ביקור נשיא ארה"ב - צ'ק, מבצע התקפי מוצלח נגד הג'יהאד האסלאמי בעזה - צ'ק, נאום בעצרת הכללית של האו"ם - צ'ק, פגישת פיוס היסטורית עם נשיא טורקיה ארדואן - צ'ק, והסכם מדיני-ביטחוני-כלכלי משמעותי עם לבנון- צ'ק. בשלושה וחצי חודשים בלשכת ראש הממשלה, יאיר לפיד צבר הספק נאה של אירועים "ראש ממשלתיים" שתפסו את ראש הכותרות, עיצבו את סדר היום ומילאו את תיק העבודות לישורת האחרונה של הקמפיין.
זו אסטרטגיה המכונה "קמפיין גן הוורדים", על שם הגינה המפורסמת בבית הלבן, שממנה נשיאים אמריקאים מכהנים מנצלים את כוחם והשפעתם כדי להיבחר מחדש לתפקיד. בגרסה המקומית, אפשר היה לקרוא לזה "קמפיין בלפור", רק שמעון ראש הממשלה עדיין עמוק בשיפוצים, כך שבמקרה של לפיד מדובר ב"קמפיין פודיום" - נאומים, הצהרות ומסיבות עיתונאים לציון האירועים המדיניים הגדולים. לפיד מנצל היטב את זמן המסך יקר הערך בתפקיד ראש הממשלה.
כך היה גם השבוע, בחגיגות הסכם הגבול הימי עם לבנון, שצוינו בהצהרה משולשת עם שר הביטחון בני גנץ ושרת האנרגיה קארין אלהרר שתוזמנה בדיוק לפתח המהדורות. ההסכם עם לבנון הוא תוצר של מו"מ בתיווך אמריקאי שנמשך כבר שנים, אך ללפיד הזדמנה הזכות להיות ראש הממשלה שמשלימו, ולרשום על שמו הישג מדיני נוסף משמעותי רגע לפני הישורת האחרונה בקמפיין.
לפיד התייצב מאחורי הפודיום הילל ושיבח את ההסכם הכביר וההיסטורי, ציטט את הרמטכ"ל באומרו שהוא "לא משמר את הביטחון, הוא משפר את הביטחון" של ישראל, והדף את המתקפות של האופוזיציה נגד ההסכם כ"תעמולה שקרית ורעילה". ואמנם, יו"ר האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו השיק קמפיין השחרה אכזרי נגד ההסכם עוד לפני שאפילו ידע את פרטיו, וגם אחרי שפורסם המשיך לתקוף אותו ככניעה היסטורית לנסראללה, חיזבאללה ואיראן.
רק שהמסרים האפוקליפטיים של הליכוד נגד ההסכם לא מחזיקים מים לנוכח התמיכה החד משמעית והגורפת של הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ. והזלזול המופגן של הביביסטים בחוות דעתם מציב אותם באופסייד לא פופולרי מול הקונצנזוס הביטחוני. יתרה מכך, ההתקפות של נתניהו על לפיד לא רק שאינן פוגעות בו, אלא אף משרתות אותו ומעצימות את קמפיין הפודיום: הן מציבות את שניהם, שוב, אחד מול השני, בזירת המאבק המרכזית על הנהגת המדינה.
ושר הביטחון, גנץ, משחק בו רק תפקיד משני. כמו בקרב המילים הקשה בין השניים סביב הסכם הגרעין עם איראן בחודש שעבר, כל התנצחות של לפיד עם נתניהו מחזקת את מעמדו ואת תדמיתו כאלטרנטיבה מאחורי הפודיום. לכן, גם על ההסכם בלבנון הוא שש אלי קרב, והשיב במתקפת נגד על האופוזיציה "המופקרת" שמשחקת בפוליטיקה על חשבון טובת המדינה.
זה גם התירוץ שבו השתמש כדי להצדיק את ההחלטה לדלג מעל הכנסת, ולא להביא את ההסכם להצבעה במליאה, למרות עמדת היועמ"שית שהמליצה דווקא על הפרוצדורה המלאה. מלחמת החורמה שנתניהו מוביל כראש האופוזיציה כבר הובילה בחודשים האחרונים לעיכוב במגעים עם ארצות הברית על הסכם הפטור מוויזות ותקעה את חוק המטרו, וקבלת הפנים הקשה של הליכוד להסכם עם לבנון לא בישרה על גישה אחרת;
בסד הזמנים הצפוף שנותר עד הבחירות, הסיכוי שבכנסת היה נערכים דיון והצבעה ענייניים, לגופו של ההסכם ולא לגופה של הפוזיציה, קלוש עד אפסי, ולפיד לא רצה לקחת סיכון לאף עיכוב או שיבוש פוליטי שיעמיד את ההסכם עם לבנון בסכנה והחליט להסתפק בפרשנות הצרה שמחייבת אישור בממשלה בלבד. אבל ההחלטה שלו לקצר תהליכים ולוותר על ההליך בכנסת רק מתדלקת את הקמפיין של הליכוד ומחזקת את הטענות נגד הלגיטימיות של הסכם שנחתם על ידי ממשלת מעבר שאיבדה את אמון הכנסת.
אם המצב היה הפוך, ונתניהו היה ראש ממשלת מעבר שחותם על הסכם מדיני עצום שלושה שבועות לפני בחירות מבלי לעבור בכנסת ובניגוד לעמדת היועמ"שית, אפשר לשער בזהירות שלפיד היה מקונן על סכנה לדמוקרטיה. בעצם המצב היה הפוך. בספטמבר 2020 נתניהו חתם על הסכמי אברהם מבלי שעדכן אפילו את שר הביטחון ושר החוץ שלו, שלא לדבר על דיון בקבינט או בממשלה.
חודש אחר כך, כשהביא את ההסכמים לאישור בדיעבד בכנסת - האופוזיציה בראשות לפיד הצביעה בעד והם אושרו בקונצנזוס רחב וגדול. הגלגל הסתובב, ועמו גם הפוזיציה, של שניהם. המדיניות שנתניהו מוביל כראש אופוזיציה היא הרסנית ולא ממלכתית, וגם ההתחמקות של לפיד מההליך המלא בכנסת מכרסמת בכללי המשחק. בשבוע הבא שופטי בג"צ ידונו בעתירות שהגישו ארגוני ימין נגד ההליך החפוז, עוד תפוח אדמה לוהט שמתגלגל לפתחם בחסות הפלונטר הפוליטי המתארך.
לשכת רה"מ הזמינה את נתניהו ואת שאר ראשי הסיעות באופוזיציה לתדרוך ביטחוני מסווג על הפרטים המושחרים של ההסכם, אך בטיימינג ובאווירה הנוכחיים, קשה לראות אותם ממהרים לעלות אליו לרגל ולכבד אותו במעמד. שתי פגישות העדכון הביטחוניות הקודמות של ראש הממשלה וראש האופוזיציה שהתקיימו במהלך קמפיין הבחירות הסתיימו בהתנצחויות פומביות וקרבות על תמונות ונרטיב, ונתניהו ינסה להימנע מלהיות שוב סטטיסט באלבום הקמפיין של לפיד.
ההסכם הימי לא צפוי לטלטל את הקיפאון הבינגושי בסקרים, או להוביל למעבר קולות המוני מצד לצד, ובקצב האירועים המהיר לקראת סוף הקמפיין, גם הוויכוח הפוליטי אודותיו אט אט ידעך. המתיחות הביטחונית הגוברת במזרח ירושלים ובגדה המערבית עלולה להפוך לאירוע הרבה יותר משמעותי שיכול לסכן את קמפיין הפודיום של לפיד ולהשאיר את חגיגות ההסכם כזיכרון רחוק.