"לפני שמונה שנים ישבתי עם סמנכ"ל אוטו סנטר עמיר בן עזרי וחברים ודיברנו על כדורגל. בן עזרי עצר אותי ואמר 'אבישי, אתה נשמע מאוד צרוד בדיבור, לך תבדוק את הסיבה' . חשבתי שהצרידות היא מהצעקות שלי באימוני בית הספר לכדורגל של מכבי חיפה, שם עבדתי עם ילדים. אבל לא הזנחתי, הלכתי באופן פרטי לבדיקות בבית החולים 'אסותא' . הרופא יעקב שבירו, עשה לי בגרון ביופסיה, ניסה להרגיע אותי ואמר לי לא להתרגש. הגעתי, כמו בכדורגל, ממש בדקה ה-90.
"הבדיקה הייתה כי יש לי יבלת על מיתרי הקול. הוסבר לי שזה טרום סרטן, אבל זה יטופל, ולא להיכנס ללחץ ולא להתרגש. כך גם נהגתי . הפרופסור אהרון פופוביצ'ר עשה לי ניתוח לייזר, צריבה על מיתרי הקול. הוא אמר לי 'אבישי , בורא עולם אוהב אותך, הצרידות תישאר, לך הבייתה, הכול יהיה בסדר'. אני אומר כל יום שאלוהים אוהב אותי, על כל הטוב שעשיתי, שומר לי חסד נעורים. הניתוח המוצלח הוא הניצחון הכי גדול שלי. עכשיו אני מגיע לביקורת בבית החולים בכל חצי שנה, ומלבד הצרידות שנותרה הכול בסדר, אין כאן מבחינתי שום דרמה, בעזרת השם".
אבישי ז'אנו נולד בישראל ב-19 ביולי 1970. יש לו עסק של רכבי יד שנייה והוא מתנהל מול חברת הרכב של יעקב שחר. הוא נשוי בשנית, מאשתו הראשונה יש לו שלושה ילדים ושני נכדים. מרעייתו ימית ילד בן שמונה, בו תולה אבישי תקוות כממשיך דרכו. "אנחנו במשפחה 15 אחים, חמש בנות ועשרה בנים, אני מספר 11 ברשימה. בגיל 13, אבא שלי עמרם הלך לעולמו לאחר מחלה".
השם הפרטי שלך הוא יעיש.
"כשאמא הייתה בהריון איתי, אחד הצדיקים והמקובלים ממרוקו שעלה לישראל נפגש עם הוריי. הוא אמר שאין לו ילדים וביקש שהבן הילוד ייקרא וינציח את שמו, יעיש, וכך אכן נעשה בברית המילה שלי. רק כשהגעתי אחרי הצבא למכבי נתניה, אמרו לי שם כי יעיש זה לא שם של כדורגלן, השם אבישי מתאים יותר לכדורגל. הוספתי לשם יעיש את השם אבישי שתפס מהר. כבר לאחר אחד המשחקים הראשונים במכבי נתניה, הכותרת בעיתון הספורט הייתה 'אבישי הביא שי לחג'. אני מסתדר עם שני השמות מצוין".
הוא החל את דרכו בכדורגל בשנות השבעים בנצרת עילית, היום נוף הגליל. "כמו בכל המדינה, משחקי הכדורגל התחילו בשכונות, בבתי הספר בהם גיליתי יכולת טובה. אחי הבכור, ששמו אחי- מאיר, לקח אותי לאימון ילדים להפועל נצרת עלית. הייתי מעולה במשחק האימון, המאמן אמר לי 'אתה כישרוני מאוד, אבל קטנצ'יק בגוף, נראה בעוד שנה'. הגעתי הבייתה עם דמעות, ידעתי שהעתיד של יהיה בכדורגל. אמרתי לעצמי, 'אראה להם איזה שחקן אני'.
"ביקשתי מאמא לרשום אותי לפנימיית 'נעורים' ליד נתניה. שם היה נהוג לצאת הבייתה בכל שבת שנייה. בחור בשם יהודה סיוון ראה אותי והתלהב ממני, הוא לקח אותי לאימון הנערים של מכבי נתניה, אותו העביר אלברט גזל, אבא של רביד. אחרי רבע שעה הוא הוציא אותי ושלח אותי הבייתה להביא שתי תמונות פספורט. בשבת כבר שיחקתי בקבוצת הנערים של מכבי נתניה. במהירות עליתי לקבוצת הנוער, מה שגרם אצלי להתרגשות גדולה, כמו גם אמונה בדרכי להיות כדורגלן מצליח בליגה הראשונה, חלום שלי בכל שעה ויום".
כשהיה בן 16 הפועל תל אביב באה לנצרת עילית למשחק הוקרה ביום עצמאות. "הוזמנתי למשחק, עדיין לא התגלחתי והייתי על כר הדשא מול אצטדיון מלא מול הכוכבים שלהם, כולל הדוד שלי, אח של אבא, מוריס ז'אנו. היה לי משחק מצוין, בסיומו ניגש אלי מוריס, חיבק אותי ואמר לי 'אתה תמשיך מכאן מהר לליגה הלאומית, לקבוצות הגדולות בישראל, אתה תהיה גם בנבחרת ישראל. תזכור להיות ילד טוב, לעבוד קשה, זה יגיע מהר'. במכבי נתניה עליתי לנוער, המאמן זאביק זלצר שילב אותי באימוני הבוגרת במקביל לקבוצת הנוער".
ואז מגיע שייע פייגנבויים.
"שייע צרף אותי למחנה האימונים בפרנקפורט. כשחזרנו קרא לי ואמר לי שאני מאוד כישרוני, הוא הציע לי לעבור לשנה שנתיים של התחשלות קבוצה מהליגה השנייה. פייגנבוים הבטיח לי שיחזיר אותי חזרה למכבי נתניה".
הוא התגייס לצה"ל, שם שירת בחיל האוויר בכיבוי אש, תחילה בבסיס בדרום בעובדה, ובהמשך כבר קרוב לבית, בנצרת עלית. כשהוא מונחה על ידי ההצעה של פייגנבוים, הלך לצבור ניסיון בליגות נמוכות: "הגעתי למכבי אחי נצרת, שם קיבלו אותי באהבה גדולה, וגם בהפועל נצרת עלית הייתי מוכן לחזרה לליגה העליונה, לקבוצה גדולה. קיבלתי טלפון ממכבי נתניה להגיע למשרדי המועדון".
במשרד הוא פגש את מוטלה שפיגלר ואבי כהן ז"ל. "זה היה מפגש מהסרטים, מוטלה ביקש ממני להביא את כרטיס השחקן שלי מנצרת עלית. שפיגלר אמר לי שהוא יסדר לי הכול, כולל שכר. בכיתי מרוב אושר. התגוררתי בנצרת עלית, היה לי קשה עם הנסיעות הארוכות באוטובוסים, אנשי נתניה סידרו לי דירה שכורה".
ספר על אימון הבכורה המרגש.
"היו בחדר ההלבשה שמות כמו קובי בלדב, פודי, רוני לוי ואחרים, שכמעט רציתי לגשת אליהם כדי שיחתמו לי על מחברת חתימות. בלדב, שהיה שכן של הורי בנצרת עלית, חיבק אותי ואמר כי הוא פה לשמור עלי, לשחק חופשי כמו שאני יודע".
הייתה לך הצעה מבאייר לברקוזן.
"היה משחק ידידות של מכבי נתניה נגד לברקוזן, משחק מצוין שלי. אחריו המאמן שלהם פנה לנתניה, ואמר 'אני רוצה את הילד הזה'. שפיגלר תמך במהלך, הבטיח לטוס איתי ולעזור. אבל האמת שפחדתי מהמעבר לגרמניה, הייתי רק בן 21, וזה השתבש בסוף".
ומה לגבי השכר במכבי נתניה?
"בנתניה לא חשבתי על כסף, לא באתי בדרישות מהם, מה ששילמו לי אמרתי יפה, תודה רבה".
את המשחק הכי גדול שלו בקבוצה הוא זוכר היטב. "זה היה בעונת 1993/94, בה סיימנו במקום השישי, עונת האליפות של מכבי חיפה. ניצחנו בבית את הפועל חיפה 1:7. כבשתי שני שערים והוספתי ארבעה בישולים, כל אחד בצבע".
ואז גיורא שפיגל לוקח אותך למכבי חיפה.
"שפיגל ביקש ממני להגיע לתל אביב. היה סיכום מוקדם עם מכבי חיפה, לפיו נתניה, שהייתה במשבר כלכלי, קיבלה הלוואה כספית תמורת כרטיס השחקן שלי. הגעתי למועדון ענק, אל יענקלה שחר והמנג'ר שפיגל שהיה משכמו ומעלה. היה כיף עם תורת אימון והמשחק שלו".
התואר הראשון הגיע ב-1998 אחרי 0:2 בגביע על הפועל ירושלים. הוא היה שותף לאליפויות של 2000/1, 2001/2 ו-2003/4. "הראשונה הייתה אליפות גדולה, בה הקדמנו בשבע נקודות את הפועל תל אביב, עונה בה כבשתי שלושה שערים. האכזבה הייתה באותה עונה ההפסד בחצי הגמר למכבי פתח תקווה 2:3 עם ההצגה של גיא יצחק. כעבור שנה זכיתי באליפות נוספת, בגמר הגביע הפסדנו למכבי תל אביב בפנדלים 4:5".
כלכלית מכבי חיפה סידרה אותך?
"היה לי שכר מכובד תחת יעקב שחר, 80 עד 90 אלף דולר לעונה. לא עשיתי שטויות, לא הימורים ולא שום דבר מפתה אחר. עזרתי למשפחה, רכשתי בית גדול מכובד בחדרה, הכול היה בסדר".
בנבחרת ישראל שיתף ז'אנו פעולה עם אבי נמני, שבדק אפשרות שיגיע מחיפה לקריית שלום ("אהבתי כל כך את יעקב שחר ומכבי חיפה, גם כסף גדול יותר לא פיתה אותי"). את מדי הכחול-לבן לבש במשך כמעט עשור, מ-1994 עד 2003. "היו לי 16 הופעות תחת שלמה שרף וגרנט. אהבתי כל אימון וכל משחק שם".
אחר כך קיבל 'צו 8' לחזור לנצרת עילית, שעלתה לליגת העל. "הבעלים של המועדון אז, אבשלום נוריאל, הזעיק אותי,סיימנו בכבוד במקום החמישי עם 46 נקודות, פספסנו השתתפות במפעל באירופה. בהמשך זה הלך לא טוב, ירדנו בתוך עונה נוספת ליגה". בהמשך רשם שיבה אחרונה לנתניה, לאלי גוטמן: "באימונים הראשונים של 2006/07 באספת השחקנים הוא נתן אותי כדוגמה: 'תהיו כמו ז'אנו, שחקן שהורג את עצמו למען המועדון'". כעבור שנה סיים את הקריירה בהפועל טבריה.