2003?'", אמר. "שאלה נוספת הייתה: 'האם הוא יהווה איום נשק להשמדה המונית חמש שנים מאוחר יותר?' אני חושב שהתשובה לכך הייתה בבירור 'כן'".
לדבריו, "הטעות הקשה ביותר שנעשתה לאחר הפלת סדאם הייתה הנסיגה ב-2011". בולטון הוסיף כי הוא מאמין שאובמה רצה לסגת והשתמש בחוסר היכולת לקבל ערבויות מהפרלמנט של עיראק לחסינות לכוחות האמריקניים "כתירוץ".
ריאן קרוקר, שהיה שגריר ארצות הברית בעיראק, אמר שהפלישה ב-2003 לא פגעה באופן מידי בהשפעה האמריקנית במפרץ, אך הנסיגה ב-2011 גרמה למדינות ערב להגביל את סכום ההימור שלהן.
בדוגמה האחרונה לדעיכת ההשפעה של ארצות הברית באזור, איראן וערב הסעודית הודיעו החודש על חידוש היחסים ביניהן בתום שיחות חשאיות בתיווך סין.
"פשוט החלטנו שאנחנו לא רוצים לעשות את הדברים האלה יותר", אמר קרוקר, שהתייחס להעדר הנכונות של ארצות הברית להמשיך להקיז דם ומשאבים כדי לשמור על עיראק. "זה התחיל כשהנשיא אובמה הכריז שהוא מתכנן להסיג את כל הכוחות".
"אלו היו החלטות שקיבלה ארצות הברית מבלי שנכפו עליה באמצעות קריסה כלכלית או הפגנות רחוב", אמר. "ההנהגה שלנו פשוט החליטה שאנחנו לא רוצים לעשות את זה יותר. ואז פעמוני האזעקה התחילו לצלצל במפרץ".
ג'ים סטיינברג, שכיהן כסגן שר חוץ בממשל אובמה, אמר כי המלחמה עוררה שאלות עמוקות לגבי נכונותה של וושינגטון לפעול באופן חד-צדדי ועל היותה שותפה מהימנה. "התוצאה הייתה רעה ליכולת המינוף של ארצות הברית, רעה להשפעה של ארצות הברית, רעה ליכולת שלנו לשתף פעולה עם מדינות באזור", אמר.
"אסון"
בקרב אנשי הממשל שהיו מעורבים במלחמה לאורך שנותיה, עדיין מתנהל דיון ער סביב החלטתו של אובמה לסגת, בהמשך ללוח זמנים שהגדיר בוש, שהשתקפה בכישלונה של ארצות הברית לקבל מהפרלמנט של עיראק הבטחה למתן חסינות לכוחות האמריקניים.
לא רבים אוחזים באמונה של בולטון שלפיה הפלתו של סדאם הייתה שווה למחיר ששילמה ארצות הברית. כנשאל מה המילה הראשונה שעולה להם לראש ביחס לפלישה והשלכותיה, השיב ארמיטאג' "FUBAR", ראשי תיבות באנגלית שמשמעותם בתרגום חופשי הוא "דפוק מעבר לכל הכרה".
"אסון", תיאר זאת לארי ווילקרסון, שהיה ראש הסגל של שר החוץ בזמן המלחמה קולין פאוול.
"לא הכרחית", אמר סטיינברג.