אם אתם חושבים שתצטרכו לטוס לקצה השני של העולם כדי לבקר באחת המדינות הנידחות והקטנות ביותר הקיימות, כנראה שעוד לא שמעתם על נסיכות סילנד.
מבצר הים הייחודי הזה יושב כ-12 ק"מ מזרחית לסאפוק בים הצפוני, אך למרות היותו קרוב לבריטניה - הוא מתיימר להיות אומה משלו - והטענה הזו בהחלט נתמכת על ידי המעטים שגרים שם. לנסיכות סילנד יש אפילו דגל והמנון לאומי משלה, מטבע, בולים ודרכונים - ולמקרה שלא הייתם משוכנעים בריבונותה, יש אפילו קבוצת כדורגל לסילנד.
כפי שהסבירו ב-BBC Travel, הנסיכות נבנתה ב-1942 בידי ממשלת בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה כמבצר של חיל הים. הרציף, הידוע גם בשם Rough Tower, שימש למטרות שונות עד שנת 1956, כאשר הוא פונה ונותר ריק. עם זאת, כל זה השתנה בשנת 1966 כאשר אדם בשם פאדי רוי בייטס השתלט על המבצר. פאדי היה זקוק למקום כדי להפעיל את תחנת הרדיו הפיראטית שלו, "רדיו אסקס". למרות שבתחילה הקים מחנה על נוק ג'ון, מבצר ימי נטוש נוסף, הוא נאלץ לעזוב את המקום לאחר שבריטניה העבירה את חוק עבירות השידור הימי משנת 1967, בכוונה לסגור תחנות מחוץ לחוף. עקב הבעיתיות עם החוק, פאדי הכריז שהמבצר יהיה נסיכות סילנד - ולאחר זמן לא רב, משפחתו עברה לגור שם.
זה כל מה שהיא:
עוד מקומות משונים בעולם
חנות אחת ו-138 תושבים: ככה נראים החיים באי המבודד בעולם
מפת שערי שאול: עשרה פתחים נסתרים בעולם ש"מובילים לגיהנום"
עם מותו של פאדי בגיל 91, ירש אותו בנו, מייקל בייטס, בשנת 2012 והוא משמש כיום כראש המדינה והממשלה של המיקרו-אומה - וכן הבעלים של עסק לדייג המייצא פירות ים לספרד. מייקל אפילו נישא בסילנד ב-1978 בטקס שכלל הנחתת מסוק על סיפון הנסיכות.
כמו מדינות רבות, גם לסילנד יש את המחלוקות וההיסטוריה הכואבת שלה. בשנת 1968 סילנד ירתה יריות אזהרה הגנתיות לעבר הצי הבריטי, כאשר הצבא נשלח להשמיד את כל שאר המבצרים שנותרו במים בינלאומיים. מכיוון שרוי עדיין היה אזרח בריטי, הוצא לו זימון למשפט במסגרת "חוק כלי הנשק" של בריטניה.
בשנת 1978, שכר אלכסנדר אכנבך - ראש ממשלת סילנד לשעבר - כמה שכירי חרב גרמנים והולנדים להוביל מתקפה על סילנד בזמן שרוי ואשתו שהו באוסטריה. מייקל נלקח כבן ערובה, אך הוא הצליח להשתלט מחדש על סילנד ולתפוס את אלכסנדר ושכירי החרב באמצעות כלי נשק שהוחבאו על הרציף.
באופן לא מפתיע, סילנד היא לא מקום שניתן לבקר בו בקלות וכרגע הביקורים בה אינם מותרים והסיכוי לקבל ויזה לשם הוא קלוש. אם בכל זאת תצליחו, אין לכם כל כך מה לעשות שם. אין שם שפע של אפשרויות לינה או רשימה של מקומות לאכול בחוץ.
באתר האינטרנט הממשלתי שלהם נכתב: "בשל המצב הבינלאומי הנוכחי וגורמים אחרים, ביקורים בנסיכות סילנד אינם מותרים בדרך כלל. בהתאם לכך, רשימת הבקשות לאשרות סגורה לעת עתה".
ביקורים בסילנד אולי לא יתאפשרו בקרוב, אבל אתם עדיין יכולים להפוך ללורד או ליידי של האי תמורת תשלום של 36 דולרים. בנוסף, אתם גם יכולים לרכוש תעודת זהות של סילנד. למרות שלא הוכרה רשמית כמדינה, הנסיך מייקל אמר בעבר ל-BBC כי סילנד "עדיין שומרת על עצמאותה" וכי היא ממשיכה להיות מאוכלסת בידי תושבים רבים, כולל שני מאבטחים במשרה מלאה.
אנשים מכל רחבי העולם ממשיכים לשלוח בקשות לגורמים הרשמיים של המיקרו-אומה בבקשה להצטרף לסילנד ולהשאיר מאחור את חוקי הארץ. "אנחנו לא חיים בחברה שבה אנשים אוהבים שאומרים להם מה לעשות - וכולם אוהבים את הרעיון של חירות וחופש מממשל", סיכם מייקל, "העולם זקוק לטריטוריות מעוררות השראה כמונו - ואין הרבה מקומות כאלה".