בשנת 1938, כשהיה בן שבע, גורש שאול שפילמן מבית הספר שבו למד בווינה בירת אוסטריה. באותם ימים אביו גם פוטר מעבודתו, ודירת המשפחה והמכולת שהייתה בבעלותה - הוחרמו על ידי הגרמנים שסיפחו את אוסטריה, תוך שיתוף פעולה נלהב של העם האוסטרי.
יהודים רבים עזבו אז את אוסטריה, מולדתם. משפחת שפילמן הייתה בין המשפחות שנשארו. לאורך השנים שאול היה משוכנע שמשפחתו נותרה באוסטריה כיוון שסבו מצד אביו היה חולה ולא היה יכול לעזוב את ביתו. אך, לאחרונה נחשף לתיעוד שמראה כי אביו דווקא כן ניסה למלט את המשפחה מחוץ לגבולות אוסטריה - מהר ככל הניתן.
מדובר בתעודות הגירה שאביו מילא ובהן כתב את שמות בני המשפחה. לשאלה שנכתבה בטופס על ידי השילטון הגרמני - אם בכוונת כולם להגר מן המדינה כעת או שאולי ירצו לעשות זאת בהמשך, תשובתו החד משמעית היא שכולם מבקשים להגר ללא דיחוי.
למסמכים שמולאו לפני 84 שנים נחשף לאחרונה שפילמן בעקבות מיזם משותף לחברת MyHeritage והספרייה הלאומית. במסגרת המיזם, אוסף מסמכים עצום מארכיון הקהילה היהודית בווינה עבר דיגיטציה. האוסף כולל טופסי בקשות שהגישו יהודים מווינה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. רבים מהם מולאו בשנים 1939-1938. האוסף מכיל 228,250 רשומות וכולל גם תמונות סרוקות של המסמכים המקוריים.
לדברי הד"ר יוחאי בן גדליה, מנהל ארכיון העם היהודי בספריה הלאומית, "יש משהו מעניין במסמכים האלו. אלו מסמכים שהם בעצם משהו ממערכת ביורוקרטיה, אבל הם בעצם מספרים סיפור. רואים פה תהליך שקורה פתאום, איך בבת אחת כל כך הרבה יהודים מילאו טפסים בתקווה לעזוב את אוסטריה. בגרמניה התהליך הזה הוא איטי ופה זה קורה פתאום".
בן גדליה מסביר עוד כי מכמויות המידע העצומות ניתן ללמוד פרטים רבים כמו ארצות הולדתם של אותם יהודים, או הניסיון המקצועי והפרופיל התעסוקתי של ממלאי הטפסים. אפשר גם ללמוד על הקשרים שהיו ליהודי וינה עם מכרים או קרובי משפחה מארצות אחרות. "רואים בקשות להגר לצרפת או לפולין לדוגמא", אמר. "מי מהם חשב שבעתיד פריז תהיה תחת כיבוש נאצי?"
מאותם מסמכים בעלי אינפורמציה יבשה לכאורה, הוא לומד למשל על "נואשות גדולה". לדבריו "על השאלה שמופיעה במסמכים מתי רוצים לצאת מהמדינה, השיבו רבים שהם רוצים לצאת מהר ככל האפשר".
יצירת אינדקס נתונים גדול כל כך וחיבור שלו למאגרי המידע העצומים של MyHeritage מאפשר הצלבתם עם הנתונים הרבים שכבר מצויים במאגרי החברה. באמצעות הצלבת הנתונים והחיבור ביניהם ניתן להשלים פערי מידע וחללים בהיסטוריה משפחתית ואיחוי של ענפים של עצי משפחה שהיו חסרים פרטי מידע שיחברו ביניהם.
"השואה של העם היהודי היא חור שחור ונוצרו בה חללים גדולים שקשה לשחזר אותם. ברור שיהיו חלקים שלעולם לא נוכל לשחזר, אבל באמצעות הנגשת 'האוסף האוסטרי' אנחנו מצליחים להשלים חלק מהפאזל העצום", אמר רועי מנדל מחברת MyHeritage.
למרבה האכזריות אותו מאגר מידע גדול שמקורו בניסיון להימלט ולפתוח פרק חדש בחיים, שימש את הצורר הנאצי בהמשך. בידיהם כבר היה מאגר מסודר ששימש את האדמיניסטרציה הנאצית. מי שעמד בראש המנגנון הזדוני הזה היה אדולף אייכמן. אחרי ה"אנשלוס", סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית, הוא נשלח לווינה ומונה לתפקיד ראש המחלקה היהודית באוסטריה. בתפקיד זה הקים את הלשכה להגירה יהודית. אחרי שהמנגנון בראשותו הטיל אימה ופחד ושמט את הבסיס הכלכלי מתחת רגלי היהודים, הוא הותיר להם רק ברירה אחת - לבקש לעזוב את ארצם כשהם חסרי כל.
כמובן שגורלם של אלו שנשארו היה גרוע יותר. משפחת שפילמן, למשל, גורשה בספטמבר 1942 לבית ספר יהודי שהוסב למתקן כליאה, וממנו שולחו לגטו טרזין, שם אמו נפטרה מטיפוס כעבור זמן קצר. באחת הסלקציות של מנגלה שאול נשלח לתאי הגזים, אך אביו, שעבד במנהלת הגטו ראה את שמו ברשימה, העביר אותו לרשימת נערים שהועברו למחנה עבודה - והציל את חיי בנו. שנים מאוחר יותר, כשכבר שאול היה בארץ, נשלחה אליו הודעה מהקהילה היהודית בווינה שם בישרו לו כי אביו נספה ב-22 בפברואר 1945 בדכאו.
שאול שוחרר על ידי הצבא האמריקני במחנה גונסקירכן כשהוא חולה בטיפוס. לאחר שהתאושש עלה לארץ ישראל והתנדב לפלמ"ח. הוא לחם ונפצע במלחמת העצמאות, ולאחר מכן השתתף בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים. שאול התחתן עם מרים, השניים הקימו משפחה, וכיום יש להם 18 נכדים ושבעה נינים.
ממאגר המסמכים העצום שמונגש כעת אפשר גם ללמוד על השתלבותם המהירה ותרומתם של אלו שהגיעו מאוסטריה לארץ ישראל. מופיעים שם למשל טופסי ההגירה של אהוד אבריאל. אבריאל היה פעיל מרכזי ב"הגנה" והוא עסק רבות לאחר מלחמת העולם השנייה בארגון ההעפלה לארץ ישראל וברכישת נשק וציוד עבור ארגון ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. לימים הפך לחבר כנסת מטעם מפא"י, כיהן שגריר ויו"ר ההסתדרות הציונית.
אבריאל, שנולד בשם גאורג אובראל (Georg Uiberall) בשנת 1917 בווינה שבאוסטריה, היה פעיל בתנועות נוער יהודיות במדינה והפך בגיל 21 למנהל מוסד עליית הנוער. לאחר השתלטות הנאצים על אוסטריה הוא עסק בהברחת יהודים מאוסטריה. בשנת 1939, בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה, הצליח לצאת משערי אוסטריה והגיע ארצה. בטופסי ההגירה של אבריאל ישנו מסמך חתום מנציגות פלשתינה, שהייתה ממוקמת ברחוב Marc Aurel בווינה. לפי המסמך, פניו של אבריאל לנמל חיפה בפלשתינה, אליו יגיע בספינה שתצא ב-12 בפברואר 1939, שבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה.
גם מסמכיה של עוד דמות רבת זכויות במערכת הביטחונית של ישראל נמצאו במאגר הטופסים הגדול; מדובר בדן לנר, ממפקדי הפלמ"ח ואלוף לשעבר בצה"ל, שהיה גם אחד מצנחני היישוב היהודי לפני קום המדינה. הוא נולד בשם ארנסט לינר, היה חבר בארגון הנוער בלאו וייס ולאחר סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית, נמלט מהמדינה ברגע האחרון. בשנת 1941 התנדב לפלמ"ח וגויס למחלקה הגרמנית - מחלקה מיוחדת שהוקמה בימים בהם נראה היה שהנאצים מתכננים לכבוש את ארץ ישראל, והייתה אמורה לשמש ככוח גרילה שישבש את פעולות האויב - מעבר לקווי האויב.
במסמך ההגירה נשאל לנר לאן בכוונתו לעזוב, והשיב כי הוא מעוניין להגר למדינה דוברת אנגלית. בנוגע לתוכניותיו, פירט לנר כי הוא מצוי בכושר גופני מצוין, שהוא מלומד, דובר אנגלית וגרמנית, וכי הוא מעוניין לעבוד כחקלאי או כחייט, מקצוע אותו למד בווינה.
הוא אכן הגשים את החלום והיה לחקלאי בקיבוצו, נאות מרדכי, אבל מרבית שנותיו היה איש צבא, הגיע לדרגת אלוף ובגיל 51, כמפקד אוגדת מילואים עמד עם לוחמיו בקרבות לבלימת הצבא הסורי במרכז רמת הגולן ובהמשך במעבר להתקפה לתוך שטח סוריה.